שלוש שנים אחרי תקיפת מפגין נגד הממשלה ופציעתו על ידי תומך נתניהו – בית המשפט זיכה היום את הנאשם באירוע, פליקס איליאייב (25) משדרות (10 ספטמבר).
במוצאי שבת 25 ביולי 2020 ערכו עשרות חברי קיבוצים הפגנה קטנה באזור שדרות-שער הנגב. הימים, כמו היום, היו נפיצים כשהארץ שסועה בין ימין לשמאל, בין תומכי נתניהו למתנגדיו ובין מערכות בחירות.
לפי כתב האישום, כאשר הפגנת השמאל הקטנה החלה להתפזר, הגיעו למקום במספר רכבים הנאשם איליאייב וחבריו, והחלו לקלל את המפגינים ולקרוע את השלטים שנשאו. בהמשך, אחד המוחים משמאל מצא עצמו מותקף מכל עבר בדחיפות, יריקות ואגרופים.
בכתב האישום נטען, כי כאשר חברו של אותו מפגין נחלץ לסייע לו, איליאייב הגיע מאחוריו, היכה אותו בצוואר באמצעות חפץ שהחזיק ביד, וגרם לו חתך – שריטה מדממת בעורף (שטופלה באמצעות חבישה). החפץ ששימש את התוקף לא ידוע ולא נמצא, אך לנאשם איליאייב יוחסה עבירת פציעה.
המתלונן נ', תושב קיבוץ גבים, סיפר בבית המשפט על התקיפה: "הפגנו בצומת נגד השחיתות השלטונית. ההפגנה היתה רגועה והיו בה 25 אנשים. בזמן שהתחלנו לקפל את השלטים, אני רואה שני חבר'ה שבאים מכיוון שדרות ברגל, אחד מהם בלי חולצה… הם הגיעו לשלטים ותלשו אותם באלימות. התחילו צעקות, ותוך כדי עצרו לידנו ארבע-חמש מכוניות. 15-20 חברה ירדו, התחילו להקיף אותנו, מקללים 'יא בן זונה יא שמאלני'.
"מולי עומד בחור בלי חולצה, עם חולצה שחורה כרוכה על הפנים, וראיתי רק את העיניים שלו… הבנתי שזה יכול להסלים, ואז אני קולט בזווית העין את י' (חבר להפגנה, ז.ק) בצרה עם ילדה על הידיים, מוקף בחבורה. אני מתחיל ללכת לכיוונו, ואז מרגיש מכה חזקה על הצוואר מאחור, ברור לי שזה לא אגרוף וזה איזה שהוא חפץ, לא יודע אם דוקרן או סכין, אחרי זה אמרו לי שראו אותו מוציא מפתח שוודי".
הסנגורית של איליאייב, עו"ד יפעת שוורץ סיל, עימתה את המתלונן בחקירה הנגדית עם עדותו במשטרה, בה אמר כי לא ראה את פניו של התוקף שכיסה את פניו עם חולצה, למעט העיניים הגלויות. לשאלת עו"ד שוורץ סיל, כיצד הוא יכול לזהות שהנאשם תקף אותו, המתלונן השיב: "מבנה גוף קטן, הסתובבתי לאחור והוא האדם היחיד שהיה לידי באותו רגע".
איליאייב טען בתשובתו לכתב האישום כי הגיע למקום ההפגנה כדי "להביע דעתו באופן לגיטימי" ופעילי השמאל החלו במהומה ודחפו אותו ואת חבריו, והם דחפו בחזרה, אך טען כי לא אחז דבר בידיו.
שופטת בית משפט השלום באשקלון דורית בונדה קבעה בהכרעת הדין היום, כאמור: "לא הוכח כי הנאשם פצע את המתלונן, ברמה הנדרשת במשפט פלילי".
לדברי השופטת, "הראיות בתיק מלמדות, כי ברגעי התקיפה שהו במקום עשרות אנשים, הנאשם היה רק אחד מהם. אין חולק כי התקיפה בוצעה בעוד התוקף מצוי מאחורי המתלונן. אין גם חולק, כי כלל העדים שהעידו לא ראו את התוקף בעת ביצוע התקיפה, ולא חזו בתקיפה עצמה".
