בחודש אוגוסט אשתקד הוגש על ידי הפרקליטות מחוז תל אביב לבית המשפט המחוזי בעיר כתב אישום כנגד נעם, אברהם ושמואל כחלון, וכנגד 10 נאשמים נוספים, בו היא מייחסת להם עבירות סחיטה, עבירות נשק, עבירות מס ועוד – כל אחד לפי חלקו.
הפרקליטות טוענת כי במשך 12 שנה, הנאשמים עסקו בין היתר במתן הלוואות בשוק האפור וגבייתן בריביות מנופחות. עם זאת, בניגוד למה שניתן היה אולי לצפות, העבירות המיוחסות לנאשמים אינן מוגדרות ככאלה שהתבצעו במסגרת ארגון פשע.
כתב האישום שהוגש על ידי עורכי הדין נורית פרחי, צחי יונגר, דרור לוי והנרייט טיבי, זאת בתום חקירת ימ"ר ת"א, טוען כי החל משנת 2010 היו הנאשמים מאוגדים כחבורה עבריינית אחת שפעלה באופן מאורגן, היררכי ושיטתי, לביצוע עבירות פליליות מסוגים שונים. בהמשך לכך נטען כי החבורה עסקה במתן הלוואות ב"שוק האפור", גבתה עבורן ריביות מנופחות האסורות על פי חוק, והסתירה את רווחיה הכלכליים מרשויות המס ומהרשות לאיסור הלבנת הון.
עוד נטען כי בראש החבורה עמדו נעם, אברהם ושמואל כחלון, ובאמצעות המוניטין המאיים והאלים שצברו לעצמם במרוצת השנים גבו לאורך שנים ארוכות סכומי כסף אדירים מהלווים. עוד נטען כי כאשר לא עמדו לווים בתשלומי ההחזר, הנאשמים השתמשו באמצעים אלימים שונים, לרבות ברימונים ובאקדחים, על מנת להטיל עליהם ועל קרוביהם אימה ולהפעיל עליהם לחץ שיניע אותם לשלם את חובם.
הנאשמים בפרשה הם:
נועם כחלון (23) מחולון
אבי כחלון (37) מחולון
שמואל כחלון (63) מחולון
נאור אסרף (27) מראשון לציון
דניאל אונגר (34) מנס ציונה
פטריק קאנגני סוקפה (29) מבת ים
אברהם טרפון (40) מראשון לציון
מאיר דמתי (30) מאשדוד
משה דמתי (28) מאשדוד
אנדועלם אדגו (32) מאשדוד
ניסים מסילתי (24) מנתניה
אריה צחי (69) מראשון לציון
יצחק פאקירי (64) מאזור.
לצד כתב האישום הוגשה בקשה להארכת מעצרם של הנאשמים עד תום ההליכים. מהבקשה עולה כי התשתית הראייתית בתיק מתבססת על עדויות שנגנבו מהקורבנות ומבני משפחותיהם, האזנות סתר, צילומי אבטחה, ממצאים שונים מטלפונים ניידים, מעקבים, ממצאים פורנזיים, מחקרי תקשורת, איכונים, ממצאים מאפליקציית ניווט, מסמכים שונים שנתפסו וראיות נוספות. כמו כן מתברר כי רשימת עדי התביעה נגד הנאשמים כוללת יותר מ-250 עדים.
בימים אלו החלו ההוכחות בתיק, והפרקליטות הגישה בקשה חריגה יחסית שבמסגרתה ביקשה להעיד שניים מהקורבנות, בני זוג שלקחו הלוואות בסך מאות אלפי דולרים – מאחורי פרגוד נוכח חששם.
על פי הבקשה שהוגשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, "במהלך שיחות שהתקיימו עם העדים הם הביעו חשש כבד מהמפגש עם הנאשמים וממתן העדות לנגד עיניהם. הם אומנם מוכנים להעיד, אך לא מסכימים לשהות עם הנאשמים באותו חדר".
לאור כך, ביקשה הפרקליטות להעיד שניים מהעדים תוך שימוש באמצעי שימנע קשר עין ישיר בינם לבין הנאשמים, כדוגמת שימוש במערכת היוועדות חזותית.
יש לציין כי החוק מאפשר העדת מתלוננים בעבירות מין או בעבירות סחר בבני אדם שלא בנוכחות הנאשם, כך שבאופן פורמלי החוק אינו חל במקרה הנוכחי.
אולם, בפרקליטות טוענים כי ההגיון העומד בבסיס החוק הזה ועיקרו מתן אפשרות לעדים להעיד באופן חופשי וללא מורא, נכון גם בתיק זה.
"עולה חשש משמעותי כי אי התרת העדת העדים באופן המבוקש תמנע מהם להעיד באופן חופשי או מלהעיד כלל", ציינו בפרקליטות. "חקר האמת הינו המטרה המרכזית של ההליך הפלילי, ובמקרה בו חששו של עד להעיד למול עיני הנאשם ימנע ממנו להעיד עדות חופשית, תימנע מבית המשפט עדות חשובה ובית המשפט יתקשה מאוד להגיע לחקר האמת".
עוד ציינו בפרקליטות כי "לאור חששם העמוק של העדים נפגעי העבירה, והאינטרס רב העוצמה לאפשר את עדותם החופשית, מחד, והיכולת לשמור במקביל על זכות הנאשמים להליך הוגן, מאידך, מתבקש בית המשפט לקבל בקשה זו".
