"אותי הם שמו בכלא, המערכת ממשיכה לפעול". עמוס סילבר מטלגראס, הסרט

שתף כתבה עם חברים

איך הצליח חרדי לשעבר להקים מתחת לאפה של משטרת ישראל את אפליקציית טלגראס, עד שהפכה לאיום על המשילות בישראל, ולתיק הסייבר הגדול ביותר בתולדות המדינה של ארגון פשיעה מקוונת * כל התשובות בדוקו "טלגראס: המרד של עמוס"

איור של עמוס סילבר. איור שריאל קסלסי

ב-12 במרץ 2019, באשמורת אחרונה של לילה (04:20), נעצר עמוס דב סילבר בבית מלון בקייב, אחרי מבצע משטרתי חובק עולם שנמשך כמה שנים. סילבר, מייסד קהילת הרשת לסחר בקנאביס טלגראס, הואשם על ידי מדינת ישראל כראש ארגון פשע, אבל עבור מאות אלפי ישראלים הוא היה ונשאר מהפכן פורץ דרך וגיבור תרבות נטול פחד, שלא ראה בעיניים, נכנס ראש בראש באם-אימא של המערכת, אתגר אותה, חשף את צביעותה וקלקוליה ושינה אותה. אחרי שמשטרת ישראל עשתה לו "כיפה אדומה" בקייב, וכמה חודשים אחרי הוסגר לישראל, הוא הוגדר על ידי השופטים כ"מסוכן לציבור", וישב במעצר ממושך במשך 3 וחצי שנים, עד ששוחרר למעצר בית אצל אימו החרדית בצפת. משפטו ומשפטם של שאר הנאשמים בפרשה עדין נמשך.

בעזרת ראיונות בלעדיים עם שותפיו הבכירים לטלגראס (בראל לוי – סמנכ"ל תשתיות, שמעון תוהמי – מנהל פיתוח, דוד סילבר – יועץ, ובן שיף – דובר), אקטיביסטים (אלה רייך, עדי זאזק, מאיר קדוש), העיתונאי אורן ליבוביץ' (עורך המגזין "קנאביס") ובת זוגו של עמוס, גלי סילבר, חומרי ארכיון נדירים וקטעי אנימציה, "טלגראס: המרד של עמוס", סרטו עוצר הנשימה של הבמאי דן שדור ("קינג ביבי"), מתאר ברזולוציה גבוהה, חדה וממוקדת, את עלייתו ונפילתו של סילבר, מנער ספקן ומרדן שנטש בטריקת דלת את העולם החרדי, עד שהפך, לכאורה, לאחד הפושעים המבוקשים בישראל, שכיכב בתיק הסייבר הגדול ביותר בתולדות המדינה של ארגון פשיעה מקוונת.

"קבלתי גישה לעמוס סילבר זמן קצר אחרי שהוא ושאר הנאשמים נעצרו במרץ 2019", מספר לי במאי הסרט שדור. "הראיונות אתו במהלך כל הדרך עד המעצר, אלה חומרים שלו שהוא פרסם ברשת. הדמות שלו התחילה לככב ברשת באמצעות סרטונים שלו כבר ב-2013. אנחנו הצטרפנו ב-2019. הרעיון לסרט בא מפנחס וייה, יוצר שותף לסרט, שגם בא מבית חרדי, הכיר את המשפחה שלו, והוא בעצם זה שחיבר אותי לדוד סילבר, אחיו של עמוס, שהוא גם אחד הנאשמים. משם הגעתי לעמוס ושאר המשפחה".

איך יצרת קשר עם עמוס כשהוא היה במעצר בקייב?
"קייב זה מקום יחסית פרוץ מבחינת דברים שאתה יכול לעשות שם, ולאן אתה יכול להכניס מצלמות ולאן אתה לא יכול. השיחה הראשונה שלי הייתה כשהוא היה במעצר בקייב. הצילום מרגע המעצר עצמו עם רן מלהב 433, הגיע מחומרי חקירה של המשטרה. זה נגיש. גיא פלג פרסם את זה בחדשות 12. זה היה חלק מהמשיכה לסיפור. ראינו מהתחלה שיש מלא חומרים מכל מיני סוגים. היו הרבה דברים שאלתרנו, מאנימציה ועד חומרים שנראים כחומרי ארכיון מתוך טלגראס, שהם בעצם שחזורים".

