"יותר קל לפרק אטום מאשר לפרק דעה קדומה", אמר בזמנו הפיזיקאי והפילוסוף המהולל אלברט איינשטיין.
סרט הדוקו "הסם הטוב" גורס כי לרבים יש רעיונות מוטעים לגבי חומרים פסיכודליים, במידה רבה הודות לקמפיינים של פחד ממניעים פוליטיים שאינם מבוססים על ראיות מדעיות. הסרט מציג מחקר מודרני מרגש אשר חושף כיצד החומרים הללו אינם רק רעילים ואינם ממכרים, אלא גם יכולים לעזור לאנשים עם מגוון בעיות נפשיות.
"הסם הטוב" מתקן את התפישה הציבורית בצורה נגישה ומשעשעת, גם אם היא מתעלמת ממיליוני הקורבנות של הסמים הקשים שהתמכרו והידרדרו בעקבות שעשועי הנעורים שלהם עם הסמים הקלים. לפי התפישה הממסדית שהסרט יוצר נגדה, לפחות 10 אחוז מהמשתמשים בקנאביס עוברים לסמים קשים, והסוף מי ישורנו.
התובנה הפותחת את הסרט "הסם הטוב" היא שכימיקלים פסיכו-אקטיביים – ובהם אל.אס.די, מסקלין, פיוטה, פסילוסיבין, קנאביס וכן הלאה – אינם פוגעים בשום אופן באורגניזם הפיזי של האדם, אם נוהגים בהם במתינות ובשימוש נכון. אם.
ההפחדה הממסדית היא חסרת בסיס, טוענים יוצרי הסרט. מבחינתם, למרות שקשה מאוד למצוא אנשים שיגידו לכם דברים טובים על הרואין, ספידים, או קראק, קל מאד למצוא אנשים שמשתוקקים לומר לכם כמה נפלאים הם אל.אס.די, פיוטה, די.אם.טי, מסקלין, אייוואסקה, וכמובן – קנאביס.
אם עד היום ראיתם בעיקר סרטים על הסם הרע, המסוכן והמפחיד שהורס כל חלקה טובה, הסרט הזה יגידו לכם שהסמים הפסיכדליים הנ"ל משנים את חוויית המודעות של האדם באופן עמוק, פותחים לרווחה את התודעה המתוכנתת, כך שהרגשות ותחושת הזמן משתנות מקצה לקצה.
בסרט מתראיינים חוקרים שונים, שמספרים כי ההיסטוריה של הסמים המוכרים מגיעה עד לתחילת ההיסטוריה המתועדת, ומוכיחה כי מאז ומעולם חיפשו בני האדם בעולם סביבם חומרים שיעוותו, ירחיבו וישנו את תפישת המציאות שלהם. הדחף החייתי והבסיסי לשנות את התודעה הוא מולד בכל התרבויות והעידנים, כולל בתרבות היהודית העתיקה (וַיֹּ֩אמֶר֩ יְהֹוָ֨ה אֶל־מֹשֶׁ֜ה קַח־לְךָ֣ סַמִּ֗ים נָטָ֤ף וּשְׁחֵ֙לֶת֙ וְחֶלְבְּנָ֔ה סַמִּ֖ים וּלְבֹנָ֣ה זַכָּ֑ה בַּ֥ד בְּבַ֖ד יִהְיֶֽה. שמות, ל, לד).
"אם אנחנו מחפשים את החולייה החסרה, זה בוודאי קשור לעובדה שהתחלנו לאפשר בתזונה שלנו פסבדו מוליך עצבי אקזוטי", אומר טרנס מקנה, מספר סיפורים ופייטן פסיכודלי, שמתאר את הרגע שבו בעלי החיים גילו את פטריית הקסם (מג'יק מאשרום). "אני מאמין שהפטרייה הזאת היתה הגורם המעורר אשר שינה אותנו מבעל חיים מתקדם, לבני אדם מודעים שרואים את עצמם, דואגים, חושבים, חולמים ובעלי שאיפות. יש גם את תאוריית הקוף המסומם, על פיה אבותינו ההומינידים בסוואנות אפריקה חקרו חומרי מזון שונים, יתכן שכבר אז הם נתקלו בכמה פטריות קסם ואכלו אותן. אולי זה מה שהביא למקורות התרבות, הדת והשפה עצמה. אין ספק שהסמים הפסיכודליים השפיעו מאד על האבולוציה האנושית".
ת'כלס, אם בודקים מגלים גם שטקסטים קדומים המתייחסים לכתות סודיות חושפים שהאנשים בימי קדם לא הבחינו בין סמים, מזון ותרופות (מדובר בהבחנה מודרנית יותר).
מלחמה אבודה
הסרט סוקר כיצד שורשי איסור הסמים בחוק התחילו בעקבות עליית מקצוע הרפואה וההתמקצעות שלו במאה ה-19 וכמובן שיש קשר למושג כוח. כלומר: למי יש סמכות לומר שלמישהו מותר לקחת חומר מסוים.