כל הסנגורים של הנאשמים, עורכי הדין משה יוחאי, אייל אוחיון, רענן עמוסי, ויקי שמואל, יניב זוסמן, חיים אוחנה, נס אוחנה, מורן סעדון, שמשון וייס, אמיר ברכה ושי טובים, התנגדו לבקשת הפרקליטות, וטענו כי במהלך החקירה הסמויה המתלוננת הייתה מוכנה להקליט ולדובב את המעורבים, מה שמעיד שלא היה לה חשש גדול מפניהם.
השופט ציון קאפח, ששמע את טיעוני הצדדים, ביקש לשמוע באופן אישי את המתלוננים ולהתרשם מהם לפני מתן החלטה בבקשה. לאור כך סיפרה המתלוננת: "הם דמויות מאוד קשות בחיים שלי, שמלוות אותי קרוב לעשר שנים, דמוית טראומטיות, עצם העניין שהם מסתכלים עלי, לא נותן לי ביטחון להגיד מה שאני רוצה, אני רוצה לדבר הרבה זמן".
כאשר נשאלה על הפער בין הנכונות שלה להקליט ולדובב אותם במסגרת החקירה הסמויה לבין החשש כעת, אמרה: "הסיטואציות שונות. בית המשפט זה משהו אחר, והפגישות זה עניין אחר. הם גמרו את חיי. פחד תמיד יש עלי, על בעלי, על הילדים שלי, ויש גם ייאוש. הנוכחות שלהם, המבט הלא נעים שלהם, זה לא אנשים שהיו חברים שלי. אם הם יעשו פרצוף וזה יגרום לי לאי נוחות".
השופט קאפח ניסה להקשות עליה ושאל אם מישהו הטריד אותה או פנה אליה מאז מעצרם של הנאשמים, היא השיבה בשלילה. "אז מדוע את פוחדת?", תהה השופט. "כי הסיבוב הראשון כן היה. יש לי ניסיון לא טוב, מהעבר. יש לי ניסיון עם האנשים, אני יודעת עם מי יש לי עסק. גם כשאני מולכם מאוד קשה לי. לקחתי את זה על עצמי מחוסר ברירה".
אז שאל השופט מה תהיה תגובתה אם בכל זאת יחליט כי העדות תהיה בפניהם של הנאשמים ולא מאחורי פרגוד. "יהיה לי מאוד קשה", השיבה המתלוננת. "איני יודעת כמה אוכל לעשות זאת. אתה רוצה לראות אותי מתמוטטת? אני מכירה את עצמי, את הגוף שלי, זה לא נעים. זה קשה מבחינתי מאוד. זה סיפור חיים. זה לא משהו קל".
השופט שב והקשה. "אם זה סיפור חיים, איך בחקירותייך גלית תעוזה, לא אמרת שאת חוששת מהם". היא השיבה על כך: "כשנגמר הכסף והגענו למצב חרפתי ואומרים לך או שאת מוסרת את הנפש שלך או שאת מביאה עוד כסף, אתה לא יודע מה יהיה הסוף שלך, או בסוף שלך או הסוף שלהם. הם הרסו לי את החיים".
בסופו של דו שיח זה, השופט קאפח החליט לדחות את בקשת הפרקליטות ולקבל את עמדת הסנגורים, כך ששני בני הזוג יעידו ללא פרגוד ומבלי שייצר קשר עין בינה לבין הנאשמים". מיד לאחר קבלת החלטה זו, החלה המתלוננת להעיד.
בתוך כך, לאחרונה עלו רמזים מחומרים שהועברו לידי ההגנה, לכך שבמסגרת החקירה עשתה המשטרה שימוש בתוכנת רוגלה כנגד הנאשם נועם כחלון. כך למשל, במסמך שהגיע לידי אתר "פוסטה", מתייחסת המשטרה לכך שבצווי האזנת הסתר נכללה התייחסות לדרך ההאזנה, לסוגי תוצרים אפשריים שבכוונת המשטרה לקבל ולפעולות הדרושות להאזנה במסגרת סמכויות העזר.
"הפעולה הטכנולוגית, שבוצעה בעקבות הצווים, באמצעות מערכת טכנולוגית שבשימוש המשטרה, בעניינו של נועם כחלון, הניבה תוצרים", הצהירה המשטרה בפרפרזה. "במסגרת מימוש הצווים האמורים בעניינו של נועם כחלון ביצעה המערכת פעולות מסוימות, הכוללות – נוסף על האזנת סתר לתקשורת בין מחשבים – גם קבלת מספר פרטי מידע נוספים שהיו אגורים בטלפון הסלולרי של נועם כחלון. מפיקי האזנות הסתר בחנו את ההודעות ותיעוד השיחות שנתקבלו כתוצאה מהפעלת מערכת".
חרף הצהרה זו, בדיון שהתקיים לפני כ-10 ימים בבית המשפט, סרבה הפרקליטות להתייחס בדיון הפומבי לסוגיה זו, מה שהוביל לכך שבתום הדיון השופט כתב כי "לא עלה בידי לקבל תשובה ברורה מפי התובעת, האם אכן נעשה שימוש ברוגלה".
איך זה שהמתלוננים באו לבקש כסף, לא רצו להחזיר ובסוף היחיד שעזר להם חוטף תיק על סחיטה? זה החוק הכי צבוע בעולם