ראשת מחוז מרכז בלשכת עורכי הדין רומי קנבל ערכה כנס יוצא דופן – "רב-שיח לעידוד הסכמה לאומית" עקב הקרע בין מערכת המשפט לממשלה ובין חלקי החברה.
הכנס נערך במכללה למנהל בראשון לציון בריכוזם של פרופ' שחר ליפשיץ ועו"ד שמעון חסקי (21 ספטמבר).
עו"ד קנבל: "אם הייתי נדרשת לתמצת לשתי מילים את היעד המרכזי שלנו בשעה לאומית מורכבת שכזו, הייתי בוחרת בצמד המילים: הסכמה לאומית. המחויבות שלנו כעורכות ועורכי דין היא להוביל שיח אמיתי, פתוח ונוקב, המבטא רצון ממשי לנסות ולהגיע להבנות ולהסכמות סביב הסוגיות שבמחלוקת. זה שיח בין משפטנים באקדמיה למשפטנים בפרקטיקה, בין מגזר ציבורי למגזר פרטי, שהבסיס שלו ברור לכולנו: מוכרחים לדבר ומוכרחים למצוא דרך להסכים".
עו"ד רז נזרי, לשעבר משנה ליועמ"ש, מהדוברים הבולטים בשיח הציבורי ואחת הדמויות הקונצנזואליות האחרונות, אמר: "מהיכרותי עם המערכת, בתוכה הייתי 22 שנים עד לתפקיד מספר 2 ליועץ, יש שתי עובדות שאינן סותרות. אחת, זו מערכת מסורה, שיש בה מאות פרקליטים ושופטים שעושים עבודת קודש וזוכים להכפשות שקריות.
"עובדה השניה שאינה סותרת היא שזו מערכת שיש לה די.אן.איי של ציפוף שורות, חוסר יכולת לקבל ביקורת ולתקן, והתנגדות אוטומטית לשינויים.
"למשל כשהוקם גוף הביקורת על התביעה – בצוות של 8 משנים ליועץ, הייתי בדעת יחיד שתמך בהקמת גוף ביקורת עוד לפני מינויה של הילה גרסטל, ועשו לי 'מי שבירך' בתוך המערכת… מה שנדרש עכשיו הוא לתקן ולשנות, אבל אסור להרוס".
הדובר הבא היה ח"כ גדעון סער: "גם אם מחר בבוקר ההפיכה המשטרית תסתיים, אנחנו עדיין יושבים כחברה על 10 טון חומר נפץ והוא יתפוצץ – השאלה רק מתי. לכן אנחנו חייבים להגיע להסכמה לאומית על כללי משחק".
סער ציין שני תיקונים שהכניס בוועדה לבחירת שופטים: הראשון ב-2009, כמחוקק יזם תיקון שמחייב רוב של 7 מ-9 חברי ועדה למינוי שופטי עליון. "זה חייב להגיע לפשרות, ופשרות מאפשרות מגוון בבחירת שופטים".
התיקון השני היה לפני שנה וחצי כשר משפטים, כאשר הוא הביא לאישור בוועדה כלל של עריכת שימוע פומבי למועמדים להתמנות לבית משפט העליון (החל מבחירת השופטים הבאים). הכלל אושר – בתמיכת מערכת המשפט ועם המנעות של חברת ועדה אחת בלבד, ולמרות התנגדות "יש עתיד" בהסכמים הקואליציוניים.
"לא הייתי משנה את הרכב הוועדה ויש לשמור על הרוב המקצועי בתוכה", אמר סער. עוד הזכיר את חוק יסוד זכויות חשודים נאשמים ונפגעי עבירה בהליך הפלילי – שעבר בקריאה ראשונה ביוזמתו, ונזנח כמובן בכנסת הנוכחית.
דוברת משמעותית אחרת היתה ח"כ מיכל וולדיגר מהציונות הדתית, סיעתם של בצלאל סמוטריץ ושמחה רוטמן. וולדיגר, עו"ד במקצועה, הציגה תפיסת עולם שונה: "בדמוקרטיה פרלמנטרית אנחנו לא עוסקים במשולש שווה צלעות. הפרלמנט נמצא בראש המשולש למעלה – ותחתיו נמצאות שתי הרשויות, המבצעת והשופטת שגם היא שואבת את כוחה מהרשות המחוקקת. זה המשולש. אי אפשר ולא לשם כיוונו שלבית המשפט יהיה כוח בלתי מוגבל, מעל הכל".
ח"כ וולדיגר ציטטה את דברי נשיא העליון בשנת 1980, השופט לנדוי שהזהיר מהתערבות בית המשפט "בנושאים שבמחלוקת ציבורית רחבה" אשר יאבד את אמון הציבור. השופט לנדוי התנגד לביטול חוקים.
עם זאת, כשהנשיא לנדוי כתב את הדברים האלה, הכנסת עדיין לא חוקקה חוקי יסוד כגון כבוד האדם וחירותו, שנחקק ביוזמת הליכוד עשור מאוחר יותר.
הדובר הבא היה ח"כ משה סעדה מהליכוד. המראיין, פרופ' שחר ליפשיץ מאוניברסיטת בר אילן, שהיה בצוות הדיקנים שגיבשו את "מתווה הנשיא", אמר לסעדה ש"בעולם הפוסט מודרני יש שיח של זהויות, ומאוד קשה להפריד בין האדם לנושא. אבל דוקא אתה מבלבל, כי אתה בשר מבשרה של המערכת".
סעדה הסביר: "לפני 24 שנים הגעתי לפרקליטות למחלקה לחקירות שוטרים, שהיא המחלקה הכי מורכבת. כשאתה בפרקליטות ה'רגילה' כולם תומכים בך כי אתה מגיש כתבי אישום נגד עבריינים, אבל כאן פועלים הפוך, מגיש כתבי אישום נגד השוטרים. אתה שוחה נגד הזרם. הגשתי למשל כתבי אישום נגד שוטרי מג"ב שהתעללו בפלסטינים, ואני זוכר שמשפחותיהם אמרו לי: תוריד את הכיפה. אמרתי: כולנו נבראנו בצלם, וגם להם מגיעה הגנה.
"האירוע שהתנגשתי בו מול הפרקליטות היה באירועי אום אל חיראן בהם נהרגו שוטר ואזרח", הזכיר סעדה. "מפכ"ל המשטרה אלשיך אמר שזה פיגוע, ואני חוקר ויודע שזה שקר. אמרתי את זה במערכת ואמרו לי: משה, זה הזמן להוריד הילוך. הבוס שלי (מנהל מח"ש) אורי כרמל כתב לשי ניצן: עד מתי אתה מפקיר את מח"ש על אנשיה וערכיה? זה היה מייל פרטי בין שלושה אנשים: פרקליט המדינה, משנה וראש מח"ש. ניצן כתב: 'אמנם המפכ"ל מתנהל באופן שערורייתי באום אל חיראן, אבל לא נרצה לשמח את מי שרוצה ברעת מערכת אכיפת החוק, ודי לחכימא', והכוונה לנתניהו. לי נפל האסימון שהמערכת איבדה את מסלולה.
"הבוס שלי אז אורי כרמל בא מבית גידול אחר, השמאל של השמאל, ומעולם לא היתה לנו מחלוקת בתיק, כי השאלה היא מה נכון ולא מה פוליטי", אמר סעדה.
בהמשך האשים את מתנגדי הרפורמה במצב: "מה שאתם רואים הוא מסך עשן. בחדרים סגורים אומרים לי: משה, אין פער בינינו. אני אומר להם: תגידו מה אתם רוצים, כי במשפט אפשר להתגמש. אומרים לי: 'יש דבר אחד שאנחנו רוצים, את ראש הממשלה נתניהו'… שנייה אחת אחרי שהוא לא יהיה, תהיה פשרה. לצערי זה האירוע".
בהמשך סעדה הודה: "לא התביישנו להגיד ששגינו, כשהבאנו את הרפורמה כולה באבחה אחת. נכון לעשות את זה מדוד ולראות את האחר. ה'אחר' הוא בין היתר החברים שלי מהפרקליטות, אני רואה אותם ודעתם חשובה לי. לגבי הוועדה לבחירת שופטים – היום אנחנו מדברים על ועדה שוויונית שמאפשרת וטו הדדי.
פרופ' ליפשיץ: היום יש וטו הדדי עם דרישה של 7 מ-9 לצורך בחירת שופטים לעליון. נרחיב את זה לבחירת שופטים לכל הערכאות וגמרנו?
סעדה: "בסוג של וטו הדדי אפשר להגיע להסכמות, אבל צריך לראות מה עם נציגי לשכת עורכי הדין".
יש לציין, כי הצעת החוק שקידמו לוין ורוטמן עד לאישור בקריאה ראשונה שקרעה את המדינה, היתה מתן יתרון מוחלט לנציגי הממשלה והקואליציה בכל ועדה עתידית – רעיון שגם בליכוד מודים כיום כי שגוי – בזכות מחאת המפגינים וההמון.
עוד דיברו בכנס:
ח"כ קארין אלהרר, נציגת האופוזיציה בוועדה לבחירת שופטים
ח"כ מנסור עבאס, יו"ר מפלגת רע"מ
עו"ד יצחק נטוביץ', יו"ר פורום משפט עברי בלשכת עורכי הדין
הרבנית ד"ר תרצה קולמן
ד"ר יעקב בן שמש