מהרגע שהתחלת להתמקד בו אחרי המעצר בקייב, ידעת שיש לך סרט ביד?
"כן. מהרגע הראשון. הסיפור שלו כבר היה מוכר וליוויתי אותו כמתעניין לפני זה. ב-2017 הייתה עליו כתבה יפה מאד של הגר שיזף ב'הארץ' שראיינה אותו. הכותרת הייתה: 'ראש ממשלת הסטלנים'. זה היה בשיא הפעילות של טלגראס. אני זוכר שכשקראתי את זה, אמרתי לעצמי ואללה, איזה דמות, איזה סיפור. כשהתחלנו את התיעוד ב-2019, היה ברור מאד שיש סרט. דרך השיחות עם פנחס וייה, השותף ליצירת הסרט, עדו מזרחי, השותף להפקה, והתחקירנית, שקד אורבך, שעשתה עבודה מדהימה,  היה ברור שיש כאן דרך לספר סיפור שהוא לא רק סיפור פשע. זה סיפור עם הרבה רבדים מאד מעניינים, שנוגעים בכל מרכיבי ההוויה הקיומית בישראל. יאמר לזכותו של עמוס שהוא לא ניסה לכפות עלינו מה יהיה בסרט. אי אפשר להתייחס אליו כאל פושע, כמו שהמדינה מתייחסת אליו. יכול להיות שהוא עבר על החוק, אבל לשים אותו במעמד של ראש ארגון פשיעה, כמו כאלה שרוצחים ובאמת פוגעים באנשים, זה קצת מצחיק. יש כאן דיסוננס. כי הוא לא מתנהל כאדם כזה בהמון רמות, מעבר לעובדה שהוא לא פוגע באנשים".

הפרופיל הפסיכולוגי שאתה מתאר בסרט בפירוט רב, גורם לצופה להזדהות אתו ולהבין לעומק את כל המניעים הנפשיים והפסיכולוגים שהובילו את חייו של סילבר להקמת טלגראס.
"אני מקווה. רצינו ליצור נקודת הזדהות. אני גם מזדהה עם זה. עמוס הוא אדם רדיקלי שהגיע עם כלים מסוימים לעולם הזה. הוא הרי אומר שהייתה לו פנטזיה להשתלב בחיים החילוניים דרך הצבא. אבל כשהוא יוצא לחיים החילונים, הוא מגלה שזה לא קל בכלל. בטח לא כשאתה לבד, ואתה בא מסביבה שלא נותנת לך כלים להתמודד עם העולם הזה. במובן הזה הסיפור שלו זה גם הסיפור של הרבה חרדים לשעבר. בהרבה מובנים הוא דמות חיובית. יש לזה כל מיני צדדים, בטח אם זה אדם שמקים מיזם כל כך גדול ומורכב ולא חוקי, שיש לו אומץ לצאת ככה, בפומבי, ולעשות את מה שהוא עשה עוד לפני טלגראס, כולל ארגון אירוע בסדר גודל של 'ליל הבאנגים' בגן סאקר בירושלים. ברור שעמוס סילבר הוא אדם שקורץ מחומרים אחרים ויש לו כמה פנים. בבסיס של הסיפור שלו ושל הסרט, יש כאב מאד גדול, של אנשים שזקוקים לעזרה ומענה מהמערכת, כולל הרבה מאד פגועי מלחמות ישראל פוסט-טראומתיים, וזה מייצר בשבילו ובשביל עוד מאות אלפים, בעיה עם החוק. היה חשוב לנו להראות, קודם כל, את הדבר הזה. אחרי זה מה קורה כשאדם בונה מערכת כזאת, משיג כוח והשפעה כזאת בזמן כל כך קצר. זה כבר הסיפור הקלאסי. זה לא קל להתמודד עם דברים כאלה ואתה יכול לעשות טעויות בתוך זה".