כך עבר המין האנושי ממצב של תרופות זמינות באופן חופשי ונגיש לגמרי, לשיטת מרשמים. הצעד הבא היה איסור בחוק.
אם נחזור לחוקי הרוקחות בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-19, נגלה שהם לקחו את היכולת לייצר ולהפיץ תרופות מידי הרוקחים והאנשים הרגילים, והעבירו אותם לידיים של בתי מרקחת והממסד הרפואי הגדל, אגודת הרופאים המלכותית וכו'. הנחת היסוד הזאת ביססה את כל חוקי הסמים מאז.
המהלכים הללו נבעו גם מהדחף הנוצרי הרחב יותר של מתינות ושל הימנעות משימוש בחומרים, כדי לשמור כביכול על חירות הפרט ולאפשר לאנשים לחשוב בצלילות בקבלת החלטות. הסמים נחשבו כפוגמים ביכולת של אנשים להחליט, וזה חלחל עד לחקיקת חוקי הסמים.
אחרי מלחמת העולם הראשונה החליטו המחוקקים בארה"ב שאלכוהול זה דבר רע ואסרו על צריכתו בחוק, מה שכידוע הפך לאסון, ומפני שאנשים אוהבים לשתות – הם עשו את זה באופן לא חוקי. כדי לשתות באופן לא חוקי, הם היו צריכים לשחד את המשטרה. כך קרה שבארה"ב בשנות ה-20 של המאה ה-20, כל שוטר הושחת בידי מוכרי אלכוהול בבתי מרזח לא חוקיים.
כדי לכפות ולהשאיר את האיסור על האלכוהול, ממשלת ארה"ב המציאה אגף חדש של המשטרה הפדרלית, שהיה צבא של אנשי אכיפה, שנקרא כיום המנהל לאכיפת סמים. בשורה התחתונה הם לא הצליחו לעצור את הפשע המאורגן, כמו את עליית המאפייה.
ב-1933, כשהאלכוהול שוב נעשה חוקי, 35 אלף שוטרים, פלוס הבוס שלהם, הנרי אנסלינגר, היו בסכנת אבטלה ברורה ומידית. אז אנסלינגר החליט שבטח יש סם אחר המהווה בעיה, התחיל לחפש את הקנאביס ועשה את הדבר האופייני לפוליטיקאים אמריקאים, כשהפך את זה למלחמת גזע, שינה את השם מקנאביס למריחואנה (השם המקסיקני לקנאביס), האשים את המקסיקאים בהבאת המריחואנה לארה"ב והתחיל להעלות טענות אבסורדיות על נזקי המריחואנה במונחים של השחתת נוער לבן וכו'.
הסרט סוקר את העבר ומראה כיצד מהר מאוד הופיעו בעיתונים הכי גדולים באמריקה (וגם בישראל כמובן) ידיעות בעמודים הראשונים, בנוסח "עצרו 16 בני נוער בפשיטת סמים". והארץ רעשה.
כך הפכו באמצע המאה ה-20 באמריקה מאות נערים ונערות ש"כולה עישנו גראס", ל"מכורים ללא תקנה". מה שהפך מהר אליבי מוצק לממשל האמריקאי להקים את צבא ה-DEA (המנהל לאכיפת הסמים). לפי יוצרי הסרט, ב-70 השנים האחרונות ה-DEA התמקד כל פעם בסמים שונים והכריז עליהם מלחמה על בסיס אינטרסים פוליטים מגוונים.
אם מביטים בהיסטוריה של האיסור כפי שהיא מוצגת בסרט "הסם הטוב", אפשר להבחין גם בנרטיב הגזעני. למשל, האסוציאציות לקנאביס היו במקור קישורים שליליים למקסיקנים, ואילו ההרואין יוחס לשחורים. ההיסטריה הקדומה סביב הקנאביס הובילה לוועידות בינלאומיות בחבר הלאומים ומאוחר יותר באו"ם, שניסו לקבוע מהו סם וניסו לחסל סמים פסיכו-אקטיביים שהשתמשו בהם כבילוי, כדי לעזור לתעשיית האלכוהול שקבלה לגיטימציה מחודשת להשתלט על שוק תרבות הפנטי.
"סם פסיכדלי משחרר נפשות טרודות"
הקנאביס הפך ללא חוקי בשנת 1934, אבל אף אחד לא הוטרד אז מחומרים פסיכודליים, אז היה ברור שאין איתם בעיה. "סם פסיכודלי חדש משחרר נפשות טרודות", זעקו כותרות בעיתונים שבישרו על הופעת הבכורה של ה-אל.אס.די ברפרטואר הסמים הפסיכודליים שחלחלו בעוצמה רבה לעולמם של אמנים דגולים כמו הסופר והמסאי הדגול אלדוס האקסלי, שכתב ב-1954 את הספר "דלתות התודעה" על חוויה שעבר עם מסקלין.
