בית משפט המחוזי בתל אביב גזר 11 שנות מאסר על היהלומן בני ופניש מרמת גן, שהורשע באונס שתי נשים, תוך ניצול טשטוש הכרתן (5 יוני).
בזמן הגשת כתב האישום לפני חמש שנים, הפרקליטות טענה כי ופניש אנס אותן "בהיותן תחת השפעת אלכוהול וסמים, כשחושיהן מעורפלים והן חלשות". בהכרעת הדין שכתבה השופטת טלי חיימוביץ בהרכב בראשות הנשיא גלעד נויטל, המסקנה היתה מעט אחרת: "לא הוכח כי הנאשם גרם באמצעות סם כלשהו לאובדן ההכרה של המתלוננות. המאשימה לא הביאה כל ראיה לכך שהנאשם סיפק למתלוננות, ללא ידיעתן, חומר שגרם להם לערפול חושים… לא הוכח כי בחומרים שכן הודו המתלוננות כי נטלו, מריחואנה, אקסטזי או כמות מדודה של אלכוהול, יש כדי לגרום לאובדן זיכרון".
עם זאת, מה שכן נקבע בהכרעת הדין הוא, שופניש ניצל את מצב המתלוננות – חוסר הכרה ואובדן זיכרון לאחר ששתו בביתו אלכוהול ולקחו סמים – ואנס אותן במצב שמנע מהן הסכמה חופשית ויכולת להתנגד.
התלונות הוגשו שנים אחרי האירועים; מהלילה שבילה ופניש עם המתלוננת הראשונה ועד להגשת התלונה על ידה עברו שלוש שנים.
סנגורו של ופניש, עו"ד שי שורר, נכנס לתיק אחרי הכרעת הדין המרשיעה, בשלב הטיעונים לעונש. לדבריו, הערעור שיוגש לבית המשפט העליון יתבסס על כך שמדובר בהרשעה באונס תוך ניצול מצב של סימום, שמבוססת כמעט רק על עדות עצמית של המתלוננות על מצבן באותו לילה, ללא שקיימת ראיה מעבר לעדותן על איבוד ההכרה, כשאין ראיה לסם אונס וכשהתלונה נמסרת אחרי שנים.
המתלוננת השלישית והמהלך המוטעה של עו"ד גוטליב
עו"ד טלי גוטליב היתה הסנגורית של הנאשם בניהול המשפט עד הרשעתו. היא ביקשה מבית המשפט לבחון את העימות בין ופניש לבין מתלוננת שלישית, למרות שהמתלוננת הזו לא התייצבה להעיד בבית משפט והנאשם זוכה מאונס שלישי.
למרות הזיכוי, עו"ד גוטליב ביקשה ללמוד מהעימות במשטרה כי המתלוננת השלישית לא רצתה להתלונן, ואמרה לחוקרים שאם ופניש כופר, אולי הוא צודק. למרות זאת, טענה גוטליב, בפרקליטות עודדו אותה להמשיך בתלונה.
גוטליב ראתה בעימות עם המתלוננת שחזרה בה כראיה מזכה, אבל בית המשפט הסיק מסקנה הפוכה לגמרי. השופטת חיימוביץ אמרה כי היא כלל לא התכוונה לעיין בעימות לאור מחיקת אותו אישום, אבל עו"ד גוטליב ביקשה, והמסקנה "מלמדת על ההיפך הגמור… מדובר בראיה מפלילה מאין כמותה… דומה להפליא לשני האירועים האחרים (בהם הוא הורשע)", כתבה השופטת.
באותו עימות, המתלוננת השלישית טענה שביקרה אצל ופניש לפני מסיבה אליה היו אמורים ללכת יחד, ואמרה לו כי הם הולכים למועדון והיא לא רוצה להתמסטל. אלא שתוך 20 דקות, לדבריה, כשישבה במרפסת כבר כאב לה הראש. היא הניחה אותו אחורה, ואז לדבריה "זהו… לילה שלם הנאשם התעלל בה מינית". לדבריה איבדה את ההכרה, אבל זוכרת הבזקים שהריץ אותה מחדר לחדר… "עכשיו נעשה את זה במטבח", וגרר אותה לשם. בבוקר לדבריה התעוררה "שבורה" ולא רצתה לראות אותו יותר.
