לאחרונה התפרסם כי שופט בית משפט העליון יוסף אלרון שהגיש את מועמדותו כנשיא בית המשפט העליון, בניגוד למסורת הקיימת של שיטת הסניוריטי, הוא שופט אשר הולך נגד הזרם. עיון בפסיקה מלמד כי הגישה הזו של השופט אלרון באה לידי ביטוי גם בפסיקה מתחום המסים.
לשם כך אני מפנה לדיון בנושא שומות מס, שני ערעורים שנדונו בבית משפט העליון ונגעו לשאלה מה נכלל בהגדרת המכר לפי חוק מע"מ.
בשומת עסקאות של בית עסק המדינה נוהגת להרחיב את הגדרת העסקאות אשר מחייבים להוציא חשבוניות עבורן. מנגד, בשומת תשומות (הוצאות) המדינה נוהגת הפוך ומצמצמת את הגדרת חשבוניות ההוצאות המוכרות – אלה הכשרות לקיזוז.
השופט אלרון שדן בערעור בית עסק על שומת תשומות, הבין שהמדינה חייבת להיות עקבית בגישתה, בין אם הדבר מטיב עם קופת האוצר ובין אם הוא מרע. נאמן לגישתו זו, הוא יישם את הגישה המרחיבה של המדינה בשומת העסקאות כדי לקבוע מבחנים מרחיבים גם לשומת התשומות. נסביר את דברינו באמצעות השומות השונות והעמדות המנוגדות שהמדינה הציגה בהן:
שומת העסקאות – מכירת אוטובוסים
חברת הסעות מכרה שלושה אוטובוסים אולם לא דיווחה על המכירה למע"מ, בטענה שבפועל האוטובוסים אינם שלה. הם אמנם היו רשומים על שמה במשרד הרישוי, והיא אף הצהירה עליהם לצורך קבלת רישיון להפעלת קו שירות בין ירושלים וקלנדיה (הואיל ולרישיון נדרש מספר מינימלי של אוטובוסים), אולם לטענתה בפועל הם היו שייכים לקבלני משנה עצמאיים שהפעילו אותם באמצעות נהגים שכירים.
מעבר לכך, לטענת החברה היא גם לא קיבלה לידיה את תמורת המכירה, שכן הקבלנים קנו את האוטובוסים, הפעילו אותם בקו השירות ומכרו אותם.
מנהל מע"מ ירושלים ראה בחברה כבעלת האוטובוסים וכמי שבצעה את המכירה, לאור הרישום על שמה והצהרת הבעלות עליהם לצורך קבלת הרישיון, וחייב אותה במע"מ עבור עסקאות מכירת האוטובוסים.
בית המשפט צידד בעמדת המדינה וקבע כי די בהודאת החברה, שבלא הפעלת האוטובוסים לא היה בידה למלא כראוי את תנאי הרישיון, וגם רישומם על שם החברה נועד להציגה כמי שהינה בעליהם לכל דבר ועניין.
בערעור שהגישה חברת האוטובוסים ניתן לראות את הגישה המרחיבה של המדינה אשר מבקשת לכלול בהגדרת מכר גם מקרים שבהם הזיקה לנכס הנמכר היא פורמלית והצהרתית בלבד.
שומת תשומות – סוחרי הזהב
בערעור הזה נדון עניינן של שתי חברות אשר בקשו להכיר בחשבוניות מס שקבלו עבור רכישת זהב, מאדם אשר שיווק בישראל זהב שהוא קיבל אותו מסוחר זהב בשטחי הרשות הפלסטינית תוך שימוש שנטען ביחס אליהן כי הן פיקטיביות.
רשות המסים פסלה את החשבוניות והגדירה אותן כחשבוניות פיקטיביות בטענה שלא הן היו אלו שסיפקו את הזהב בפועל.
בית משפט המחוזי בחן את השאלה, אם הזהב היה בבעלות מי שהנפיקו את החשבוניות, ומאחר והזהב לא היה בבעלותו של מי שהנפיק את החשבוניות, הרי שהחשבוניות שהוצאו הן פיקטיביות, אדם אינו יכול למכור מה שאינו שלו.
התיק הגיע לבית משפט העליון, ושם נחלקו הדעות.
השופט אלרון קיבל את הערעור וקבע כי לא נדרשת בעלות בסחורה כתנאי לכשרות החשבונית. לגישתו, כל שיש לבחון הוא האם אכן התבצעה עסקת חליפין במסגרתה הועבר הזהב מהמוכר לקונים בתמורה למתואר בחשבונית המס. משכך, אין צורך להידרש להיקף זכויותיו של המוכר בזהב לצורך קביעה כי החשבונית הוצאה כדין ויש לראות בה הוצאה מוכרת.
עוד קבע השופט אלרון, כי לשם בחינת השאלה אם מוציא החשבונית הוא "זר" לעסקה, יש לבחון אם חלה עליו חובה להוציא חשבונית לפי חוק המע"מ. במקרים שבהם חלה עליו החובה לא ניתן לומר כי הוא "זר" לעסקה המתועדת בחשבונית.
העמדה של השופט אלרון נותרה במיעוט, חלקה עליה השופטת יעל וילנר, שדחתה את הערעור, ונימקה: "כאשר מתבוננים על התמונה בכללותה נקל לראות כי הכוח, השליטה והסמכויות, המאפיינים את מי שהזהב בבעלותו, היו בידי השליחים מטעמו של בעלי הזהב האמיתיים. שליחים אלו לא רק נהנו ממלוא התמורה בגין מכירות הזהב (בניכוי העמלות למתווכים בשרשרת) אלא שלטו בכל תהליך המכירה של הזהב עד לאספקתו למערערות שייצאו אותו לחו"ל".
לשיטתה של השופטת וילנר, המבחן לקיזוז חשבוניות התשומה הוא השליטה בהליך המכירה של מי שהוציא את החשבונית.
עמדת המיעוט של השופט אלרון בערעור עשתה שימוש במבחנים המרחיבים של המדינה. כמו בשומת העסקאות בתיק האוטובוסים, חוות דעתו הרחיבה את את התנאים המאפשרים קיזוז של חשבוניות תשומות.
לפי גישתו מספיקה זיקה של המוכר לזהב (למשל, יחסי שליחות, הסכם עם המחזיק בזהב שמקנה לו את האפשרות לסחור באותו זהב או רשות מטעם המחזיק בפועל להתקשר עם צד ג'), ולאו דווקא החזקה פיסית בזהב.
אם תאומץ בעתיד עמדתו זו של השופט אלרון יביא הדבר להרחבת המקרים בהם חשבוניות שנחשדות כפיקטיביות יוכרו כלגיטימיות, גם בסיטואציות של זיקה פורמאלית לנכס או לשירות. למשל, כאשר נדרש סיווג קבלני לביצוע עבודה בתחום הבנייה, והערך המוסף של החברה מוציאת החשבוניות בשרשרת הייצור היא עצם העובדה כי יש לה את אותו סיווג נדרש, גם אם העבודה בפועל בוצעה באמצעות קבלני משנה.
עו"ד רו"ח יואב ציוני הוא עורך דין בתחום המסים ומנוי באינדקס עורכי הדין של אתר פוסטה
מסתבר שהשופט אלרון ידידם הטוב ביותר של העבריינים
לפי ההסבר בכתבה מדובר בשופט נבון . לפי המציאות… אינחו סיכוי