דוגמה לחיי העושר בישראל הגיעה לבית המשפט לענייני משפחה בקריות, שם דן השופט ניר זיתוני בתביעת מזונות שהגישה אישה נגד בעלה לשעבר.
אחוזה נטולת משכנתא, בריכה פרטית, רכבי פאר לצד מוניות ספיישל, בגדי מותגים, מסעדות יוקרה, טיסות במחלקה ראשונה, מטפלת צמודה, גנן, איש תחזוקה, כרטיס אשראי לכל אחד מארבעת הילדים ורכב "טסלה" לבן שהוציא רישיון – כל אלה ועוד נדונו בפני השופט, שחייב תחילה את האב לשלם לאם ארבעת ילדיו 104 אלף שקל בחודש, בנוסף לדמי מדור ואחזקתו, בסך 35 אלף שקל.
האב ערער לבית המשפט המחוזי, שם סוכם כי התיק יחזור לדיון בערכאה הראשונה – בית המשפט לענייני משפחה.
האישה באמצעות עו"ד יוסף גביזון, ביקשה להותיר את המזונות הזמניים בסכום הראשוני שנקבע, ולפסוק 103,829 שקל לחודש – סכום זניח עבור האב, שימנע לפי דרישת האם לעג ובושה לילדים (5, 9, 16, 18) אל מול חבריהם מהאלפיון העליון.
עו"ד גביזון הסביר, כי מדובר במשפחה המשתייכת לקצהו של האלפיון העליון, המחזיקה בנדל"ן רב ובמניות של חברות רבות. הוא ציין כי עקב ניהול כלכלי מורכב הקשור לחברות הקונצרן, הוחלט שכל משפחה תפתח חברה אליה יזרים הקונצרן סכום קבוע לצרכי המשפחה. כך הוקמה חברה אליה הוזרם מדי חודש 702 אלף שקל ממנו נוהלה כלכלת הבית.
כמו כן נטען, כי העברה זו הופסקה עם פרוץ הסכסוך, כמצור כלכלי ואמצעי להפעלת לחץ להתפשר. בנוסף נטען, כי בין הצדדים נחתם הסכם ממון בו התחייב הבעל לדאוג למדור וכלכלה לאישה ולילדים בהתאם לרמת החיים הנהוגה. בא כוחה של האישה הוסיף, כי הכנסתו החודשית הממוצעת של האב היא 1,621,513 שקל לחודש, לא כולל הכנסות מהחברה, דיבידנדים מחברות שונות, רווחים מעסקאות נדל"ן ומניות, מאחר שהאב הוא הרוח החיה מאחורי קונצרן החברות שבבעלות אביו, ולכן יש לו כושר השתכרות של מיליוני שקלים, לעומת האם שמשתכרת כ-40 אלף שקל בחודש.
האב, באמצעות עורכי הדין דורית ענבר סברדליק ושמעון פרץ, טען כי הסכומים שהציגה האם מנופחים ולא הוכחו, ולכן יש להשתמש בחזקה המשפטית ולהעריך את צרכי כל קטין בסך של 2,500 שקל, מבלי לחייבו במזונות הבן הבכור מאחר שמלאו לו 18, וזאת בהתאם להלכת בית המשפט העליון לפיה בגילאים 6-18 חבות ההורים במזונות ילדיהם שווה.
בנוסף צוין, כי האם תקבל מחצית מהרכוש הרב שנצבר במהלך הנישואין ותוכל לרכוש מדור ולהשתתף בהוצאות הילדים. באשר להסכם הממון, נטען כי זה אושר לפני שהילדים נולדו וההסכם לא נקב בסכומים, אלא קבע עקרונות בלבד.
על מנת לקבוע מזונות זמניים נדרש בית המשפט להכריע בשתי שאלות מרכזיות:
אחת, מהי הפרשנות הנכונה למונח "לדאוג" כפי שנקבע בהסכם הממון, והאם יש מקום לקבוע כי מי שחייב בתשלום דמי המזונות הוא אך ורק האב, או שגם האם מחויבת להשתתף בנטל דמי המזונות?
השנייה, מהי רמת החיים שהיתה נהוגה עובר לגירושין שעל פיה יש לקבוע את גובה החיוב?
השופט זיתוני סבר, כי לעת הזו בשלב של קביעת מזונות זמניים (להבדיל מקבועים) ומבלי "לקבוע מסמרות" לגבי ההמשך, יש לפעול ברוח הדברים העולים מהסכם הממון כלשונו, ולהטיל את החיוב בדמי מזונות על האב, תוך כדי שמירה על רמת החיים של הילדים שהיתה נהוגה עובר לגירושין. "האב משתכר מעבודתו בחברה שבבעלותו סך של 70,200 שקל ברוטו ולא פחות מסך של חצי מיליון שקל מכלל כל המקורות", העריך השופט על סמך העדויות והמסמכים. זאת לעומת האם, שלפי השופט משתכרת "רק" 55 אלף שקל בחודש.
באשר להוצאות הילדים – אלו הועמדו על סך כ-63 אלף שקל, מתוכם 21 אלף עבור מדור. "הן בשים לב לזמני השהות המצומצמים של הילדים אצל האב בבית האב והן בשים לב לפער הניכר והמשמעותי הקיים בהכנסות הצדדים, המסקנה המתקבלת היא כי בנסיבות המקרה דנן, יש לחייב את האב בדמי המזונות, מבלי כל השתתפות מצדה של האם", נכתב בהחלטה.
לפיכך, נקבע שעל האב להעביר לאם דמי מזונות בסך 63 אלף שקל בחודש, לא כולל הוצאות חינוך והוצאות רפואיות חריגות – אותן האב ישלם לבדו.
ההחלטה ניתנה ב-31 באוקטובר אשתקד, והותרה לפרסום ב-12 בספטמבר.
*הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה"
