בית משפט העליון בהרכב השופטים שטיין, אלרון וכשר קיבל את ערעור המדינה והוסיף ארבע שנים למאסרו של איש שוק ההון אמיר ברמלי שהורשע בהונאת ענק של משקיעים ב-300 מיליון שקל.
השופט חאלד כבוב בבית משפט המחוזי גזר על ברמלי עשר שנות מאסר.
כעת, בית משפט העליון גזר על ברמלי 14 שנים לאחר ערעור המדינה.
גם הקנס שהוטל על ברמלי הוגדל מ-400 אלף שקל ל-600 אלף שקל.
בית המשפט דחה את ערעור ברמלי על הכרעת הדין באמצעות עורכי הדין צבי קלנג ויעל פטובי – וקיבל את ערעור עורכות הדין רוני זלושינסקי וחנה קורין מהפרקליטות על העונש.
השופט אלכס שטיין כתב כי ברמלי הורשע "בעבירות הכלכליות מהחמורות שבוצעו במדינתנו. הסכום הכולל שהמערער הצליח לגייס מהמשקיעים בעזרת מצגים שקריים הגיע לכדי 340 מיליון שקל. מתוך סכום זה, המערער העביר לכיסו הפרטי כ-19 מיליון שקל; ואחרי שנחשפו מעשיו, המערער לא לקח על עצמו שום אחריות. על כן, מן הדין הוא שנחמיר את עונשו באופן משמעותי".
שופטי העליון קבעו כי העונש שהטיל השופט כבוב במחוזי, 10 שנות מאסר, היה "ברף הנמוך ואינו הולם את חומרת העבירות ואת הנזק הכלכלי העצום" שברמלי הותיר אחריו.
"עבריינים כלכליים כדוגמת המערער לא הידרדרו לפשיעה על רקע של מצוקה כלכלית וחברתית", כתב השופט שטיין. "לרוב, אלה הם אנשים שדרכם צלחה. מעשיהם מונעים על ידי הרצון להתעשר באמצעות ניצול בוטה של עמדת כוח, ידע ותחכום. עבריינים אלה מבצעים עבירות מתוחכמות וקשות לגילוי, אשר בהרבה מקרים נמשכות זמן רב ומשאירות אחריהן ניזוקים רבים.
"מעשיו של המערער הסבו נזק עצום לציבור המשקיעים", כתב שטיין. "חלקו הארי של ציבור המשקיעים מורכב מאזרחים ותיקים ופנסיונרים – אנשים אשר חסכו כספים שהרוויחו בעמל רב במשך שנים ארוכות עובר להשקעתם בקרנות קלע. כספים אלו אשר היוו עבור רבים מהמשקיעים משענת יחידה לעת זקנה והועדו לסיפוק צרכיהם הבסיסיים כמו בריאות, דיור ורווחה – נעלמו כלא היו.
"עבירות אלה פוגעות גם באמון הציבור בשוק ההון, ומדללות את התמריץ להשקיע בשוק ומבריחות ממנו משקיעים. כל זה מחייבנו להחמיר בעונשיהם של עבריינים כלכליים", כתב השופט.
"ככלל, ערכאת ערעור אינה אמורה להתערב בגזר הדין שניתן על ידי הערכאה הדיונית. המקרה שלפנינו נופל בגדר המקרים החריגים – לנוכח קולת העונש המפליגה אשר נגזרה על המערער".
השופט יוסף אלרון צירף דעתו לדעת השופט שטיין. השופט יחיאל כשר, בדעת מיעוט, הציע גם הוא להחמיר בעונשיו של ברמלי אך להעמידו על 12 שנות מאסר.
פסק הדין חוזר על עיקרי הפרשה, "מסכת ארוכה של מעשי מרמה וגניבה… במסגרת הונאת ענק של ציבור המשקיעים בקרנות אשר נוהלו על ידי המערער". בפועל ברמלי השתמש בכספים שגייס למטרות שונות בתכלית מאלו שהיוו בסיס להסכמות. הוא ניצל את הכספים לרכישת חברות, להלוואות והשקעות שונות כראות עיניו. בעשותו כך, הוא העמיד בסיכון ניכר את כספי המשקיעים, ופעילות רוביקון אכן נחלה הפסדים כבדים.
"המערער הסתיר מהמשקיעים הפסדים אלו, ומסר להם נתונים ודו"חות כוזבים", נכתב. "על רקע הפסד כספי המשקיעים, המערער השיב ללקוחות קרנות קלע את הריבית החודשית, ובחלק מהמקרים את הקרן, באמצעות כספים של לקוחות אחרים. שיטה זו אינה אלא שיטת ההונאה הידועה לשמצה, המוכרת בשם 'הונאת פונזי'. במסגרת הונאה זו, המשקיעים מקבלים רווחים פיקטיביים אשר מבוססים על כספי הקרן של לקוחות אחרים".
ואם בכל אלו לא די, צויין, ברמלי גם שלח ידו בסכום של 19 מיליון שקל מכספי המשקיעים, והעביר את הכסף לחשבונות הפרטיים שלו ושל קרוביו ולחברות שהיו בבעלותו.
ועל כך יש להוסיף – כי ברמלי עומד לפני כתב אישום נוסף, בכפוף לשימוע.
לפי הודעת השימוע של פרקליטות מיסוי וכלכלה מחודש מרס האחרון, לברמלי מיוחסות עבירות גניבה, מרמה, זיוף והלבנת הון – במסגרת הונאת משקיעים נוספת שבוצעה כאשר התיק הענק נגדו כבר התנהל בבית המשפט המחוזי, וכאשר הוא שוחרר ממעצרו למעצר בית. כמו כן, מיוחס לו שיבוש הליכי משפט.
לפי כתב החשדות בפרשה זו, ברמלי יזם תוכנית מרמה נוספת, במסגרתה גייס באמצעות קרוב משפחתו הפעיל בשוק ההון כ-20 מיליון שקל מכ-40 משקיעים. בפרקליטות טוענים כי גם כאן, גיוס המשקיעים כלל מצגים כוזבים, לרבות הסתרת מעורבותו של ברמלי במיזם, זיוף ערבויות בנקאיות ומסמכים בנקאיים אחרים והקמת אתרי אינטרנט פיקטיביים. לפי כתב החשדות, הכספים שימשו לצרכיו השונים של ברמלי ולמימון המיזם המרמתי, בשיטת הפירמידה.
