בית משפט המחוזי בחיפה זיכה את שוטר מג"ב אפיק טויבי ששיחק בנשק והרג את חברו ליחידה נעים מאדי, מעבירה של רצח באדישות.
בית המשפט הרשיע את טויבי בעבירה קלה יותר של המתה בקלות דעת.
שני שוטרי החובה שירתו ביחידת מג"ב בעכו. בפברואר 2021, בשעת ערב כאשר היו בחדרם ונעים מאדי היה במיטתו לפני שינה, עמד מולו חברו אפיק טויבי, שלף את אקדחו עם מחסנית מלאה בכדורים, והחל לשחק.
טויבי לחץ על תפס המחסנית, הוציאה מעט ממקומה, בניסיון שלא ייגרף כדור אל בית הבליעה, ודרך את האקדח. אז, ממרחק של מטר מנעים, כיוון את האקדח אל ראשו, אמר לו 'תראה', ולחץ על ההדק.
כתוצאה מהלחיצה על ההדק נורה קליע אשר פגע ישירות בפניו של נעים.
טויבי הבחין בחברו המחרחר למוות, והניח את האקדח על בטנו של נעים כדי ליצור מצג שווא כי חברו שם קץ לחייו. רק לאחר מכן רץ והזעיק עזרה, וטען לפני חבריו ומפקדיו כי נעים ירה בעצמו.
המחלקה לחקירות שוטרים הגישה תחילה כתב אישום נגד אפיק טויבי על המתה בקלות דעת, אולם לאחר שמשפחת המנוח עתרה לבג"ץ ומאחר שהתברר כי טויבי שיחק בנשק במקרים רבים – הפרקליטות החליטה לתקן את כתב האישום במהלך חריג והאשימה את טויבי ברצח מתוך אדישות.
בתשובתו הראשונה לכתב האישום, הנאשם שיוצג על ידי עורכי הדין תמי אולמן, שאדי סרוג'י, יעקב שלומוביץ ושחף אולמן, טען כי הוא לא היה בחדר ולמעשה דבק בגרסתו שנעים התאבד.
ראיה עיקרית כנגדו היתה ההפללה העצמית בשיחתו עם מדובב בתא המעצר:
טויבי: שיחקנו זה, ואתה יודע כל יום אנחנו במשחקים זה… פתאום טאק, עף כדור? ישר לראש שלו… הוא היה במיטה מכוסה עד פה. אני הייתי, כזה אלכסוני.. פתאום אתה יודע טו טו טו טו טו, פתאום טאק".
מדובב:אבל כיוונת עליו?
הנאשם: לא יודע לא יודע.
מדובב: איזה זין מסכן אחי. עף כדור אחד או שתיים? היה עם מחסנית משהו?
הנאשם: זה היה עם מחסנית.
מדובב:ונו מה אחרי מה עשית?
הנאשם: קיבל טאק זהו. שמעתי את הככה אאא (קולות של אדם נחנק)
מדובב: נו ומה עשית אחרי זה?
הנאשם: רצתי, שמתי את האקדח עליו דבר ראשון על הבטן.
בהמשך הוסיף ואמר למדובב ש"לא כיוונתי אפילו, לא לא חשבתי שזה יפגע בו".
לאחר שהמדובב וחלק מעדי התביעה העידו, טויבי חזר בו מהכפירה והודה בירי לעבר נעים. עכשיו, המחלוקת היתה האם להרשיע אותו בעבירת רצח, כדרישת מח"ש, או בעבירה של המתה בקלות דעת (שהעונש המקסימלי בגינה 12 שנות מאסר) כעמדת ההגנה.
השופטים יחיאל ליפשיץ, גלית ציגלר ושמואל מנדלבום בחנו את סדר הפעולות של טויבי ואת ההסברים האפשריים לכך שנשאר כדור בבית הבליעה בעת הלחיצה על ההדק.
בסופו של דבר קבלו השופטים את טענת ההגנה כי הפרקליטות עצמה באופן שבו ניסחה את כתב האישום ייחסה לטויבי יסוד נפשי של קלות דעת – הסותר את סעיף האישום של רצח.
השופט ליפשיץ כתב כי "הדיון אודות הלך מחשבתו של הנאשם מתייתר, שכן המאשימה היא זו שטענה בכתב האישום כי הנאשם האמין שפעולותיו לא יובילו לירי".
על פי נוסח כתב האישום – "הנאשם לחץ על תפס המחסנית, הוציאה מעט ממקומה, בניסיון שכך לא ייגרף כדור אל בית הבליעה, ודרך את האקדח".
לדברי השופט ליפשיץ, "משמעות הדברים היא כי חרף העובדה שהנאשם נטל סיכון לחיי המנוח במעשיו, היתה לו תקווה שמותו של המנוח לא יתרחש… אני מתקשה עד מאוד לקבל את טענת המאשימה כי לנאשם 'לא היה אכפת' באם המנוח ימות… לא הוכח שהנאשם היה אדיש למותו של המנוח. כל שהוכח הוא שהנאשם היה קל דעת לתוצאות מעשיו הקשים".
השופטת ציגלר הוסיפה כי "תקוות הנאשם למנוע את מותו של המנוח, נלמדת מהלחיצה על תפס המחסנית במטרה להוציאה ממקומה בניסיון שלא ייגרף כדור. מדובר בפעולה יזומה ואקטיבית המצביעה על כך שהנאשם העריך ששחרור התפס לא יביא למותו של המנוח".
לדברי השופט ליפשיץ, "דווקא אותם מקרים שהסתיימו ללא פגע, מחלישים את טענת המאשימה ולפיה הנאשם היה 'לא אכפתי' לתוצאות מעשיו. במילים אחרות, מקרים אלה שהסתיימו ב'הצלחה' מבחינת הנאשם, ייתכן והובילו אותו למסקנה כי הפעולות שהוא מבצע ל'נטרול' הסיכון אכן יעילות… הנאשם לא התכוון לחבול בחברו המנוח. הוא נהג בטיפשות, ונטל סיכון בלתי סביר… אך לצד זאת הוא קיווה להצליח למנוע את מותו של המנוח".
בית המשפט הזכיר כי "הן האדיש והן קל הדעת צופים אפשרות שהתנהגותם עלולה לגרום למותו של אדם, כשההבדל ביניהם הוא שזה הפועל מתוך אדישות, הגם שאינו רוצה במותו של הקורבן, הוא שווה נפש לאפשרות שהתנהגותו תגרום למוות. לעומתו קל הדעת לוקח במודע סיכון בלתי סביר, אך מקווה ורוצה שהתוצאה הקטלנית לא תתרחש".
טויבי הורשע גם בעבירות של שיבוש מהלכי משפט, עקב הפעולות שביצע לאחר הירי כדי לשכנע שמאדי ירה בעצמו כאשר הניח את האקדח על בטנו. בנוסף, הורשע גם בעבירות של איומים, מעשי רשלנות בנשק ותקיפה סתם, עקב סדרת אירועים שקדמו לאירוע הטראגי בהם כיוון נשק תוך משחק אל חבריו, ואף תקף ואיים על 'חבריו' ליחידה.
ממשרדה של עו"ד אולמן נמסר: "מן הרגע הראשון טענו שאין כאן תיק רצח וזו תוצאה נכונה בתיק".
התובע עו"ד רונן יצחק מהמחלקה לחקירות שוטרים: "אנחנו סברנו שמעשיו של הנאשם לפני הארוע הטראגי, בזמן האירוע הטראגי ואחריו מלמדים על אדישותו כלפי המוות של נעים מאדי ז"ל. אחרי המוות, הנאשם הגדיל לעשות ושיבש את הזירה, באופן שנחזה להיראות כאילו נעים מאדי ז"ל התאבד, הוא גם דאג להפיץ את השמועה לאחר מכן. בית המשפטי תרגם את העובדות האלה תרגום משפטי אחר וקבע שמדובר בהמתה בקלות דעת. אנחנו נלמד את הכרעת הדין, נלמד את הנימוקים ונכלכל את צעדנו בהמשך".
ממשטרת ישראל נמסר: "נוכח חומרת המעשה, לאחר הפתיחה בחקירה ולאור מעצרו עד תום ההליכים של השוטר לשעבר שהיה באותה עת בשירות חובה ובהתאם למדיניות הנהוגה בצה"ל, הוחלט על העברתו לצה"ל".
