נשיאת בית משפט העליון, השופטת אסתר חיות, מסיימת היום את תפקידה (16 אוקטובר).
בית משפט העליון תחת ניהולה עמד בשנה האחרונה תחת מתקפה חסרת תקדים של מפלגות השלטון ממחנה הימין אשר תיארו אותו כשורש כל רע. במושב האחרון כנסת ישראל אף בטלה את סמכות בג"צ לפסול החלטות ממשלה מטעמים של אי סבירות – פגיעה קיצונית בזכויות אדם.
אירועי המתקפה הרצחנית של חמאס עם למעלה מ-1300 נרצחים ו-199 חטופים החזירו אותנו לפסק דין מכונן של בג"צ, שהפעיל את "עילת הסבירות" כדי להתערב בהחלטת ראש הממשלה דאז אהוד אולמרט ומערכת הביטחון, שלא למגן את כיתות הלימוד בשדרות ובישובי עוטף עזה.
לגבי הממ"דים בדירות פרטיות, בעקבות מלחמת המפרץ מאז שנת 1992 קיימת חובת התקנת ממ"דים בכל בנייה חדשה, על פי תקנות ההתגוננות האזרחית. באפריל 2005 אישרה הממשלה את תוכנית המתאר הארצית המציעה הרחבת זכויות בנייה בבניינים ישנים תמורת הוספת ממ"דים (תמ"א 38). בערים הגדולות רבים מנצלים את הזכות הזו שמגדילה את ערך נכסיהם, אבל ביישובי הפריפריה בהם ערך הקרקע נמוך תמריצי התמ"א אינם כדאיים כלכלית והתוכנית לא תרמה לצמצום פערי המיגון.
לנוכח הרחבת יכולות חמאס והירי הקבוע על ישובי העוטף, החל משנת 2008 ועד 2012 החלה הממשלה למגן את כל בתי המגורים ביישובים בטווח של עד שבעה ק"מ מגבול עזה. עם זאת, בעיר אשקלון אשר סובלת ממטחי ירי כבדים, וביתר שאת במלחמה האחרונה, יש עדיין עשרות אלפי יחידות דיור ישנות ללא מיגון. לפי דו"ח מבקר המדינה משנת 2021, ישנם כ-200 אלף תושבים המתגוררים עד 40 ק"מ מגבול עזה ללא מיגון דירתי תקני.
במצב המשפטי החדש שנוצר מאז ביטול עילת הסבירות יהיה קשה לדיירים אלה לבקש סעד מבית המשפט.
בחזרה לבג"צ מיגון בתי הספר. משיקולים תקציביים, ממשלת ישראל החליטה בשנת 2007 שלא למגן את כל כיתות הלימוד, מכיתה א' עד י"ב, ולהסתפק בהקמת "מרחבים מוגנים" אליהם ירוצו תלמידי הישובים, כאשר עומד להם זמן התרעה של 15 שניות בלבד לפני נפילת ה"קסאם".
עו"ד אדוארדו ווסר, תושב קיבוץ כפר עזה, ועד ההורים בעיר שדרות ואלון דוידי ראש העירייה כיום, עתרו לבג"צ לאחר שהממשלה החליטה למגן רק אזורים מסוימים בבתי הספר, בימים בהם רקטות החמאס איימו על חייהם של אלפי תלמידים שנאלצו לפתוח במנוסה ובהלה על בסיס יומיומי כמעט.
מנכ"ל משרד ראש הממשלה דאז, רענן דינור, ומפקד פיקוד העורף דאז, אלוף יצחק (ג'רי) גרשון, הסבירו בתצהירים לבג"צ שפרויקט מיגון מלא של כל הכיתות בשדרות ובעוטף יעלה כ-200 מיליון שקל. עוד הם טענו, כי בניסוי שנערך הצליחו 70 אחוז מתלמידי כיתות א-ו' לברוח למרחבים המוגנים בתוך 15 שניות. הממשלה הודתה שמיגון הכיתות עדיף, אך עלותו גבוהה מדי והפיתרון של מרחב מוגן בסביבה הוא מספק.
