11 שנים מפתיחת חקירה ולאחר שמונה שנות משפט, בית משפט המחוזי בירושלים נתן הכרעת דין בתיק של אברהם ישראל, מייסד עמותת "חזון ישעיה" (20יולי).
העמותה ניהלה מוסדות דת רבים, מפעלי צדקה ובתי תמחוי לנזקקים וקרסה עקב אי-סדרים ומרמה.
מנהל העמותה אברהם ישראל (73) הורשע בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, רישום כוזב במסמכי תאגיד, מרמה והפרת אמונים ושיבוש הליכי משפט. בד בבד, הוא זוכה מעבירות אחרות של הלבנת הון וגניבה בידי מנהל.
תיק עמותת "חזון ישעיה" הוא התיק שהוליד אי-אז בשנת 2012 סערה גדולה אף יותר – פרשת הרב יאשיהו פינטו וניצב אפרים ברכה המנוח.
בשלבי קריסת העמותה, לפני תחילת חקירת משטרה, מנהל העמותה אברהם ישראל ביקש מהרב פינטו לקחת את המושכות לידיו ולחלץ את העמותה מהמשבר.
זמן קצר לאחר מכן נפתחה החקירה נגד הרב פינטו, עקב הצעת מתת כספי למקורבו ניצב ברכה, שהיה אז ראש אגף החקירות במשטרה.
מאז פרשת ברכה והרב פינטו עבר עשור שלם, כתב האישום בפרשה המקורית נגד אברהם ישראל הוגש רק בדצמבר 2014, והשופטת רבקה פרידמן-פלדמן החלה לנהל את התיק באפריל 2016.
רק כעת, אחרי יותר משבע שנות משפט, נתנה השופטת פרידמן פלדמן, כיום ראש ההרכב בתיקי ראש הממשלה נתניהו, את הכרעת הדין בתיק "חזון ישעיה".
11 שנים מפתיחת החקירה, ועדיין אין גזר דין בערכאה ראשונה לאחר שמיעת כ-50 עדי תביעה.
במערכת המשפט, ובבית משפט מחוזי בירושלים, בפרט, לא נותנים את הדעת על הפגיעה באמון הציבור כתוצאה מהסחבת המשפטית. באותו בית משפט, אגב, נמשך בימים אלה גם משפטם של עו"ד רונאל פישר ופרקליטת מחוז תל אביב לשעבר רות דוד, כבר יותר משמונה שנים. השופט המנהל את התיק, משה סובל, מונה לאחרונה גם כנשיא בית המשפט המחוזי, אולי כפרס על ניהול יעיל של ההליך.
בין קודש לחול
עמותת "חזון ישעיה" שהוקמה בשנת 1998 על ידי אברהם ישראל, הפכה עם השנים למפעל ענק של פעילות כלכלית-חברתית בירושלים, באשדוד ובאשקלון, כשמטרתה המוצהרת היא נדבנות לטובת משפחות נזקקות ו"קיום רשת הומניטארית בתחומי הרווחה והחינוך", יחד עם הקמת רשת מוסדות דת, בתי כנסת, ישיבות ובתי ספר.
לפי עדותו של ישראל, הרב פינטו סייע לו בתחילת הדרך, ואחר כך נתן לו את ברכת הדרך העצמאית ולא היה חלק מהעמותה שנים רבות עד אקורד הסיום שבו הוא גוייס להציל את העמותה.
כך או כך, העמותה בניצוחו של ישראל הקימה רשת בינלאומית של תורמים, ביניהם אנשי עסקים יהודים ידועי שם מארה"ב והעולם. בשורת מדינות הוקמו "עמותות ידידים" למען גיוס כספים לפעילות העמותה בארץ.
בנוסף לאלפי תורמים פרטיים, "חזון ישעיה" נתמכה על ידי גופים ציבוריים – ממשרד הרווחה ועד "ועידת התביעות" – קרן של יהדות העולם המממנת ארגוני סיוע לניצולי שואה.
הרב ישראל הציג פרויקטים חברתיים של סיוע לקהילה, וגייס תרומות באמצעותן רכשה העמותה עם השנים בניינים ונכסים בשווי עשרות מיליוני שקלים.
לפי עובדות כתב האישום, התרומות מגופים ציבוריים ופרטיים, ובעיקר מ"ועידת התביעות" גויסו במרמה, תוך הצגת מצגי שווא. נטען כי ישראל גייס תרומות על בסיס מצג של תמיכה בניצולי שואה ונזקקים, עם מפעל הזנה של בתי תמחוי המספקים מזון לאלפי אנשים.
בפועל, רוב התרומות ממנו תמיכה באברכים ותלמידי ישיבות, ללא קשר לניצולי שואה או למשפחות במצוקה.
לפי האישום, ישראל הציג לוועדת התביעות רשימות כוזבות של אלפי נתמכים המקבלים מזון, והציג חשבוניות ספקים על רכישת מאות אלפי טונות של בשר ועופות. בפועל, העמותה קנתה ומכרה עופות לתלמידי ישיבות בכל הארץ על בסיס העיקרון של ריכוז כוח קנייה ומכירה בזול. גם לפי המצג למשרד הרווחה, המזון שנרכש במימון המדינה יועד לנזקקים שהוגדרו כזכאים רמה א' על ידי רשויות המדינה, ובפועל יעד המזון היה לתמיכה וסבסוד מזון לאברכים.
