בית המשפט לענייני משפחה באשדוד נתן לאחרונה פסק דין בעניינה של קטינה בת ארבע שנולדה להורים הלוקים בתחלואה כפולה (סכיזופרניה והתמכרות לסמים ולאלכוהול), ריצו מאסרים ואושפזו במוסדות לבריאות הנפש שלא מסוגלים לגדלה. בית המשפט קבע כי על אף שהילדה נמסרה לאימוץ, יוכלו הסבתות של הילדה לראות אותה באופן קבוע בהתאם להסדר שנקבע, זאת בניגוד למקרים רבים אחרים בהם נמנע קשר בין המשפחה הביולוגית לקטין, לפחות על גיל 18.
במסגרת המקרה נטען כי הורי הקטינה עלו לישראל עם בני משפחותיהם, חוו מספר משברים, לקו בסכיזופרניה, צרכו סמים ואלכוהול, נעצרו וריצו עונשי מאסר בשל עבירות שונות, אושפזו במרכז לבריאות הנפש בבאר יעקב, ושם נפגשו דרכיהם. במרץ 2019 נולדה ביתם המשותפת, כאשר היא לוקה בתסמונת של "אלכוהול עוברי". האם לא הצליחה לטפל בה בשל מצבה והאב מצידו לא היה פנוי לכך גם כן.
בהיותה בת כ-10 ימים, הועברה התינוקת למקלט חירום ובגיל תשעה חודשים עברה למשפחת אומנה קבועה. במקביל, נמשכו ניסיונות גורמי הרווחה להעניק טיפול וסיוע להורים, על מנת לשלבם בהליכי גמילה ואף קבלת טיפול נפשי מתאים, אך הדבר לא צלח, והפעוטה גדלה אצל משפחת האומנה, לצד מפגשים עם הסבתות.
לאחר שלילדה מלאו שנתיים ימים, עתרה היועמ"ש להכרזת הקטינה בת אימוץ כלפי הוריה לצד שמירת הקשר עם הסבתא.
"להורים אין מסוגלות לגדל את הקטינה"
ב"כ היועמ"ש במשרד הרווחה באמצעות עו"ד שני שפירא, תמכה בעמדת המומחית שמינה ביהמ"ש – ד"ר גרשנזון, לפיה ההורים חסרי כל מסוגלות לגדל את הקטינה, ואינם משתפים פעולה עם גורמי הרווחה על מנת לשפר מצבם. ביחס לאם נטען כי ביצעה מספר ניסיונות אובדניים ובנוסף ריצתה עונשי מאסר בגין עבידות אלימות ורכוש, חלקם בבית הסוהר וחלקם באשפוז, כאשר הליך גמילה בו החלה לא צלח.
ביחס לאב נטען, כי אף הוא ריצה מספר ענשי מאסר בגין עבירות סמים, תקיפת בת הזוג ובגין תקיפת שוטר במילוי תפקידו. האב לא שולב בהליכי גמילה, בין השאר בשל חוסר אמון בגורמי הרווחה. בנוסף נטען כי גם בכל הנוגע לקטינה ההורים התקשו לשתף פעולה עם הגורמים המקצועיים, נעדרו מחלק מהדיונים בבית המשפט ואף גילו קוצר רוח ועזבו את ישיבת ההוכחות תוך כדי הדיון.
באשר לקטינה נטען כי אין לה קשר משמעותי עם הוריה הביולוגיים, אותם אינה מכירה. עוד נטען כי הואיל והקטינה נולדה עם תסמונת של התמכרות לאלכוהול ונושאת מטען גנטי מורכב לאור מצבם של הוריה, היא עשויה להתמודד עם קשיי התפתחות בעתיד ולפיכך זקוקה לסביבה שקטה ובטוחה. ביחס לסבתות נטען כי יש להסתפק בשני מפגשים בשנה בלבד.