אפשר להגיד שטלגראס הייתה כמו שסתום לחץ, כמו ארובה, דרכה השתחרר המון עשן. אני זוכר את המאבקים נגד החוקים הנוקשים נגד המעשנים עוד בשנות ה-70. כשאני נָחַתִּי בת"א ב-1974, תל אביב כבר הייתה חצי מסוממת. טלגראס למעשה שחררה קיטור של שינויים טקטוניים שבעבעו עשרות שנים מעל ומתחת לפני השטח.
"כשאתה בוחן תהליכים היסטוריים, תמיד קשה לך להגיד מה היה תפקיד של פרט מסוים, או קבוצה מסוימת. יש ספר מעניין של פרופ' חגי רם על ההיסטוריה של החשיש בישראל. לפי מה שהבנתי, בשנות ה-70 זה היה יותר עניין או בוהמייני, או של שוליים. זה לא היה כמו היום, שעורכי דין והייטקיסטים, וכולם כולם מעשנים. יש כאן שינוי תרבותי מבחינת הכניסה של זה לתרבות המיינסטרים של הצרכנים. ואז היה צריך לתת לזה מענה, ומי שנתן לזה מענה, זה אדם שבא מבית חרדי לשעבר, וזה לא מקרי. כל בכירי טלגראס באים מבתים חרדים".

איך אתה מסביר את זה?
"ברגע שהשתחררת מעולם כובל, אין לך כל כך פחד וגבולות ברורים. מצד שני הם באו עם מוח מאד חריף כתלמידי ישיבה פקחים, מוכשרים, מצליחים וחכמים, ופתאום עמוס היה יכול לנתב את כל האינטליגנציה הזאת למקום אחר, והצליח לבנות את כל המערכת בצורה כל כך אפקטיבית. יש פה חיבור של צורך חברתי, צורך רפואי ושינוי תרבותי שקורה, בארץ ובעולם, וחיבור עם טכנולוגיה, שהיא זאת שמאפשרת לכל הדבר הזה לקרות. היה פה ניצול אופטימלי של הדיגיטליזציה של הטכנולוגיה והרשתות החברתיות. זה מוזר שמצד אחד התיק הזה שייך לפרקליטות הסייבר, אבל העבודה שנעשתה כאן היא לגמרי מהסבנטיז. המשטרה לא הצליחה לפרוץ למערכת שלהם ולחשוף יוזרים. הם הפעילו סוכן שהקליט וצילם, כמו פעם".

אם זה היה סרט על עוד פושע, זה לא היה מעניין- הבמאי דן שדור

המשטרה לא עשתה "עדכון תוכנה"?"הם לא יכלו. יכול להיות שהם ניסו. טלגרם זאת מערכת מוצפנת ברמה מאד מאד גבוהה. גם האמריקאים ניסו להיכנס אליה ולא הצליחו. אבל המשטרה גם לא עשתה משהו אחר שהצליח להפיל את המערכת הזאת. זאת אחת הגאוות הכי גדולות של עמוס, שאומר, לא משנה, הם שמו אותי בכלא, אבל המערכת ממשיכה לפעול. הטכנולוגיה ניצחה את הרשות. הוא הפסיד בקרב, אבל לא במערכה. חוצמזה שהוא משלם מחיר אישי כבד ביותר, עמוס מרגיש שהוא עשה פה מהפכה ומשהו חשוב ובהרבה מובנים הוא צודק".

"הוא לא פעל כמו פושע מתוחכם"

ממה שנראה בסרט עמוס סילבר עשה הכול כדי להיתפס. אפשר להגיד שהוא שהיד? 
"כן. זה משהו שקשור לנאיביות של עמוס. אין לי הסבר לזה. הוא לא פעל כמו פושע מתוחכם שרק דאג איך לא להיתפס. ההתגרות במשטרה נוגדת את האינטרס האישי שלו כחשוד וכנאשם. אבל  זה בדיוק מה שייצר את כל היחסי ציבור לטלגראס. אם תסתכל על זה מזווית עסקית, תחשוב שיש לך כאן מיזם טכנולוגי, שהמנכ"ל שלה, הנציג שלה, נמצא כל הזמן בכותרות. זה מעלה את הערך של החברה ומאפשר לה חשיפה להרבה יותר משתמשים. בשיא של טלגראס היו להם חצי מיליון צרכנים".