"זה מגביר את העולם בעוצמה ומשנה את הצורה של העולם החיצוני לכדי יופי ומשמעות מדהימים", כתב האקסלי בהשפעת החוויה. ספרו של האקסלי היה הסנונית ראשונה של מחשבת העידן החדש, שמאוחר יותר יאציל השראה על המוסיקאי והמשורר ג'ים מוריסון, מענקי הרוקנ'רול בעת החדשה שקרא ללהקתו "הדלתות", בהשראת "דלתות התודעה" של האקסלי.
על סופה המהיר יחסית של הלהקה האגדית, ועל מותו הטראגי של מוריסון בהשפעת הפסיכודליה והאלכוהול, אפשר להתרשם מהיכרות עם הביוגרפיה האומללה שלו.
נקודת המפנה בשינוי תדמיתם של סמי ההזיה הפסיכודליים הגיעה בהשפעתו של טימותי לירי (1996-1920) – סופר, משורר, פסיכולוג אמריקאי ותועמלן יעיל ואפקטיבי למחקר ושימוש בסמים פסיכודליים, שהפך אייקון לתרבות הנגד של שנות ה-60.
לירי, שהיה פסיכולוג מוערך באוניברסיטת הרווארד היוקרתית, ניסה ב-1960 את פטריית הקסם (מג'יק מאשרום), אותה הגדיר אחרי השימוש: "פצצה של חקר ההוויה הקיומית".
לירי, שהיה איש רוח בעל כריזמה ממגנטת, השפיע על מיליוני אמריקאים להתנסות בסמי הזיה, עד שריצ'ארד ניקסון, נשיא ארה"ב בכבודו ובעצמו, טען ב-1970 שטימותי לירי הוא "אחד האנשים המסוכנים ביותר בארה"ב", כדי להילחם עד חורמה בהיפים ובתנועות הנגד שהפגינו נגד מלחמת וייטנאם.
טימוטי לירי נכנס ויצא בשירי בתי הכלא אינספור פעמים, אך רוחו לא נשברה לרגע והוא תמיד הקפיד על חיוך מנצח.
מתקפה כוללת חדשה
יוצרי הסרט טוענים שכדי להסית את תשומת הלב מהדימום המחריד במלחמת וייטנאם, ניקסון הכריז ב-1971: "אויב הציבור מספר 1 של אמריקה הוא השימוש בסמים. כדי להילחם ולהביס את האויב הזה, יש צורך לפתוח במתקפה כוללת חדשה".
מאוחר יותר יעיד ג'ון ארליכמן, היועץ לענייני פנים של ניקסון: "האם ידענו שאנחנו משקרים לגבי הסמים? כמובן שידענו".
המתקפה החזיתית של הנשיא ניקסון וממשלו נגד צרכני הסמים נבע, דבר ראשון, מהפחד ששינוי בחשיבה אחרי שימוש בחומרים פסיכודליים, יערער טוטאלית את אורח החיים האמריקאי והם החליטו לאסור את השימוש בסמים האלה, כדי להילחם עד חורמה בשני אויבים מרכזיים: השמאל, שהתנגד למלחמה בווייטנאם, והשחורים. תקוותם היתה להפליל אותם, כדי לערער את הקהילות האלה, לעצור את מנהיגיהם, לפשוט על בתיהם, להתפרץ לפגישותיהם ולהשמיץ אותם ערב ערב בחדשות.
האם הם הצליחו במלחמתם? ברור שלא. במיוחד כשהיום האלכוהול נחשב להרבה יותר מסוכן מכל הסמים הפסיכודליים. רק בבריטניה 30 אלף בני אדם מתים בשנה מאלכוהוליזם, בעוד שעל מקרי מוות מסמים פסיכודליים כמעט לא ידוע.
"אי אפשר לנהל ציוויליזציה של תעשייה שבה אנשים מרחיבים את התודעה שלהם, כי הם חייבים לעשות את העבודה שלהם", מתמצת טימותי לירי את הסיבה האמיתית למלחמת הממסד בסמים. "אם אתה חי על פס הייצור בחברה מכנית-תעשייתית, אתה חייב להיות אדם טוב, שבעיני החברה הוא אמין, מהיר, מהימן, יצרני וכמובן – ניתן להחלפה. כל החוקים מזיקים הרבה יותר מהחומרים".
מסקנת הסרט: כל חוקי הסמים הם פוליטיים במהותם, לא מדעיים, המהווים צנזורה על נופי התודעה שיש לאדם גישה אליהם.
ומה עם עשרות אלפי המשתמשים ש"נגנבו" עקב השימוש בסמים פסיכודלים? יוצרי הסרט לא נכנסו לסוגייה.
"הסם הטוב" (The Good Drug). HOT VOD