השופטת ביקרה את המתלונן בשל סתירות בעדויותיו: "בעוד שבמשטרה העיד המתלונן, כי לא ראה את התקיפה שבוצעה מאחורי גבו – בדיון ההוכחות העיד לראשונה תחת אזהרה, כי הבחין בידו של התוקף כשהיא חוזרת מביצוע התקיפה (כאשר הסתובב לאחור)". ואולם השופטת סבורה כי "לא ניתן לתת לעדות זו משקל רב" בהיותה עדות כבושה, עם תיאור שניתן לראשונה שלוש שנים אחרי האירוע.
השופטת ציינה כי גם תיאורו של התוקף על ידי המתלונן השתנה באופן חד.
גם המשטרה ספגה ביקורת מהשופטת בונדה, עקב מחדלי חקירה רבים.
מסדר הזיהוי המשטרתי נערך לאחר שבחדשות הטולויזיה כבר שודר שמו של העצור החשוד בתקיפה, איליאייב, וגם נראו פניו. אנשי המשטרה אישרו בחקירתם על ידי הסנגורית עו"ד שוורץ סיל, כי בנסיבות בהן פורסמו שמו ופניו של החשוד – לא היה טעם לזמן את המתלונן לבצע "מסדר זיהוי" ולהצביע על התוקף.
בנוסף, השופטת בונדה ציינה כי בהפגנה נכחו עשרות אנשים, אך המשטרה גבתה עדויות רק מחבריו של המתלונן ומקרובי משפחתו שהיו בהפגנה. "כל עדי התביעה מצויים בקרבה משפחתית או חברית למותקף. קרבתם לא אפשרה שמירה על סטריליות החקירה", כתבה השופטת בונדה, "עדי התביעה, המצויים בקשרים האחד עם השני, שוחחו האחד עם השני, השלימו האחד לשני חוסרים והרכיבו תמונה כוללת של האירוע, כשהאחד מנדב לשני נתונים. התנהלות זו משליכה באופן ישיר על היכולת ליתן משקל ואמון בעדותם".
לדברי השופטת, "לא הוצגו ניסיונות לאיתור עשרות עדי ראיה רלבנטיים נוספים, שיתכן שחזו באירוע התקיפה, ומדובר במחדל חקירתי של ממש".
גם סרטונים מאזור ההפגנה שצולמו על ידי אחרים, ופורסמו לאחר מכן בתקשורת, לא נבחנו על ידי המשטרה ולא היו בחומר החקירה. "מיותר לציין חשיבותו של סרטון אשר היה יכול לשמש לעזר בזיהוי חשודים", כתבה השופטת בהכרעת הדין, "יכולתו של הנאשם להגן על עצמו נפגעה עקב אי-גביית עדויות מעדים רבים".
השופטת ציינה כי הנאשם איליאייב אמנם נתפס בשקריו ו"לא היסס למסור גרסאות מנוגדות" בעדויות שנתן הוא עצמו, ו"הסבריו לא אמינים בעיני". כך, הנאשם שיקר ביחס לשאלה האם היה היחיד שהיה במקום חשוף חזה ללא חולצה – כאשר פרט זה סייע לזיהויו על ידי העדים במקום האירוע. בנוסף קבעה השופטת כי הוא שיקר כאשר התראיין לתקשורת, וטען שהותקף על ידי מפגיני השמאל עם קרש או מוט של דגל.
אולם, "על אף ששקריו מסבכים אותו, הדבר אינו מצטרף לתשתית אחרת באופן שיש בה להשלים ולסייע", כתבה השופטת. "בחינת מכלול הראיות מלמד, כי במקום ההפגנה היה אדם שכיסה חלקים מפניו. קיימות תהיות וגרסאות שונות ביחס לזיהוי האדם שתקף ותיאורו, כשמבט על כלל הראיות מלמד, כי לא ניתן לקבוע פרופיל ברור של התוקף ולא קיימת ראיית זיהוי מוחלטת. לא הוכח מעבר לכל ספק סביר, כי היה זה הנאשם שתקף את המתלונן ופצע אותו".
