הרשת בימים אלו מלאה בפרסומים כוזבים (פייק ניוז), קונספירציות, חצאי אמיתות והשמצות של ממש. בעלי דעות פוליטיות שונות, במקום להתאחד תחת מטרה אחת, החלו במלחמת האשמות הדדית והקצינו עמדות. אחרים נתלים בכל שבב מידע, ובלי לבדוק משרשרים אותו ומפיצים הלאה.
אמרו שהחטופות ששוחררו הן פעילות BDS והן לא; טענו שתמונה של שוטר אמיץ (אלון ברד ז"ל) שנפל בקרב בקיבוץ רעים הוא עלי קאצ'י (מפקד חמאס שחוסל) ועשו לו עוול גדול; רשת "סבאח דבאח ובניו" וגם רשת "מק'דונלדס" נדרשו לשלוח מכתבי התראה ולתבוע מי שהפיץ עליהם פרסומים כאילו הם תומכים בחמאס; תצפיתניות לשעבר בצה"ל אמרו שלא ייתכן שהמחדל קרה בלי "סיוע מבפנים" והפיצו שמועות על "שיתופי פעולה מהשמאל".
וכך זה נמשך. אפילו החמאס עצמו פרסם כאילו ישראל פגעה בכוונה בבית חולים בעזה, וגם זה התברר כשקר מוחלט, אך זכה לתהודה גדולה.
בתקופה זו, במיוחד, יש להיזהר מפרסומים לא אחראיים, השמצות, המצאות פרועות, תיאוריות מומצאות. הכל ויראלי, מופץ, מונפץ. פרסומים כאלה פוגעים, מייצרים דמורליזציה, אך גם חושפים את המפרסמים – ולא רק את הכותבים המקוריים אלא את כל המפרסמים שמקשרים ומשרשרים – לתביעות דיבה ולשון הרע.
שמונה כללי זהירות מתביעות לשון הרע בזמן המלחמה
1. היזהרו מתוכן לא מאומת או קונספירטיבי
ככלל, עדיף לא לפרסם דברים לא בדוקים, לא ברורים, לא בטוחים. מידע חדשותי, סביר כי יפורסם בכלי התקשורת הממוסדים (ערוצי הטלוויזיה המובילים, אתרי חדשות אמינים, תחנות הרדיו הרשמיות, עיתונים מודפסים מוכרים).
דברים "סנסציוניים" שאיכשהו – מסיבה לא ברורה – ידועים רק לכם או לחברים שלכם, וכל העיתונאים "מתעלמים מהם" או "מסתירים אותם" או "לא גילו אותם" ואתם גיליתם לפניהם, צריכים לעורר חשד. עולם העיתונות לא עובד כך. עיתונאים רוצים לפרסם ראשונים. אם זה לא פורסם בשום מקום – אולי זה פשוט לא נכון. לא סביר שמישהו בווטסאפ יודע לפני כל העיתונאים שיש "מרגל" ישראלי ששיתף פעולה עם חמאס, והם "לא מגלים" או החליטו לעשות יד אחת ו"להסתיר מהציבור".
2. בדקו את המקורות שלכם
לפני שמעבירים הלאה בווטסאפ או בפייסבוק פרסום שלילי, בודקים אם אתם סומכים על מקור הידיעה, אם הפרסום נשמע ונראה הגיוני, אם המדווח הוא אדם אמין עליכם או כלי תקשורת מפוקח ובעל רקורד רציני. עדיף שלא להעביר ידיעה לא בדוקה.
בלוגר מארה"ב – זה לא משהו אמין. בלוגרית ממדינות ערב ש"יודעת" בוודאות שהרגנו "בכוונה" אזרחים – גם לא אמין.
סיפורן של החטופות ששוחררו נולד משקר של בלוגר מאי שם. ה"חשיפה" שלו לא התגלתה על ידי עיתונאי ישראלי, ולא בכדי. בכל אופן, למקרה שתהא תביעה, תמיד כדאי גם לדעת להסביר, במקרה הצורך, על מי בדיוק הסתמכת כאשר הפצת את הידיעה.
