בתחילת שנת 2021 הוגש לבית משפט המחוזי בבאר שבע כתב אישום נגד שני אחים תושבי העיר, האחד קטין בן 17 והשני בן 27.
כתב האישום ייחס לשניים עבירות של חבלה בכוונה מחמירה בנסיבות מחמירות.
הקטין הואשם גם בידיעה כוזבת והשמדת ראיה.
במוקד כתב האישום עמד אירוע אלים שהתרחש מחוץ לקיוסק שבבעלות משפחת הנאשמים בעיר. מאחר שהנאשמים כפרו במיוחס להם, התנהל משפט הוכחות.
בסיומו, השופטת טל לחיאני שהם החליטה לזכות את שני האחים מהמיוחס להם.
תחילה, גרסת התביעה.
לפי כתב האישום, הקטין עבד בקיוסק השייך למשפחתו ובערב ה-29 לדצמבר 2020 הגיעו לקיוסק המתלונן ואביו איתם לנאשם הקטין ולאביו יש היכרות מוקדמת. הם שוחחו בכניסה לקיוסק עם הקטין ואביו.
לאחר מספר דקות של שיחה, מסיבה לא ברורה הקטין התקשר לאחיו הגדול וביקש ממנו להגיע למקום.
סמוך ל-20:45 הגיע האח הגדול לקיוסק, מצויד במקל, והזמין את המתלונן ואביו ללכת עימו הצידה.
בכתב האישום נטען כי השניים הלכו בעקבותיו, והנאשם הקטין הלך מאחוריהם.
עוד נטען, כי מיד כשיצאו ממתחם המכוסה במצלמות החוץ של הקיוסק, האח הגדול התנפל על המתלונן ואביו, הפילם ארצה, והלם באמצעות המקל בחוזקה מספר פעמים על ראשו של המתלונן. במקביל, כך נטען, הנאשם הקטין בעט במתלונן ובאביו בזמן ששניהם שכבו על הרצפה.
עוד נטען, כי מיד לאחר מכן נמלט האח הגדול מהמקום, בעוד הנאשם הקטין נותר במקום, סידר את הסחורה שנפלה, התקשר למוקד 100 ודיווח כי "שני שיכורים קפצו על כל החנות ועשו פה בלגאן".
התביעה טענה כי מדובר היה בדיווח שקרי, ולכן הנאשם הקטין עשה זאת במטרה להכשיל הליך משפטי.
כמו כן נטען כי מיד לאחר מכן הקטין עדכן את המחשב של מצלמות הקיוסק ומחק את תוכנו, מאחר שידע לכאורה כי תיעוד המצלמות עשוי לשמש ראיה נגדו ונגד אחיו.
התביעה הוסיפה וטענה, כי המתלונן נותר במקום פצוע ומדמם בראשו. הוא טופל בתחילה על ידי צוות מד"א אך סירב להתפנות לבית חולים.
בהמשך, הוריו הביאו אותו לטיפול במרכז הרפואי "סורוקה", שם בחדר המיון חלה התדרדרות במצבו, ובין היתר הוא איבד הכרה.
אחר כך הוא הובהל לבדיקת סי.טי ראש, הורדם והונשם.
נמצא בין היתר כי הוא סובל משבר בגולגולת, הוא עבר ניתוח ראש, אושפז ושוחרר אחרי מספר ימים.
הנאשמים, שיוצגו על ידי עו"ד שני דרי, כפרו במיוחס להם וטענו להגנה עצמית. לטענתם, המתלונן ואביו הגיעו שיכורים למקום והתנהגו באלימות, שחייבה את הנאשמים להגן על עצמם.
במהלך המשפט הוצגו עדויות וראיות שונות, שנבחנו על ידי השופטת לחיאני שהם. בהכרעת הדין, השופטת קבעה כי המתלונן ואביו אכן הגיעו לקיוסק כשהם תחת השפעת אלכוהול, ובמהלך ויכוח שהתפתח בכניסה הם התנהגו באופן מאיים ואף "אלים כלפי רכוש". ככל הנראה, קבעה השופטת, התנהגות זו כוונה כלפי הנאשם הקטין, על רקע אירוע קודם.
השופטת הוסיפה כי מניתוח הראיות והעדויות בתיק עולה, כי כאשר הגיע הנאשם הבגיר למקום הוא דרש מהשניים, תוך שהוא אוחז במרפקיהם, להתלוות אליו ולהתרחק עימו מהמקום. או אז, התפתח האירוע אלים שבשיאו הוכה המתלונן מכה אחת באמצעות מקל, שכתוצאה ממנה נגרמו לו החבלות.
בנוגע לגרסת הנאשם הקטין, השופטת קבעה כי לא ניתן לסמוך על עדותו.
עם זאת, לגבי לעדות הנאשם הבגיר, השופטת ציינה: "לאחר שהתרשמתי באופן בלתי אמצעי מעדותו של הנאשם הבגיר שאף נחקר ארוכות בחקירה נגדית צולבת, לאחר שבחנתי את גרסתו אל מול חקירותיו ויתר הראיות, תוך שלא התעלמתי מהתנהגותו המחשידה לאחר האירוע, באתי לכלל מסקנה כי גרסתו זו אמינה בעיניי".
השופטת ציינה התפתחות משמעותית בתיק.
מאחר שהיה קושי להסתמך על מרבית העדויות, עו"ד דרי גייסה למשפט מומחה לניתוח סרטי וידאו אשר שיפר את איכות הסרטונים ומסר חוות דעת שניתחה אותם, כדי לסייע בהבנת הנראה.
מומחה זה גם נחקר ארוכות בחקירה נגדית "צולבת", ועבודתו התבררה כמשמעותית מאוד עבור תוצאות המשפט.
השופטת קבעה, כי יש לקבל את חוות דעתו מפני שהוא ביצע פעולות שאפשרו צפייה מדוקדקת בסרטונים. כמו כן ציינה השופטת כי מסקנות המומחה תואמות לגרסתו של הנאשם הבגיר.
השופטת התייחסה להתנהגות המפלילה של הנאשמים: "הגם שהנאשמים נהגו באופן מחשיד, ראיות התביעה, בדגש על סרטוני מצלמות האבטחה, היה בהן לעיתים כדי לבסס את טענות ההגנה דווקא. מה גם שעדויות עדי התביעה העיקריים לא אפשרו קביעות עובדתיות כמפורט בעובדות כתב האישום ברמה הנדרשת בפלילים. משכך, ישנו קושי לייחס להתנהגות זו חיזוק כלשהו כנגד הנאשמים".
באשר לטענת הנאשמים להגנה עצמית, השופטת קבעה כי "הנאשם הבגיר עורר ספק סביר בדבר קיומו של סייג 'הגנה עצמית' במקרה דנן ועל כן יש לזכותו. בעניינו של הנאשם הקטין אשר נטען כי הוא ביצע את העבירה מכוח דיני השותפות – משזיכיתי את הנאשם הבגיר מהעבירה, הרי שאין לו לנאשם הקטין עבירה להיות שותף לה".
הקטין זוכה גם מעבירת ידיעה כוזבת, אך הורשע בהשמדת ראיה, מאחר שמחק את סרטוני האבטחה.
