"ג'ון גוטי היה הדמות המושלמת לניו יורק בשנות השמונים שבה היתה מגיפת הקראק, רייגן כיסח את האיגודים המקצועיים, משבר מחוסרי הדיור והפער החברתי שהתחיל להיפתח. החדשות בניו יורק היו קשות. אבל גוטי היה סנדק אמיתי, אז כשמישהו מגיע ונראה כמו גיבור, אנחנו אומרים: 'וואו, אנחנו מחבבים אותו'.. יש לו כוח, יש לו השפעה… זה היה מושלם לעיר הזאת, לדימיון של הציבור, וזה היה מושלם לצהובונים. מאפיונרים הם אגו מניאקים, הם אוהבים לראות את השם שלהם בעיתון".
כך, עם התיאור הזה מפיה של ברברה נוויס טיילור, כתבת ערוץ הטלוויזיה WCBC, על מאפייני דמותו האגדית של המאפיונר הכי חזק שהיה באמריקה, נפתחת סדרת הדוקו החדשה של נטפליקס על ג'ון גוטי, מי שהוגדר על ידי מערכת אכיפת החוק בארצות הברית כאויב הציבור מספר 1.
יוצר הסדרה, "לגבור על ג'ון גוטי", הוא גם המפיק, הבמאי והתסריטאי, סבסטיאן סמית', מי שיצר שלוש שנים לפני כן את "עיר של פחד", על חמש משפחות הפשע הגדולות באמריקה, סדרה שטחית ומשעממת שסבלה מעודף מלל משפטי. "לגבור על גוטי" היא כבר סדרת דוקו-מאפיה מהפנטת ומרתקת, התיקון של היוצר סמית'. הסדרה, שבאה לעולם יותר משלושים שנה אחרי שנות הזוהר של גוטי, ואחרי אינספור סרטים על דמותו ותופעת ארגוני הפשע האיטלקים בניו יורק, אינה מתמקדת רק בגלוריפיקציה של הגנגסטר האיטלקי הניו יורקי האחרון. היוצר בחר להתמקד בקושי של המשטרה לפצח את ארגון הפשע שלו, את התחרות הייצרית בין שתי יחידות העילית, כוח המשימה למאבק בפשע המאורגן של מדינת ניו יורק אל מול ה-FBI. הוא מחדד את הדקויות המשפטיות שמנעו הרשעות קודמות, את הקושי בשיטת המושבעים שנחשפה בקלונה כשהיה מדובר בהפללה של מגה מאפיונר, מה שהופך את הסדרה לבית ספר למשטרה, משפטים ותקשורת.
ג'ון גוטי היה חייל במשפחת הפשע גמבינו שפרץ לתודעה הקולקטיבית ב-16 בדצמבר 1985, כשפול קסטלנו, ראש משפחת גמבינו – "הבוס של כל הבוסים" – נרצח בדם קר בערב חג המולד כאשר יצא ממסעדה עם סגנו ושומר ראשו טומי בילוטי, שנרצח אף הוא.
"המלך מת!!! זה סיפור ענק!!! זה כמו לירות בנשיא!!! למי יש ביצים לרצוח את הבוס של כל הבוסים???" תוהה אנדריאה גיובינו, חברה קרובה של קסטלנו שמלווה את הסדרה.
"תוך כמה שעות אחרי הרצח ברחוב 46 היה ברור לכולם מי ארגן את זה: ג'ון גוטי", מספר אנתוני רוג'יאנו ג'וניור, גנגסטר במשפחת גמבינו, מרואיין נוסף שהכיר את כל התככים, הקומבינות והסכינים בגב מאחורי הקלעים של משפחת הפשע.
"הייתי נורא מתוסכלת. שנה שלמה הלכה לאיבוד בשנייה", מספרת התובעת לאורה א. וורד, שכמעט סגרה את כל קצוות התיק של קסטלנו המנוח, שעמד אז למשפט בתיק הפשע המאורגן הגדול ביותר אי פעם, שבו הואשם ברצח, סחיטה, הברחת סמים ואיומים.
"היינו מאד מתוסכלים", מספר גם ברוס מאו, חוקר בכיר ב-FBI. "ידענו מי עשה את זה. ידענו מי הורה על זה, ועדיין צריך להעמיד אותם למשפט ולהוכיח את זה. אחד הדברים הכי קשים בתיק הזה היה שכל מרכיב ברשויות אכיפת החוק, רצה נתח ממנו בשביל התהילה. זה תיק שבונה קריירה של תובע או סוכן. נאלצנו להיאבק בכוח המשימה לפשע המאורגן. כולם היו בשטח".
שריון משפטי מטפלון
כלל ידוע במאפיה: רצח ראש משפחה, ללא הסכמת ראשי המשפחות האחרים – דינו מוות. אף על פי כן גוטי העז – וניצח. השחצנות, תאוות הפרסום הסלבריטאיות שדבקה בו, שירתו אותו היטב. אדם שחליפותיו עשויות ממשי, אבל השריון המשפטי שלו עשוי מטפלון. גוטי, שסביר להניח ראה ואהב את שני סרטי "הסנדק" המופתיים של פרנסיס פורד קופולה ומריו פוזו, נראה כמו הסנדק, התלבש כמו הסנדק, ואכן היה הסנדק.
כל הסנדקים שהיו לפני גוטי היו תמיד גברים זקנים בחליפות מקומטות או טרנינג, והופעתם לא היתה מושכת. גוטי הופיע כמו כוכב קולנוע זוהר. הוא נכנס תמיד בחליפה יקרה, עניבה יוקרתית, טבעת על הזרת, מראה מוקפד, מודע מאד לתקשורת ואיך ייראה בציבור. מזכיר לעיתים כמה מבני משפחת אלפרון, שאהבו להשתזף בשמש זרקורי התקשורת, ואולי יותר מכך את זאב רוזנשטיין, שבשלב מסוים של קריירת הפשע שלו שילב בה בילויים נוצצים ונהנה ממעמד של סלבריטאי על, צלמי פפראצי רדפו אחריו ומעריצים בקשו ממנו חתימות ברחוב.
"המאפיה הייתה אמורה להיות ארגון סודי", מספר ג'ורג' גבריאל, סוכן ה-FBI, שעמד במשך שנים בראש הצוות שחקר את משפחת גמבינו. "גוטי שבר את כל הקודים הישנים. הוא נפנף בזה. הוא ניהל רומן עם המצלמות. זה גרם לגורמי אכיפת החוק להיראות חסרי תועלת ותסכל אותם קשות".
גוטי לא הואשם ברצח של קסטלנו, כי אף אחד מחיילי משפחת גמבינו לא היה מוכן לשבור את שבועת האומרטה ולשלם בחייו, אבל הוא כן הוא הואשם אז על תקיפת טכנאי המקררים רומיואל פייצ'וק, שאירע 18 חודשים לפני רצח קסטלנו, בגלל סכסוך אידיוטי על חנייה, במהלכו קפץ לגוטי הפיוז הקצר.
סגנית התובע הכללי של ארה"ב במחוז המזרחי של ניו יורק, דיאן ג'קלוני, מציינת בסדרה כי לאחר רצח קסטלנו הוחלט להגיש נגד גוטי כתב אישום בתיקים אחרים במסגרת הליך של "ריקו": החוק של הממשל הפדרלי בארה"ב למאבק בארגוני הפשע המאורגן.
היופי באישום "ריקו" מנקודת מבטו של התובע הוא, שאפשר לכלול בו גם פשעים שכבר היו הרשעות לגביהם. מעבר לניסיון הרצח של פייצו'ק לגביו נחשפו החוקרים לראיות חדשות רק בדיעבד, אחד האישומים היה הריגה משנת 1973 של ג'ימי מקברטני בסטטן איילנד. גוטי הודה בזמנו באשמה חלקית, הורשע והשתחרר אחרי שלוש שנים בפנים. השאלה היחידה לחבר המושבעים היתה: האם הרצח הזה והאישומים האחרים הם חלק מהפעילות השוטפת של משפחת הפשע המאורגן גמבינו בראשות גוטי? זה מה שהתובעת ג'קלוני ניסתה להוכיח, לשווא.