3. "אני רק העברתי" – לא נותן לכם הגנה
יש לזכור כי גם מי ש"רק" מקשר או "רק" שולח לינק/קישור או "רק" שולח בשרשור של "העבר" דבר מה שהתקבל, הוא מפרסם לכל דבר ועניין, ולפי פסיקת בית המשפט העליון – עשוי להיתבע, אפילו ללא כותב הידיעה המקורית.
הטיעון של "אני רק העברתי" – אינו נותן הגנה כלל וכלל.
4. היזהרו משיח מתלהם
ריב פוליטי בין צדדים שונים, המתלהט ברשתות החברתיות, אשר במסגרתו הדברים מתדרדרים לאמירות כמו "דם על ידיכם", או "את רוצחת בדיוק כמוהם", או "היטלר" ו"מנגלה", וכל התדרדרות מסוג זה – חושפת אתכם לתביעת דיבה, אשר תידון בעוד מספר חודשים, כאשר הדי הקרבות שיצרו את הדיאלוג יסתיימו, אבל הטקסט ישמש נגדכם בבית המשפט ויגרור פיצוי כספי.
חבל להתדרדר לסגנון שיח כזה, ולהגיע לוויכוחים מסוג זה עם אנשים, שיתבעו אתכם על כך.
5. תהיו בצד הנכון
טרם כתיבת פרסום – יש לשים לב שהוא לא מהלל רוצחים, טבח או את החמאס (הדבר עשוי להיחשב לעבירה), וכן לא מזלזל בנפגעים או משפחות נפגעים.
המשטרה ממהרת לעצור, לחקור, להחרים ולתפוס אצל כל אחד שמהלל את החמאס ומעשיו הנוראיים.
6. היזהרו מרמיזות או הפצת "עובדות" לכאורה
אין לפרסם, להעלות, ליזום או להפיץ תיאוריה או קונספירציה בנוגע לנפגעים או ניצולים (דוגמת "אם הם ניצלו, סימן שהם ידעו", או "אם הם כתבו כך וכך לפני האירוע, סימן שהם רמזו או תכננו").
אלה ניסוחים של "עובדות" לכאורה, שאין להן כל ביסוס, ובמקרה של תביעה לא ניתן יהיה להוכיח אותן. קשה להאמין שהיתה "תוכנית" מאחורי הקלעים, שכל העיתונאים, הרשויות, המשטרה, הפרקליטות, השב"כ וצה"ל – לא גילו עד עכשיו, אבל מישהו עלום ב"טלגרם" יודע יותר טוב מהם (או שהם "מסתירים" זאת).
זה דבר נורא לדעת שאת או אתה מפרסמים ידיעה, נניח על מי שניצל מהטבח שאירע במסיבת "נובה", כאילו הוא "לקח חלק" או "ידע מראש" או "ניצל בזכות שידע". אנשים אלה עברו טראומה קשה גם ככה.
7. הימנעו מהעברת תכנים מזעזעים
הרבה תמונות רצות ברשתות אבל שימו לב: אין להעלות תמונות של פצועים, הנראים בבירור בתמונה עם פניהם, כי הדבר מהווה עבירה ועוולה לפי חוק הגנת הפרטיות, כמו גם פרסום לשון הרע.
שימו לב שתמונות כאלה, בפרסומים רשמיים, יהיו מרוטשים או מטושטשים. אל תתפתו לפרסם את התמונה ה"מקורית", שבה "רואים הכל".
8. היזהרו מעבירות צנזורה או ביטחון שדה
זו לא דיבה, אבל פרסום של מידע פרטני עם שמות, מספרים, מיקומים ופרטים טכניים – על חיילים ומוצבים, על היערכות כזו או אחרת – יכול לסבך אתכם עם עבירת צנזורה ועבירות אחרות של ביטחון שדה, כמו גם לפגוע במורל, וכן עשוי לחשוף אתכם לתביעה אזרחית.
הכותב הוא עו"ד רון לוינטל, מומחה בלשון הרע ותביעות דיבה ומנוי באינדקס עורכי הדין של אתר "פוסטה"
