המקום: וויילי, עיירה דרומית בת 3,152 תושבים במחוז קולין, טקסס.
הזמן: יום שישי, 13.6.1980.
המצלמה מתקרבת באיטיות לחדר אמבטיה מואר בבית חד-קומתי, ומגלה כתמי דם מנותזים שהכתימו תזזיתית את רצפתו וקירותיו. צריחה נוראית מפלחת את הדממה. המצלמה יוצאת מחלון האמבטיה לשמים כחולים עם ענני נוצה. קאט לשנה ותשעה חודשים לפני, ספטמבר 1978.
כך נפתחת "אהבה ומוות", מיני-סדרה, שבעה פרקים, דרמת פשע המבוססת על אירועים אמיתיים ועל הספר ראיות לאהבה (Evidence of Love) מאת הסופר ג'ים אטקינסון, מבית היוצר של זוכה האמי האגדי דיוויד אי קלי (אלי מקביל, שקרים קטנים גדולים), שכל סדרה שלו פגז קומפוט. בתחילת כל פרק מופיע כיתוב: זהו סיפור אמיתי. בפריים אחריו מופיע כיתוב נוסף: הסדרה היא עיבוד דרמטי של אירועים שקרו במציאות. חלק מהדיאלוגים והאירועים שונו או נוצרו למטרות דרמטיות.
"אהבה ומוות" אמנם מקוטלגת כ"דרמת פשע", אך בשלושת פרקיה הראשונים היא מתנהלת על מי מנוחות כדרמה רומנטית בגודל משפחתי, עם אנשים שחיי הפשע זה הדבר הכי רחוק מחייהם. פה ושם מציפות את פני השטח השלו, המדושא והרגוע סערות רגשיות כבושות, עיניים דומעות, חשדות חמורים וסטרסים נפשיים. אבל הכול אנדר קונטרול. שום דבר לא יוצא באמת משליטה, וכל המתח המאיים רוחש כמו מרעום השהיה חשאי, המתקתק כמו פצצת זמן מתקתקת מתחת לפני השטח.
אלמלא הפתיחה מקפיאת הדם, עם הדם על הקירות והזעקה שקרעה את ים הדממה, אין ב"אהבה ומוות", על פניה, שום דבר שמזכיר אפילו סדרות פשע טיפוסיות, עם כל האקשן, הצ'קלקות, הסורגים, האובג'קשן, הדם, האש ותימרות העשן. נהפוך הוא.
הפעם דרמת הפשע מתרחשת בעיירה אמריקאית-דרומית פרובינציאלית טיפוסית, שבה כולם מסודרים טיפ-טופ בחיים. כולם מכירים את כולם. כולם יודעים מה קורה בתחת של כולם. כמעט כל הנשים מתפקדות על תקן עקרות בית משועממות והגברים כפקידים משמימים. קהילה קטנה, אדוקה ושמרנית פחד, שהכנסייה המתודיסטית-אוונגליסטית חולשת כמעט על כל תחום בחייה, ועודף השמרנות האדוקה, מדכאת שם את כולם.
ריח של סקס
בתוך כל חיי העיירה האפורים והמשמימים, מזדקרת כשושנה בין החוחים קנדי מונטגומרי (אליזבת אולסן ה-מ-ד-ה-י-מה) במלוא יופיה, זוהרה ותשוקתה הבוערת להשחית.
היא אם לשני ילדים ונשואה – לכאורה באושר ועושר – לפאט מונטגומרי (פטריק פיוגיט), מנהל חשבונות יבשושי שנראה כמו בוט אוטומטי ממושקף, שאפסן את כל רגשותיו ושכח מזמן משמעותה של תשוקה מה היא.
ואז מגיע הטוויסט בעלילה, המערער מקצה לקצה את הסטטוס קוו בחייה של קנדי, המכשפת את המסך הקטן בכישרונה המהפנט. באמצע משחק כדורעף קהילתי נופלת קנדי על הגב בניסיונה להדוף כדור, ואלן גור (ג'סי פלמונס, הזכור לטובה מהסדרה שובר שורות), עוזר לה לקום על רגליה. למרות שאלן נראה כמו גרסה גדולה ושמנמנה של בעלה הצנון, עיניה של קנדי מוצפות מהתרגשות וזרם חשמלי של תשוקה כבושה מצית אותה כמו ניטרוגליצרין. מאוחר יותר תמתיק סוד עם חברתה הספרית, שלי קלקלר (כריסטין ריטר), שהריחה מגופו של אלן "ריח של סקס", ומאז הוא פשוט לא יוצא לה מהראש.
אלא שאלן בכלל לא בעניין. לא רק שהוא מתנהג כטיפוס א-מיני, הוא שקוע עד צוואר בניסיונות חוזרים ונשנים להכניס להריון את אשתו בטי (לילי רייב), וכל כולו מסונכרן לחלוטין בין עבודתו כסוכן נוסע ב"רוקוול אינטרנשיונל", לזמן הנקוב שמציינת לו אשתו כשהיא ב"שיא פריונה". יש להם כבר ילדה אחת, אליסה (הארפר הית'), ואשתו מתה לעוד ילד.