הוא לא קלט שהוא פועל על זמן שאול?
"הוא קלט ורצה להיתפס. הרי גל, הגזבר של טלגראס – שגם  בא מבית חרדי – הצליח להתחמק ונעלם. אף אחד לא יודע איפה הוא נמצא. יכול להיות שהוא יושב עכשיו על איזה חוף באקפולקו, אבל קשה לי לדמיין את עמוס עושה דבר כזה, או משנה זהות. כי הזהות שלו זה החיים שלו והמאבק שלו. אני מאמין שעמוס לא עשה את זה בשביל כסף. כן, הוא היה שהיד שהקריב את החופש והגוף שלו, בשביל המטרה שהוא מאמין בה. זה הדבר הראשון שקפץ לי בשיחה הראשונה שלי אתו מהכלא בקייב. ידעתי שאני הולך לדבר עם אדם שכבר ישב חודש בכלא בקייב, וציפיתי לראות אדם שבור ומתוסכל מהסיטואציה שבה הוא נמצא. להפתעתי, גיליתי אדם שעומד מאחורי הדברים שלו, מדבר בבהירות, בביטחון, ובלי שמץ חרטה על מה שהוא עשה. לא חושב שיש הרבה אנשים כאלה".

עמוס סילבר (צילום זיו ברקוביץ')

יש מצב שהסוטול שיבש את כושר השיפוט ושיקול הדעת שלו?
"קשה לדעת. אני מכיר יותר אנשים שלא מעשנים עם כושר שיפוט בעייתי, מאשר כאלה שמעשנים, כך שקשה לי לשפוט את זה. מה שעניין אותי זה העומק והמורכבות של הסיפור".

אתה מקדיש חלק מהסרט לעובדה שטלגראס הפכה, בעקבות מידע מודיעני, לאיום השני בעוצמתו על המשילות בישראל.
"זה בדיוק המתח ומה שמעניין כאן. האנשים שניהלו את טלגראס אמרו למערכת: זהו, אין לכם יותר שליטה ואתם כבר לא יכולים לקבוע לאנשים אם הם יעשנו, או לא. יש כאן מערכת שעובדת, והיא פועלת בלי הפיקוח שלכם. זה אחד הדברים שהכי עניינו אותי בעבודה על הסרט הזה: המפגש של קבוצה מול מערכת. של פרט מול מערכת. איך הוא מצליח לאתגר אותה ולשנות אותה".

ולנצח אותה.
"לא יודע אם אפשר לקרוא לזה לנצח אותה, כי עמוס משלם מחיר אישי כבד ברמה האישית. אבל כן. בסופו של דבר הם נצחו את המערכת.  כאן מגיעה הטענה של המדינה, שמצביעה על הסכנות של הדבר הזה. לפי הבנתי, יש כאן, דבר ראשון, את עניין האגו. המדינה צריכה להראות שאף אחד לא יכול לבוא ולהשתין עליה מהמקפצה בצורה כזאת. ושנית, שהוא יותר מהותי, שזה להגיד, או.קיי. היום זה קנאביס, שזה בסדר, זאת תרופה וזה לגיטימי, לא צריך לעצור את המעשנים ועשינו תיקון בחוק. אבל אז המדינה אומרת, מחר יבוא מישהו ויסחר בקוקאין, או בנשק, או חס וחלילה בנשים, ויגיד: אני רק שימשתי פלטפורמה. אני לא עשיתי את זה. אני רק תיווכתי. ואם אנחנו לא נעניש ונכלא את טלגראס על מה שהם עשו, לא תהיה לנו הרתעה מול אנשים אחרים שיוכלו להסתתר מאחורי התיווך הזה בעתיד. זה הרציונל של המדינה וזאת הסיבה ששמנו את הדו"ח המודיעני בלב הסרט".

מדוע לא הבאת בסרט את עמדת המשטרה, הפרקליטות, התביעה? זה נראה כמו סרט חד-צדדי שתומך בעמדה של עמוס סילבר לאורך כל הדרך.
"זה משפט שמתנהל, כך שהפרקליטות והמשטרה לא רצו להיות חלק מהסרט. אבל זה לא סרט בסגנון פשע אמיתי. אם זה היה סרט על עוד פושע, זה היה פחות מעניין".

