"התאמה מגדרית היא נושא חדש יחסית בעולם הכליאה בארץ ובעולם, המעורר שאלות מורכבות, הן באשר להליכי ההתאמה המגדרית בתקופת הכליאה, והן באשר לתנאי הכליאה, שכן בתי הכלא מתנהלים על בסיס הפרדה מגדרית נוקשה". כך פתח השופט דרור ארד-אילון את פסק הדין שעסק בעתירת אסירה, המאובחנת ב'דיספוריה מגדרית', להורות לשב"ס לאשר לה טיפולים רפואיים דרושים במסגרת תהליך 'התאמה מגדרית' (ניתוחים לשינוי מין מזכר לנקבה ובכללם הליך שימור פריון).
האסירה, בת כ-40 ללא ילדים, נושאת בעונש של 23 שנות מאסר בפועל בגין עבירות הריגה וניסיון הריגה מ-2008, כשמאסרה המלא אמור להסתיים ביום ב-2031. מדובר באסירה חיובית, המשולבת בתעסוקה ושוהה באגף נקי מסם בכלא נווה תרצה. העותרת עברה את העבירה ונקלטה במשמורת טרם יציאתה מהארון, ועל כן הושמה בכלא המיועד גברים. במהלך מאסרה בתהליך שעברה הגיעה למסקנה שהיא טרנסג'נדרית, החלה לזהות את עצמה כאשה, ולאחר זמן ביקשה לשנות את מינה.
בשנת 2018 הגישה העותרת עתירה, כדי שהשב"ס יאפשר לה לעבור הליך של התאמה מגדרית. במשך כשנה וחצי, במהלך מורכב והדרגתי, בשיתוף פעולה של השב"ס, היא הופנתה לוועדה להתאמה מגדרית ולטיפול רפואי לשינוי מגדר, ועל פי התווית הוועדה, היא קיבלה טיפול הורמונלי. פלג גופה העליון הפך לנשי (ללא התערבות כירורגית). היא סיגלה התנהגות וזהות נשית, וביולי 2019 הועברה לכלא נווה תרצה.
עתירת האסירה הוגשה באמצעות עוה"ד רעות כהן ואן סוצ'יו בעקבות החלטה מנהלית שנידונה בפני ראש אגף האסיר לפיה לא ניתן אישור להוציא אותה לתורים שנקבעו עבורה בבית חולים תל השומר לניתוח תחתון, לניתוח עליון ולבדיקות המקדימות שהוצאו על פי הנחיות הועדה להתאמה מגדרית.
האסירה טענה, כי החלטת השב"ס מנוגדת לדין ויש לבטלה, שכן מדובר בטיפולים רפואיים "הכרחיים וחיוניים לתפקודה ולשמירה על בריאותה". העותרת הצביעה על מחקרים המלמדים כי הליכים רפואיים להתאמה מגדרית מפחיתים באופן משמעותי את המצוקה הנפשית ואת הסיכון לאובדנות. העותרת הפנתה לעמדת משרד הבריאות לפיה הניתוחים מוכרים כצורך "מהותי לחיי המטופל ואיכותם, ואף יורד לשורש הזהות המגדרית", וכלולים בסל הבריאות כבר משנת 1986. ניתוח נישוי פנים מוכר בעולם ובארץ כחלק הכרחי של הליך ההתאמה המגדרית ואף הוא כלול בסל הבריאות.
האסירה הוסיפה, כי ההחלטה למנוע ממנה גישה לטיפולים שהותוו לה להתאמה מגדרית, פוגעת בכבודה ובזכותה לבריאות ומפלה אותה.
באשר להליך שימור פריון, טענה האסירה, שהליך ההתאמה המגדרית פוגע בפריון, ועל כן יש המלצה לשימור פריון.
הטעם העיקרי שהציג עו"ד אוהד בוזי, ב"כ שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר, להחלטתו שלא לאפשר לאסירה לצאת לניתוחים היה כי היא סירבה להיפגש עם פסיכולוגית מטעם השב"ס ועל כן עלה חשש כי היא אינה בטוחה בוודאות ברצונה לבצע שינוי מגדר באופן בלתי הפיך.
עוד ציין ב"כ השב"ס, כי לא ניתן לבצע ניתוח עליון ותחתון כאשר נוטלים הורמונים ולפיכך בעת הפסקת הטיפול ההורמונלי על השב"ס האחריות לדאוג גם לשלומן של יתר האסירות שכן קיימת אפשרות שבעת שהאסירה תחזור לפוטנציאל תפקוד מיני של גבר היא תקיים יחסי מין עם אסירות והדבר עלול להוביל להריון לא רצוי.
באשר לשימור פוריות- עו"ד בוזי טען כי אין מניעה לקיים את התהליך, אם יעשה על חשבון האסירה, שכן אינו נכלל בסל הבריאות.
לדיון השני בעתירה זומן יו"ר הועדה להתאמה מגדרית במשרד הבריאות, ד"ר רז גרוס, ולצידו התייצב גם ב"כ משרד הבריאות. ד"ר גרוס הבהיר, כי האישור שניתן לקיום הניתוחים עומד על כנו והמליץ שלא לדחות את ההליכים הרפואיים מאחר שהותרת העותרת באי-ודאות עלול לגרום לה נזק רפואי, הן במישור הנפשי והן בהכנתה לניתוח המורכב, ואף להוביל לאבדן יום ניתוחים שהוא משאב המצוי במחסור.
השופט ארד-אילון פסק כי לא ניתן להותיר על כנה את החלטת השב"ס, ויש להורות על קיום הניתוחים במועדים שנקבעו וזאת לאור עמדת הגורם הרפואי המוסמך, הוועדה להתאמה מגדרית, שהניתוחים דרושים לשמירה על בריאותה של העותרת, וכן מהסיבה כי עניין הסכמת האסירה צריך להיקבע על ידי הועדה ולא על ידי השב"ס: "האחריות לאבחונה של מועמדת לניתוח התאמה מגדרית, ולבחינת הסכמתה ורצונה, מסורים במפורש בחוזר מינהל הרפואה 16/2014 לשיקול דעתה של הועדה להתאמה מגדרית", נכתב בפסק הדין.
לאור האמור נקבע, כי השב"ס יאפשר לאסירה לצאת לניתוח תחתון ועליון, ולכל הבדיקות והטיפולים הכרוכים בהם וכן לבדיקות הקשורות לניתוח נישוי פנים. עוד נקבע, כי השב"ס יאפשר לאסירה לצאת לטיפול שימור פריון, ובלבד שהאסירה תישא בעלות הטיפול, וכי השב"ס לא ישנה את תנאי הכליאה של האסירה בשל יציאתה להליכים הרפואיים או בשל שינוי במינון ההורמונים והתרופות שהותוו לה.
*הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה"