כשבית המשפט פסק שגוטי חף מפשע הוא רשם לזכותו 2:0 נגד מערכת המשפט וזכה לכינוי "הדון המגונדר", בין היתר אחרי שארגן מסיבת ניצחון ענקית רוויית סלבריטאים נוצצים ושמפניה תוססת. מהר מאד צלמי פפראצי חרוצים רדפו אחריו כמו פרפרים הנמשכים אל האש, והוא עבר מיד מדמות של בוס מאפיה עבריין, לסלבריטאי אמריקאי ניו יורקי מן המניין. עד כדי כך הוא היה פופולארי, שבמגזין "טיים" בקשו מאנדי וורהול, האורקל של התרבות הניו-יורקית, ליצור דיוקן של גוטי לטובת עמוד השער.
"בוא נראה אתכם מפילים אותי"
אחרי הכישלון הצורב של התובעת ג'קלוני מהיחידה ללוחמה בפשע, נכנס לאירוע ג'ורג' גבריאל מה-FBI שקיבל ממפקדיו משימה חד משמעית: לגבור על גוטי.
גבריאל, שהיה נעול מטרה עלה על דירה של אשה זקנה שהיתה ממוקמת מעל מועדון הבית של המאפיה האיטלקית בניו יורק, הברבנייט קלאב. התברר שזה היה מקום מפגש לחברי מטה הפיקוד הבכיר של משפחת גמבינו. טכנאי ה-FBI הצליחו לשתול בדירה ציוד האזנה וצילום שתיעדו את גוטי וחבורתו מדברים שם בחופשיות על מגוון של תחומי העיסוק שלהם.
המאפיה אמורה להיות ארגון סודי, אבל כשכולם מגיעים לאותו מקום זה כבר לא ארגון חשאי. ההקלטות מלמדות כי גוטי, שהשתן עלה לו לראש, היה משוכנע שהוא בלתי מנוצח ואין עליו.
במקביל לחקירה החשאית של ה-FBI גוטי עמד למשפט שלישי בתיק חקירה שהתנהל על ידי כוח המשימה לפשע מאורגן, על רצח סגן איגוד הנגרים בניו יורק, ג'ון אוקונור. המשפט נשען על ציתותים שהוקלטו במועדון הבית של משפחת גמבינו, הברבנייט, ובהם נשמע גוטי קושר את עצמו לכאורה לרצח. אבל גם במשפט הזה, שסוקר בתקשורת האמריקאית באינטנסיביות רבה, יצא גוטי זכאי. פסק הדין שודר בשידור חי מה שרק האדיר את הסלבריטאיות של הבוס, שרץ מחוץ לבית המשפט מנופף בידו כאילו מדובר בפוליטיקאי מנצח. לאחר הזיכוי השלישי הוא ערך מסיבת ניצחון נוספת באותו ברבנייט קלאב, ובאותו הלילה גם ירו זיקוקים מעל הנהר המזרחי.
גוטי, שהרגיש על גג העולם, הפך להרבה יותר נועז וגרם לרשויות החוק להיראות כישלון, שוב. בזכות הניצחון השלישי הוא כבר זכה לכינוי "דון הטפלון" בכלי התקשורת.
"כל מי שיש לו חוכמת רחוב ידע שזה לא ייגמר בטוב", תורמת אנדריאה ג'יובינו תובנה ומוסיפה: "אתה לא כוכב קולנוע. אתה פאקינג הבוס של משפחת גמבינו. תתנהג בהתאם. אסור לשכוח שגם לממשלה יש אגו, וההתעללות שלו בהם, נשמעה כאילו אמר להם: "בוא נראה אתכם מפילים אותי".
ואז הגיעה הקלטה מפלילה בתיק רצח רוברט דיברנרדו ("די.בי"), מלך סרטי הפורנו של אמריקה. הטפלון נעלם והפך לסקווץ' שכל האישומים נדבקו אליו. אם יורשע, יגזרו עליו 105 שנים בפנים. אם יזוכה גם הפעם, יהיה זה נצחונו הרביעי על הממשלה.
"ג'ון גוטי, הפה הגדול שלו והשימוש שלו בתקשורת, הפכו אגודה סודית למופע קרקס ברמה ארצית", מסכמת העיתונאית ברברה נויס טיילור את אגדת ג'ון גוטי. "אם מישהו אחראי למפלת המאפיה, זה לא אני, לא ה-FBI ולא התובעים האחרים. איט איז ג'ון גוטי".
"לגבור על גוטי". Getting Gotty. נטפליקס