קביעת סדרי עדיפות תקציביים, טענו, הוא עניין לממשלה ולא לבית משפט, והזהירו מעלויות אסטרונומיות בעתיד. שרי הממשלה הציעו פתרונות חלופיים, כמו הרחבת פתחי יציאה לצורך מנוסה מהכיתות הלא ממוגנות בעת חירום.
בית משפט הגבוה לצדק, אז בראשותה של הנשיאה דורית בייניש, ועמיתיה השופטים דבורה ברלינר וסלים ג'ובראן, לא התרגשו מהסברי הממשלה ולא קיבלו את התנערותה מאחריות למתן ביטחון מלא לילדי שדרות והעוטף.
עקב הגשת העתירות, הממשלה עוד ניסתה להגיע לפשרה והסכימה למגן את כיתות א'-ג' בבתי הספר בלבד, אולם השופטים לא נעתרו להצעה ונתנו פסק דין.
לא בנקל
אם תיקון חוק יסוד: השפיטה, וביטול עילת הסבירות, שאושרו לפני חודשיים היו תקפים ב-2007, בג"צ לא יכול היה להתערב בהחלטת ממשלת אולמרט, שלא למגן את תלמידי שדרות במיגון מלא.
"השאלה שניצבת בפנינו הינה האם החלטתם של המשיבים שלא למגן את הכיתות של תלמידי ד'-י"ב הינה החלטה המצויה במתחם הסבירות", כתבה אז הנשיאה בייניש. "יש לזכור כי כל תחומי פעולתה של הרשות אינם חסינים מפני ביקורת שיפוטית, כאשר מדובר בתחומים הנוגעים למילוי חובותיה של הרשות כלפי האזרח… על בית המשפט להתערב במידה רבה יותר כאשר עסקינן בהחלטות שעשויות להשליך על זכויות אדם, ועל מידת הסיכון שנשקף לחיי אדם בפרט".
על יסוד תוצאות הניסוי שנערך בבתי הספר, קבע בג"צ כי שיטת "המרחבים המוגנים" אינה נותנת מענה בטחוני הולם לכיתות. "לא בנקל יורה בית המשפט למדינה כי עליה להקצות סכום של כ-190 מיליון שקל למטרה מסוימת", הבהירו שופטי בג"צ, ואולם "מדובר באיום יומיומי, ממשי וקונקרטי, שחשופים לו אלפי תלמידי בתי ספר ביישובי עוטף עזה ושדרות".
איום זה, כתבה הנשיאה בייניש, "מרחף מעל ראשיהם של קטינים בבתי ספר המצויים לא הרחק ממרכז הארץ, רק בשל כך שמשפחותיהם מתגוררות באזור שהפך לאזור שתושביו נתונים תקופה ארוכה בסיכון לחייהם ובמתח בלתי פוסק, והוא אינו ניצב בפני תלמידי בתי ספר אחרים בישראל.
"אין זה סביר להעמיד הורים בפני הדילמה של מימוש זכות ילדיהם לחינוך אל מול ההגנה על חיי הילדים", כתבה בייניש. "מיגון הכיתות יספק הגנה טובה יותר מפני הסיכון הנשקף לחייהם ולשלמות גופם של אותם תלמידים. נוכח עוצמת האיום, מידת ממשותו, מספר התלמידים החשופים אליו, ההחלטה שלא למגן את הכיתות הינה החלטה בלתי סבירה באופן המצדיק את פסילתה".
השופטת דבורה ברלינר כתבה כי "לתוך מתחם הסבירות בנסיבות הקיימות ביישובי עוטף עזה והעיר שדרות, ניתן להכניס גם שיקולים שעניינם מתן עידוד, השתתפות בגורל ותחושת ביטחון מקסימלית עד כמה שהדבר ניתן לתושבי המקום, במיוחד כאשר מדובר בילדים. זמנים חריגים מצדיקים אמצעים חריגים".
השופט סלים ג'ובראן, הצלע השלישית בהרכב הצטרף לפסק הדין שניתן ב-29 מאי 2007.
* מוגש כחומר למחשבה לתומכי הרפורמה בישובי הדרום