קנדי לא מוותרת על אלן ומציעה לו, ביוזמתה, רומן מהצד (Affair). אלן מסביר לה יפה את כל קשייו עם אשתו וניסיונותיו הנואשים להכניס אותה להריון. אבל קנדי החושנית, אשכרה חשמלית ושמה תשוקה, לא מרפה מהבן אדם.
לבסוף הוא נעתר לתחנוניה והם מחליטים לקיים יחסי מין בסודיות מוחלטת, כמו שני אנשים שמחליטים להביא מאפינס לחברים בכנסייה. הם אפילו קובעים תאריך, 12 בדצמבר 1978, 16:00, חדר 214 במוטל דאלאס קונטיננטל.
הרומן מהצד מצליח להישמר בסודיות מוחלטת בהחלט, עד שלפתע בערב מר ונמהר מגלה פאט, בעלה של קנדי, מכתב אהבה שאלן כתב לאשתו. במקביל, מתעוררים חשדותיה של בטי בבעלה אלן, שאיבד לאחרונה את אונו המיני, וג'סטה ידידותית שלו עם קנדי הניבט מבעד לווילון, סוגרת לה את הפינה.
עזה כמוות האהבה
רק בסוף הפרק השלישי, אחרי התוודעות ברזולוציה גבוהה לכל רכבת ההרים הרגשית שעוברים קנדי ואלן, מגיע הרגע שהופך את "אהבה ומוות" מאהבה למוות. עזה כמוות האהבה.
קאט ל-13.6.1980, היום שבו התחילה הסדרה. קנדי מגיעה לביתה של בטי בתום טקס סיום של קייטנת הדת, כדי לקחת את בגד הים של אליסה, בתה, שלפי התכנון היא אמורה לאסוף אותה היום מהבריכה, כי בערב היא מתכננת לקחת אותה ואת בתה, ג'ני, לראות את "האימפריה מכה שנית", סרט ההמשך של "מלחמת הכוכבים".
"האם את מנהלת רומן עם אלן?", מדהימה בטי את קנדי ההמומה, שמודה ש"היה דבר כזה, אבל הוא נגמר לפני לונג לונג טיים". בטי מבקשת ממנה לחכות רגע, יוצאת מהסלון, נעלמת מאחורי דלת יציאה אחורית וחוזרת עם גרזן.
"מה את עושה?", תוהה קנדי בתחילת הפרק הרביעי, כשבטי אוחזת בגרזן. "אני לא רוצה שתתראי אתו יותר", מתרה בה בטי.
"אני לא מתראה אתו יותר", טוענת קנדי להגנתה, "אני לא רוצה אותו יותר. אני חושבת שבנסיבות האלה אחזיר את אליסיה הביתה ואחזיר אותה אחרי שיעורי הדת". "לא, אני לא רוצה לראות אותך יותר", הודפת בטי, "תשאירי את אליסה אצלך. קחי אותה לסרט, כי אני לא רוצה לראות אותך יותר. את יכולה להחזיר אותה מחר. בגד הים שלה על מכונת הכביסה, אבל את לא יכולה לקחת אותו. אני חייבת להרוג אותך!!!!!!!!".
מרחץ דמים
בתום קרב הגרזן העקוב מדם, המצלמה חוסכת מאיתנו את כל מרחץ הדמים, בסופו קנדי רוחצת את פניה, מציצה בראי, מסדרת את עצמה, מחזירה את הדופק לפעימותיו התקניות, יוצאת מהבית, נכנסת למכונית כאילו כלום וממשיכה את סדר היום שקבעה לעצמה מראש.
נחסוך מכם ספוילרים. מאחר ו"אהבה ומוות" מבוסס על סיפור אמיתי, נקל להבין שהמשטרה עולה מהר מאד על קנדי, הבן אדם האחרון שראה את בטי בחיים, שטבעת החשדות סוגרת עליה מכל הכיוונים.
פרשת הרצח המזוויעה, שזעזעה בזמנו את אמריקה והפכה סנסציה לאומית, מתומצתת היטב בהודעתו של כתב הטלוויזיה המדווח מזירת הרצח: "לא רק העובדה שהנרצחת היתה מורה אהובה מאד על תלמידיה, זה גם הרצח הראשון מכל סוג שהוא שאירע בוויילי מזה 25 שנה, שבוצע בגרזן, נגד אישה תמימה, בתוך ביתה, בשכונה טובה, ולכן מובן מדוע כל הקהילה נמצאת במתח".
קוריוז מעניין: במהלך החקירה מזהה אחד השוטרים על שולחן בזירת הרצח עיתון ובו מודעה לסרט הניצוץ (1980): סרט אימים קלאסי של סטנלי קובריק עם ג'ק ניקולסון ושלי דובאל, שכל מי שראה, לא ישכח בחיים את סצנת הגרזן, שהיוותה השראה לכל מה שקרה בווילי, עיירה קטנה ומשעממת, מהוגנת ומוסרית, שלפתע ביום בהיר עלתה על מפת הפשע הבינלאומית, והוכיחה שמפלצת הרוע האנושית חיה וקיימת גם במקומות הכי "מוסריים" בעולם.
"אהבה ומוות". HOT VOD וב-NEXT TV. החל מה-24.7, ימי שני, 20:15, 3 HOT; כל הפרקים בבינג' ב-STING TV וב-yes VOD