העמותה ערכה דוחות כוזבים כדי להונות את ספקי התרומות. חקירת המשטרה נפתחה לאחר שהתורמים הגדולים, ובהם הגופים הציבוריים הזמינו דוחות ביקורת.
בנוסף, ישראל הואשם שגנב כספים מהעמותה כדי לשלם "דמי שתיקה" מתחת לשולחן לשני בכירים לשעבר בניהול העמותה, שעזבו בטריקת דלת.
בשנת 2011, כשהתורמים הגדולים מיהדות ארה"ב החלו בביצוע ביקורות, אברהם ישראל פנה בקריאת מצוקה לרב פינטו, ידידו משכבר הימים, וביקש את חסותו. הפרקליטות טענה כי הוא קיווה שהרב בעל המוניטין יחלץ אותו מההאשמות, בין היתר של חברי העמותה.
מספר חברי הוועד המנהל הוחלפו אז באנשי הרב פינטו ובמקביל, מנהל העמותה העביר באמצעות אחיו 1.2 מיליון דולר בהעברה בנקאית לאחיו של הרב פינטו בארה"ב. בשל כך, ישראל הואשם בעבירה נוספת של מרמה והפרת אמונים בתאגיד, עקב העברת כספי תרומות לרב.
ישראל, באמצעות סנגורו עו"ד שמשון וייס, כפר בהאשמות וטען כי פעילות העמותה לאורך השנים, וכל ההעברות הכספיות, בוצעו למטרות לגיטימיות וחברתיות שמטרתן תרומה לקהילה.
בעדותו בבית המשפט ישראל טען כי גייס את הרב פינטו כחבר ומכר אישי, כדי לחדש את זרם התרומות לעמותה שפסק עקב המשבר. הוא טען כי הכספים לשני בכירים בעמותה שעזבו (כ"דמי שתיקה" לטענת הפרקליטות) שולמו מכיסו האישי.
ישראל אף תיאר בעדות בבית המשפט אירוע במשרדו של הרב פינטו באשדוד, שם הוא פגש אנשי משטרה בהם בכיר לשעבר, והרב אמר להם שהוא (ישראל) נסחט על ידי גורמים בעמותה.
שמו של אפרים ברכה עלה באותו הקשר רק בהודעות שנגבו מישראל במשטרה. באחת החקירות הוא סיפר, שהרב פינטו התקשר בנוכחותו לתת ניצב ברכה וביקש "אישור חוקי" למכירות בשר מהעמותה לתלמידי ישיבות. באותה שיחה, הרב פינטו שאל לכאורה את ברכה גם על פעולה כספית מסוימת של העמותה.
השופטת פרידמן-פלדמן ציינה את הודעת הנאשם בנושא הזה כרקע, אך לא התייחסה אליה במישרין בפסק הדין.
לגבי כמיליון דולר שהעמותה שילמה לרב פינטו, הנאשם טען כי היה מדובר בהלוואה שביקש אחיו של הרב, בלי קשר לכך שהוא ביקש את עזרת הרב פינטו כאמור רק בחידוש הקשר עם תורמים.
ויש גם זיכוי
השופטת פרידמן-פלדמן קיבלה בהכרעת הדין את התזה הבסיסית של הפרקליטות לגבי הונאת תורמים על ידי ישראל.
השופטת כתבה: "הנאשם יצר מצג שווא של עמותה המגייסת עשרות מיליוני שקלים ומאכילה כ-15,000 נזקקים בכל יום, בעוד שבפועל מרבית הכנסות והוצאות העמותה היו סביב מכירות בשר בסבסוד לתלמידי הישיבה…
"במשך שנים פעל הנאשם לעזור לנזקקים, בין בבתי תמחוי ובין בפעילויות אחרות. התרשמותי כי מדובר באיש עסקים ממולח", הוסיפה השופטת אולם ציינה כי הוא "הצליח לשכנע תורמים לתרום סכומי כסף גדולים, תוך הסתרה מכוונת של חלק מהנתונים הקשורים בפעילותו… כפי שעלה מהראיות, הנאשם הציג מצג שווא ביחס למספר האנשים שקיבלו בפועל ארוחות חמות מהעמותה. בפועל המזון נמכר במחיר מסובסד לציבור הרחב… הנאשם הציג לפני ועידת התביעות נתונים בנוגע למספר ניצולי השואה שמקבלים מנות חמות, שהיו רחוקים מאוד מהמציאות… הנאשם הציג מצג השווא בדוחות הכספיים, בהם נעשה רישום כוזב".
השופטת הרשיעה את ישראל גם בשיבוש הליכי משפט במספר ארועים, ובמרמה והפרת אמונים עקב הכסף ששילם לרב פינטו, בלי ליידע את מוסדות העמותה.
מנגד, היא זיכתה אותו מעבירות מרכזיות אחרות של גניבה בידי מנהל של כספי עמותה, וקבעה כי הפרקליטות לא הוכיחה שהוא שילם "דמי שתיקה" לבכירים לשעבר מכספי העמותה – כאשר הוא טען כי שילם מכספו האישי.
מנהל העמותה זוכה גם מהלבנת הון, שכן השופטת קבעה כי "הכספים שהתקבלו ממכירות בשר אינם כספים שמקורם בפעילות עבריינית", גם אם אינם תואמים את מטרות העמותה.
בסופו של דבר, לא הוכח שהנאשם גנב כספים לכיסו, אך הוא הורשע בניהול תוך מרמה מתמשכת.
