חמישה ימים אחרי בחירתו של עו"ד עמית בכר כראש לשכת עורכי הדין, בבחירות בהן הצביעו חצי מעורכי הדין בישראל – ועדת השרים לחקיקה בראשות השר יריב לוין אישרה את תמיכת הממשלה בהצעת החוק לביטול סמכויות לשכת עורכי הדין.
ההצעה, שהוגשה על ידי חברי כנסת מהקואליציה וביניהם טלי גוטליב, חנוך מילביצקי ואבי מעוז, קובעת כי הלשכה תהפוך לגוף וולנטרי והסמכויות השלטוניות יופקעו ממנה ל"מועצת עורכי דין" שתמונה על ידי שר המשפטים והכנסת.
לפי הצעת החוק, "מועצת עורכי הדין" תהיה יחידה ממונה בשליטת שר המשפטים, ותפקידיה יהיו פיקוח על בחינות ההסמכה, מתן רשיונות ופיקוח על ועדת משמעת שתחליף את ועדות האתיקה ותנהל את הדין המשמעתי.
יו"ר מועצת עורכי הדין ושלושה חברים נוספים במועצה – עורכי דין משירות המדינה – ימונו על ידי שר המשפטים. ארבעה חברי מועצה נוספים – עורכי דין מהמגזר הפרטי ואיש אקדמיה – ימונו על ידי ועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת. בנוסף תכלול המועצה גם שופט אחד של בית משפט מחוזי.
ועדת השרים בראשות לוין אישרה כי ההצעה תובא לאישור בקריאה טרומית בכנסת, ובכך יחלו הליכי החקיקה. בשלב זה הורד מהצעת החוק הסעיף על הסרת נציגי לשכת עורכי הדין הנבחרת מהוועדה לבחירת שופטים, אך זהו מהלך טקטי כדי לא לסגור את הדלת לחידוש השיחות בבית הנשיא. השר לוין גם הודיע כבר כי לא יכנס את הוועדה לבחירת שופטים בהרכב הנוכחי.
הכוונה לשנות את הרכב הוועדה עדיין על הפרק, אך תקודם בהצעת חוק נפרדת במועד שעליו הקואליציה תחליט.
ראש הלשכה הנבחר עמית בכר השתתף גם אתמול בהפגנה השבועית בתל אביב והתייחס להצעת החוק. בכר אמר כי "אין בישראל לגיטימציה לפגוע בעצמאות מערכת המשפט. יום לאחר הנצחון הדמוקרטי המוחץ, מעלים שוב הצעת חוק לפירוק לשכת עורכי הדין, הצעה לא דמוקרטית ולא חוקית, שנועדה לשרת את השלטון בנסיון להשתלט על הוועדה לבחירת שופטים. ניצחנו יחד", אמר בכר לאנשי המחאה, "ונמשיך לנצח יחד".
לא סביר
בתוך כך, ועדת חוקה של הכנסת בראשות שמחה רוטמן חידשה היום את דיוניה במהפכה המשפטית, והפעם על הפרק ביטול סמכות בית המשפט לבקר החלטות ממשלה, כנסת, ראשי עיריות ודרג נבחר באמצעות עילת הסבירות.
התיקון בחוק-יסוד השפיטה לפי גרסת רוטמן, יקבע כי "בית המשפט העליון לא ידון ולא ייתן צו נגד הממשלה, ראש הממשלה, שר משריה או נבחר ציבור אחר כפי שייקבע בחוק, בעניין סבירות החלטתם".
היועץ המשפטי של ועדת חוקה, עו"ד ד"ר גור בליי, הסביר במסמך שכתב כי הביקורת השיפוטית על פעולת הממשלה נועדה לקיים את שלטון החוק במובנו הבסיסי, להבטיח כי הרשות המבצעת פועלת במסגרת החוק, ולהגן על האזרח מפני פגיעה בו על ידי השלטון.
במהלך השנים בית המשפט פסל בשל חוסר סבירות קיצוני, למשל החלטה של עיריית ירושלים למקם בית ספר סמוך למפעל מתכות מזהם היוצר סיכון בריאותי לילדים, החלטה של המועצה המקומית בכפר ורדים שלא להקים מקווה לנשים, והחלטה של שר הביטחון שלא למגן כיתות בבתי הספר בעוטף עזה, אלא להסתפק בהקמת מרחבים מוגנים.
במקרים אחרים החיל בית המשפט את עילת הסבירות על החלטות מינהליות שפגעו באינטרס ההסתמכות או הציפייה של אזרחים ששינו את מצבם לרעה בהתבסס על החלטה קודמת של הרשות.
למשל, בית המשפט פסל החלטה לשלול סובסידיה למעונות יום לילדי אברכים, באמצע שנה, באופן שהוחל רטרואקטיבית, ובלא הוראת מעבר והודעה מוקדמת שתאפשר להם לכלכל את צעדיהם.
בנוסף החיל בית המשפט את עילת הסבירות ביחס למינויים של עובדי ונבחרי ציבור שנחשדו או הורשעו בביצוע עבירות פליליות או שנפל פגם אתי חמור בהתנהלותם. כך, בשנות ה-90 התקבלו העתירות נגד מינוי אריה דרעי לשר בממשלת רבין לאחר הגשת כתב האישום בגין שוחד. כך גם התקבלה עתירה נגד חידוש החוזה האישי של מנהל אגף הרישוי במשרד התחבורה, שהורשע בדין משמעתי בגין קבלת תעודת בוחן נהיגה מבלי הכשרה וניהול בית ספר לנהיגה שלא כדין.
יש לציין כי בג"ץ כבר קבע שדרג נבחר-פוליטי ייהנה ממתחם סבירות רחב יותר מאשר גורם מינהלי ממונה ("פקידי ציבור").
לדבריי בליי, מניעת החלת עילת הסבירות באופן גורף עלולה להוביל למתן פטור מביקורת שיפוטית על שורה של החלטות מינהליות, וזאת אף במצבים קיצוניים. התוצאה עלולה להיות פגיעה ביכולתו של בית המשפט למלא את תפקידו בקידום נורמות שלטון תקינות, והדוגמה המובהקת היא בתחום המינויים ושמירה על טוהר המידות, וכן ביכולת להגן על אזרחים משיקולים זרים ושרירותיות.
לדברי עו"ד בליי, במדינות האיחוד האירופי ובריטניה, אשר בתחילת דרכן הסתמכו על עילת הסבירות בגרסתה המצומצמת, יש בשנים האחרונות דווקא מגמת הרחבה של השימוש בעילת הסבירות כדרך לבקר את רשויות השלטון.
גם בקרב המבקרים את השימוש בעילת הסבירות, הדעה הרווחת היא שאין לבטל את עילת הסבירות כליל, אלא לצמצם את השימוש למקרים מובהקים של הגנה על חירויות הפרט.
בניגוד לכך, הצעת הקואליציה וח"כ רוטמן אינה כוללת רק צמצום של האופן שבו מופעלת עילת הסבירות בידי בית המשפט, אלא יש קביעה שעל בית המשפט ייאסר לדון בסבירות ההחלטות של נבחרי ציבור.