מהפכה של אדם אחד

איך לדעתך ייזכר עמוס סילבר: קדוש מעונה, מהפכן, גיבור תרבות ו"המשיח הירוק", או כראש ארגון פשע מסוכן?
"זאת שאלת השאלות שאנחנו שואלים מתחילת הסרט. אין לי על זה תשובה. נורא תלוי לאיזה כיוון המדינה הזאת תלך. בסופו של דבר יזכרו לו את המהפכה שהוא עשה. יש בו צדדים שאני פחות מזדהה איתם, כי כנראה הוא עבר על החוק בכמה נקודות. אבל זה לא בן אדם שרצח ועשה את מה שעשה בשביל לפגוע באנשים. בקשתי מהפרקליטות שיביאו לי מרואיינים שיכולים לדבר על הנזק שטלגראס עשה להם, והם לא הביאו לי. אולי הם סתם התעצלו לעזור לי. מה שהניע אותו היה משהו חיובי. בדרך הוא עשה כמה טעויות".

יועץ בטלגראס דוד סילבר, אחיו של עמוס. צילום מסך

בסוף הסרט נשמעים דבריו של עמוס מהכלא: "לאף אחד לא אכפת באמת מאסירים. המערכת הזאת שנקראת מדינה, פשוט רקובה בצורה חסרת תקנה. החליפו את האלוהים במדינה. לאלוהים מותר לעשות הכול. לך אסור אפילו לדבר על המדינה. ברור שבתמונה הכוללת דרושה כאן מהפכה. זה לשבור הכול ולהתחיל מחדש". זה גם המסר של הסרט?
"היה חשוב לנו לסיים את הסרט עם הסצנה הזאת בתוך הכלא, כדי להראות שהמאבק של עמוס ממשיך. הוא אף פעם לא מקבל את הדין של המערכת, והמהפכה שהוא מדבר עליה מסמלת כל מיני דברים שאנחנו חווים עכשיו בתרבות ובפוליטיקה. כמו עמוס סילבר וכמו טלגראס, יש יותר ויותר קבוצות שלא מרגישות חלק מהממסד, מהמערכת. מהדבר הזה שנקרא מדינה, ומאתגרות אותה. אנחנו נמצאים בנקודת זמן  מאד רגישה ומעורערת. בוא נראה לאן זה הולך".

הסרט שלך הוא אבסולוטלי בעד לגליזציה.
"זה ממש לא סרט על הלגליזציה, למרות שיש שם באנגים ועישונים בלייב כל הזמן. הסרט לוקח כמובן מאליו שצריכה להיות לגליזציה. מבחינתי זה כבר נון אישיו. יש לזה גם תמיכה רחבה ביותר בציבור. היום זה כמעט קונצנזוס. כמו נישואים אזרחיים. רק צריך שתהיה כאן ממשלה נורמלית שתעביר את זה. כל עוד יש ממשלות שנשענות על חרדים, חרד"לים ודתיים, הלגליזציה תקועה".

עמוס סילבר הוא  הגיבור שלך?
"עמוס סילבר הוא הגיבור של הסרט שלי. באופן אישי אני מחבב אותו ואוהב אותו. יש בו דברים שמאד מרשימים אותי. הוא אדם מאד אינטליגנטי. המחויבות שלו למטרה והנכונות שלו להקריב, קפצה לי מהרגע הראשון והייתה מאד קוסמת ומרשימה. בדרך הוא עשה דברים שאני לא מסכים  איתם. מאחר ורוב האנשים הגדולים בהיסטוריה היו שנויים במחלוקת, אין ספק שגם עמוס סילבר קורץ מחומרים של אדם גדול מהחיים".

עמוס ראה את הסרט?
"הוא צפה והתרגש מאוד. יש דברים שהוא פחות אוהב בסרט, אבל בסך הכול אני חושב שהוא מעריך מאד את התוצר הסופי".

  • "טלגראס: המרד של עמוס" (2023, 95 דקות). yesVOD, STINGTV
השארת תגובה

2 תגובות על “"אותי הם שמו בכלא, המערכת ממשיכה לפעול". עמוס סילבר מטלגראס, הסרט”

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *