בית המשפט פסק פיצויים לשוטרות שנחקרו במח"ש בפרשת ניסו שחם

בית משפט המחוזי מרכז בלוד פסק פיצויים לשתי שוטרות שנחקרו על ידי המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש), לאחר שקיימו יחסים אינטימיים בהסכמה עם קצין המשטרה הבכיר, ניצב ניסו שחם.

כאשר התפוצצה הפרשה, חוקרי מח"ש זימנו את השוטרות לגביית עדות, ולא לחקירה באזהרה. ואולם, השוטרות הגישו תביעה עקב חקירה פוגענית, במהלכה נשאלו שאלות אינטימיות על יחסי המין עם ניצב שחם. לטענתן, לאחר שהבהירו כי היחסים התקיימו בהסכמתן ובהדדיות, לא היה מקום לרדת איתן לפרטים גרפיים.
השוטרות טענו כי חוקרי מח"ש נקטו ב"קו חקירה חודרני ומזלזל" שכלל איומים לפיטורים והעמדתן לדין.
מח"ש טענה מנגד כי מדובר בחקירה שביסודה "אינטרס למיגור התופעה של הטרדות ופגיעות מיניות על-ידי בעלי דרגות בכירות במשטרה, לצורך שמירה על טוהר המידות וסביבת עבודה בטוחה".

השופטת בלהה טולקובסקי דחתה את טענת השוטרות כי לא היה מקום כלל להזמינן לחקירה וגביית עדות. השופטת קיבלה עם זאת את טענתן כי חוקרי מח"ש הפריזו ופגעו בכבודן ובפרטיותן בשאלות שנשאלו, "מעבר לסביר".
"המטרה אינה מקדשת את כל האמצעים", כתבה השופטת טולקובסקי. "גם כאשר מדובר בחקירה חשובה שיש אינטרס ציבורי מובהק בקיומה, יש לנהל את החקירה תוך שמירה על זכויותיהן וכבודן של מי שנחקרו כעדות או כנפגעות עבירה פוטנציאליות".

בפתח פסק הדין, השופטת דחתה כאמור את טענת השוטרות כי עצם חקירתן פסול ו"מהווה פגיעה בזכותן לפרטיות ולשמירת המידע אודות הקשר האינטימי לעצמן". השופטת קבעה כי "התובעות, שהן שוטרות, היו יכולות לצפות כי ניהול קשר אינטימי עם בעל דרגה בכירה שהן מצויות עימו ביחסי כפיפות, עלול להיות נושא לחקירה פלילית או לבירור משמעתי, גם אם מדובר בקשר מוסכם".

עם זאת נקבע ש"לא היתה הצדקה לחקירה שכללה שאלות בוטות ומשפילות, ירידה לפרטי פרטים ותיאורים פלסטיים של המעשים המיניים. מיצוי החקירה ובירור שאלת ההסכמה יכולים וצריכים היו להיעשות בצורה מכבדת, ללא הפעלת לחץ בדרך של שאלות בוטות ופולשניות, איום במעבר לחקירה באזהרה, או רמיזות בדבר סיכון מקום עבודתן של התובעות".

השופטת קבעה כי התנהלות החוקרים "מהווה סטייה מסטנדרט הזהירות הסביר שמצופה מרשויות החקירה… ופגיעה לא מידתית בכבודן ובפרטיותן של השוטרות שנחקרו כעדות".
טענת השוטרות כי התנהלות החוקרים מקימה להן עילת תביעה בגין הטרדה מינית, נדחתה. "מדובר בחקירה שהתמקדה בשאלת קיום קשרים מיניים. חקירה מסוג זה כרוכה מעצם טיבה בפגיעה בפרטיות ובשאלות שנוגעות לקשר המיני ולשאלת ההסכמה" קבעה השופטת. "הדברים אינם עולים כדי הטרדה מינית כמשמעה בחוק". עוד נקבע: "מטבע הדברים מדובר בחקירה מביכה שכרוכה בפגיעה בפרטיות".

עצם החקירה אינו פסול, אך הפיצויים נפסקו בגין עוגמת הנפש "היתרה" שנגרמה לתובעות "בגין שאלות מיותרות שלא נדרשו באורח סביר למטרות החקירה", להבדיל מ"עגמת נפש שכרוכה באופן טבעי" בחקירה מסוג זה. בנסיבות אלה, נקבע כי קיימת עילת תביעה מכוח רשלנות, בגין "אמירות פוגעניות שלא נדרשו באופן סביר לחקירה".

לגבי תובעת 1, בית המשפט החשיב לחובתה את אי-שיתוף הפעולה מצדה בחקירה, ואת ניסיונה להסתיר שהיתה בקשר מיני עם הקצין הבכיר (בתחילת החקירה היא טענה שהקשר חברי), זאת בניגוד לחובתה לומר אמת ולשתף פעולה עם חקירת מח"ש.
"עם זאת, לא היתה הצדקה לשאלות שעניינן ירידה לפרטי פרטים של המעשה המיני, לאחר שהתובעת הבהירה כי לא נעשה דבר בניגוד להסכמתה", כתבה השופטת. "לא היה מקום להפעלת לחץ, שאלות בוטות, איום במעבר לחקירה באזהרה או רמיזות בדבר סיכון מקום עבודתה".
בית המשפט פסק לזכותה של השוטרת פיצוי של 80 אלף שקל.

לתובעת 2 נפסק פיצוי גבוה יותר של 150 אלף שקל, לאחר שכבר בתחילת החקירה הבהירה כי מדובר בקשר מיני בהסכמה עם ניצב שחם, ולפיכך גם בעניינה נקבע שלא היה מקום לשאלות בוטות ומשפילות "תוך ירידה לתיאורים פלסטיים מפורטים" ואיומים לעבור לחקירה באזהרה.
השופטת טולקובסקי חייבה את מח"ש בסכום נוסף של 50 אלף שקל לתובעות כהחזר הוצאות משפט.

לאחר קריאת תקציר פסק הדין, ניתן להצביע שוב על הפער בהתייחסותם של גורמי האכיפה, החקירה וגם בית המשפט לגברים ונשים, שוטרים ושוטרות, בהקשר של קיום יחסים במקום העבודה.
ניסו שחם ריצה כזכור מאסר לאחר שהורשע תקדימית במרמה והפרת אמונים, עקב קיום קשר אינטימי עם שמונה שוטרות, למרות שמדובר בקשרים בהסכמה (למעט מקרה אחד בו הורשע במעשה מגונה בשוטרת אחת). בית משפט העליון קבע כי מעשיו של שחם חוצים את הרף הפלילי, למרות ההסכמה וההדדיות עם השוטרות, מפני שבאופן טבעי קיים ניגוד עניינים כאשר ניצב שחם מקבל החלטות או יכול להשפיע על קבלת החלטות בעניין תנאי שירותן וקידומן של אותן שוטרות.

גם בעניין שחרורו המוקדם של שחם, פרקליטות המדינה נעמדה על רגליה האחוריות והגישה שני ערעורים כנגד קיצור שליש, ואולם בית המשפט העליון קיבל את עמדת עורכת הדין שלו חן מאירי שציינה כי אין בתיק נפגעות עבירה. בסופו של דבר ריצה שחם שישה חודשים במאסר.

היחס האוטומטי של רשויות החקירה בישראל לנשים בקשר אינטימי אסור הן כאל נפגעות עבירה – ואולם במקרה זה כאמור כל השוטרות שנחקרו, מלבד אחת, הבהירו שהקשר עם הניצב היה הדדי. ניגוד העניינים והפסול בקשר מחשש לטובות הנאה נלוות רלוונטי לשני הצדדים, ואולם במח"ש נזהרו מביצוע צעד נוסף של חקירת השוטרות כחשודות.
בשלב זה פרסם בית המשפט רק את תקציר פסק הדין של השופטת טולקובסקי.