ועדת השחרורים של כלא מעשיהו קיבלה את בקשתו של אסיר ששפוט על תיק הריגה – לקיצור עונשו.
האסיר, ס"ע, נשפט בשנת 2009 ל-17 שנות מאסר והוא חויב לשלם 100 אלף שקלים למשפחת הקורבן, לאחר שהורשע בהריגה, חבלה מחמירה, עבירות בנשק קשר לפשע. על פי גזר הדין, ב-12 באוגוסט 2007, נרצח אדם ממשפחה יריבה למשפחתו של האסיר, בכפר ערב אל עראמשה שבצפון, שבו שניהם התגוררו בשכנות. זאת על רקע סכסוך אשר היה קיים בין שתי המשפחות, כאשר שניים משותפיו לתיק נדונו ל-18 שנות מאסר, בעוד השלישי נשפט ל-19 שנות מאסר.
לאחרונה הגיש סנגורו של ס"ע, עו"ד משה פלמור, בקשה לשחרור מוקדם של מרשו, וזאת בהמשך לבקשות קודמות שכבר הוגשו בתיק. בדצמבר אשתקד, התקיים דיון ארוך ביותר בבקשה לשחרור מוקדם, הוועדה שמעה את כל הצדדים ואת דברי האסיר בעצמו ובסופו של דיון, נדחה המשכו, על מנת לאפשר לאסיר לשלם ולו חלק קטן על חשבון הפיצוי למשפחת הקורבן. באותו מעמד, הודיעה הוועדה כי היא רואה בחיוב כוונה לסלק את החוב למשפחת הקורבן, בטרם תידון הבקשה לשחרור מוקדם ממאסר.
לפני ימים אחדים חזרו והתייצבו באי כוח הצדדים בוועדת השחרורים. סנגורו טען כי משכורתו של האסיר עוקלה וצוין כי בנתיים הפקיד על חשבון הפיצוי רק כ-5,000 שקלים. לדברי סנגורו, מרשו מוכן כי במסגרת התנאים לשחרור מוקדם, הוא יחויב בתשלום פיצוי חודשי קבוע, כתנאי לשחרורו המוקדם. מזה מספר שנים הוא מצוי בשיקום פרטני, הוא מיצה את כל תוכניות הטיפול בכלא וכל הדוחות המוגשים בעניינו חיוביים וללא רבב, לרבות התעסוקה. הוא מביע צער על משפחת ההרוג, אך במצבו ראוי לאפשר את שחרורו לתוכנית הטיפולית המוצעת.
נציגת המדינה שבה וחזרה כי עד היום לא שילם האסיר פיצוי ומשפחת הקורבן מתנגדת לשחרור המוקדם. כמו כן, נטען כי שחרורו המוקדם עלול לסכן אותו ואת משפחת הקורבן, בשל הקרבה המשפחתית בין הצדדים.
האסיר עצמו שב והביע חרטה והדגיש את ההליך השיקומי הארוך שעבר. בתום הדיון, חברי ועדת השחרורים החליטו לקבל את עמדת הסנגור והורו על שחרורו של האסיר. "לא מעט התלבטנו בבואנו ליתן החלטה זו, אך בסופו של דיון הגענו למסקנה כי ניתן להורות על השחרור המבוקש. אנו רואות בחומרה יתרה את העובדה שהפיצוי למשפחת נפגע העבירה לא שולם. עם זאת, אנו סבורות כי הדרך השיקומית והטיפולית הארוכה אותה עבר האסיר בכלא, היא ברת משקל רב ביותר והתוכנית המוצעת מטעם רש"א (רות שיקום האסיר) מהווה המשך ישיר לטיפול שכבר קיבל". על פי חברי הוועדה, תוכנית רש"א לוקחת בחשבון את כל הבעייתיות בעניינו של האסיר וקובעת כי "…קיימת חשיבות לשילובו לתוכנית שיקום בקהילה להמשך הרצף הטיפולי עם חזרתו לקהילה…".
עוד הוסיפו חברי הועדה כי "תוכנית רש"א במקרה דנא, מבוססת ביותר ועומדת על כל הפרטים הצריכים לעניין, וכאמור ניתנה על סמך התנהלותו של האסיר במהלך כל שנות שהייתו בכלא. גם אנו סבורות כי ראוי שבתקופה שנותרה לאסיר לריצוי, הווה אומר כשנה, יצא האסיר לחופשי בכפוף לתוכנית המגבילה והמפקחת וכך יוכל לחזור לחיי קהילה רגילים ותקינים לאחר שנות מאסר ארוכות".
לדברי חברי הועדה, "לא זאת אף זאת, אם ישוחרר, יוכל לעבוד, להשתכר ולהפריש ממשכרותו סכומים על חשבון פיצויים למשפחת הקורבן, אשר הפיצויים יהוו תנאי מהתנאים השחרור המוקדם".
בכל הנוגע לפיצויים שלא שילם עד כה, באחד מתנאי השחרור נקבע כי האסיר יפקיד מדי חודש בחודשו סך 2,000 שקלים על חשבון הפיצויים למשפחת הקורבן.
בתוך כך, המדינה כבר הודיעה כי תעתור לבית המשפט כנגד החלטת השחרור.