עמדות ההורים הביולוגיים: רצינו לטפל בילדה
האם סיפרה כי גדלה באופן נורמטיבי ואף שירות צבאי מלא בחיל האוויר. לאחר שחרורה מצה"ל חוותה משבר אישי קשה בשל פרידה מבן זוג, לאחריו חלה הידרדרות במצבה הנפשי. לטענתה, רצתה לטפל בבתה לאחר הלידה, אך היא נלקחה ממנה בניגוד לרצונה, כשבהמשך נמנע ממנה לפגוש אותה בשל אשפוזים במרכז לבריאות הנפש. על יסוד דברים אלה התנגדה לאימוץ וביקשה לבחון את מצבה השיקומי כאם בעוד כשנה.
האב הסכים להמשך גידול הילדה אצל משפחת האומנה וחידוש הקשר עימו כאשר יסיים את הליך השיקום. שני ההורים ביקשו לשמר הקשר עם הסבתות.
האפוטרופוס לדין סברה כי יש להכריז על הקטינה בת אימוץ, לאפשר קשר עם הסבתות שלוש פעמים בשנה ולא לאפשר כל קשר עם ההורים הביולוגיים. האפוטרופה ציינה, כי לקטינה אין דמויות הוריות אחרות למעט הורי האומנה המעניקים לה בית יציב ובטוח. באשר לאם, ציינה, כי חרף הצהרותיה, מעולם לא גילתה אחריות ולגישתה, יש לקבל את חוות דעת המומחית לפיה שני ההורים הביולוגיים נעדרי מסוגלות לגדל את הקטינה ולא יוכלו לרכוש מסוגלות שכזו גם אם יקבלו את כל העזרה שניתן, וודאי לא בעתיד הנראה לעין.
האם יש מקום להכריז על הקטינה בת אימוץ?
"בעבר נקודת המוצא היתה כי טובתו של כל ילד בניתוק הקשר עם ההורים הביולוגיים ("אימוץ סגור"), כאשר רק במקרים חריגים ויוצאי דופן ניתן יהיה לשקול קשר עם ההורים ("אימוץ פתוח"). בחלוף השנים נקבע כי יש לבחון טובת הילד בכל מקרה לגופו, ללא הנחות מקדימות", ציינה השופטת ענת אלפסי, סגנית הנשיא בבית המשפט לענייני משפחה באשדוד בפתח ההכרעה.
מכאן בחנה השופטת אלפסי את תמונת המצב לגבי כל אחד מההורים בנפרד והגיעה למסקנה כי נתמלאו דרישות סע' 13 לחוק האימוץ ולכן יש להכריז על הקטינה בת אימוץ כלפי שני הוריה.
בין היתר נקבע, כי אין מקום לקביעת זמני שהות בין הילדה להורים הביולוגיים, לא כיום ואף לא בעתיד, גם אם ישולבו בהליך שיקום ויסיימו אותו. "ואולם, במידה והילדה תעלה מיזמתה רצון לפגוש בהורים הביולוגיים, יפנו ההורים לעו"ד השירות למען הילד, על מנת שתבחן את טובת הילדה ותפעל בהתאם", השאירה השופטת אלפסי פתח.
מה יהיה היקף הקשר עם הסבתות?
בפסק הדין נקבע כי הדרך לבחינת טיב הקשר בין הסבתות לקטינה ייעשה על פי "המבחן המשולש" הנוגע לאימוץ פתוח, היינו: טובת הקטינה, גישת הסבתות ועמדת משפחת האומנה.
נקבע כי לאחר בחינת שיקולים אלה, אשר המוביל שבהם הוא עמדת משפחת האומנה, יתקיימו שישה מפגשים בשנה, בשונה מעמדת ב"כ היועמ"ש שביקשה לצמצם המפגשים ובשונה מעמדת ההורים שביקשו להרחיבם, כאשר המעבר מתריסר מפגשים בשנה לשישה מפגשים בשנה ייעשה בהדרגה (השנה אחת לחודש, בשנה הבאה אחת לחודש וחצי ובשנה שלאחר מכן אחת לחדשיים).
*הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה"