המתלוננת היתה גם אמביוולנטית: שנתיים אחרי אותו לילה (ושנה לפני הגשת תלונה) שחררה את החסימה של ופניש בפייסבוק, כי לדבריה בעימות "לקחה את האחריות על עצמה, שאולי גם היא עשתה משהו לא בסדר".
כאשר ופניש המשיך והתחנן בפניה, ואמר לה שהחיים שלו בידיה, היא אמרה שהיא מרחמת עליו וביקשה לבטל את התלונה, אבל הוסיפה: "כל מה שאמרתי נכון. כן היה שם משהו ששמת לי משהו במשקה, וכן היתה התעללות מינית לילה שלם… מה זה התעללת? אתה זיינת אותי לילה שלם בכל פינה בבית שלך בחייאת ראבק".
השופטת חיימוביץ קבעה שהמסקנה היא שהמתלוננת עמדה על גרסתה ולא חזרה בה, אלא הסבירה רק שהיא "מרחמת עליו" והסיטואציה דומה לאחרות, כך ש"הראיה המזכה" בפי הסנגורית הפכה לראיה מחזקת עבור שתי ההרשעות האחרות.
המתלוננת הראשונה והבוקר שאחרי
הנאשם, שהיה בעבר חבר הבורסה ליהלומים והולל לא קטן, הורשע בשני מעשי אונס. המתלוננות הכירו אותו במסיבות טבע וטראנס. הוא היה בראשית שנות ה-50 לחייו, הן גרושות בשנות ה-40. הוא הזמין אותן למסיבה נוספת במועדון, וקודם לעבור בביתו (בשני אירועים).
המתלוננת הראשונה העידה כי הוא הציע לה שתייה, הכין לה כמה כוסיות והציע כדור אקסטזי, שהיא כבר התנסתה בו במסיבות. בעדותה היא החשידה אותו: "צורת הכדור היתה שונה משזכרה בעבר", ולדבריה הוא גם לא שתה ולא עישן איתה, כיון שהיה לדבריו אחרי ניתוח.
מספר דקות אחרי שנטלה את הכדור הרגישה שהוא קרוב אליה, וכבר חשה מעורפלת. כמה דקות אחר כך כבר איננה זוכרת דבר, כולל האקטים המיניים. ופניש טען שהמגע המיני נמשך חמש שעות אבל היה בהסכמתה וברצון הדדי.
למחרת ב-11 בבוקר, לדבריה, התעוררה במיטת הנאשם עירומה, כל גופה כואב, ללא יכולת להזיז איבר, חלשה ומטושטשת. ופניש אמר לה "בוקר טוב, היה מהמם, זרמנו, והשתוללת וכל כך נהנית".
היא טענה שהתיישבה על המיטה עם כאבים ותחושה של "בועה בראש", שלא חשה מעולם בסיטואציות אינטימיות, ולא זכרה כמעט דבר מהמתרחש. "מסתבר שביליתי לילה סוער לפי סיפורים ואני אפילו לא יודעת איך הבן אדם נוגע, מה המגע שלו על הגוף שלי, לא יודעת איך הוא מנשק".
התלונה נמסרה ב-2018 על הבילוי בבית הנאשם מ-2015, והוגשה רק אחרי שהמתלוננת נחשפה לפוסט של מנהלת עמותה לנפגעות אונס, שדיווחה בפייסבוק על "גבר בן 50 שמכיר בחורות במסיבות טבע, ואחר כך מסמם ואונס".
אחר כך שודר גם תחקיר בערוץ 11, והמתלוננת התראיינה לכתב, גם זאת טרם שהגישה את התלונה.
כיצד קבע בית המשפט – ובייחוד השופטת חיימוביץ שכתבה את הכרעת הדין – שהמתלוננת אכן היתה מעורפלת ולא בהכרה כאשר ופניש קיים איתה יחסים? וכיצד נקבע שהוא ידע שהיא נמצאת במצב שאיננה יכולה להסכים או להתנגד?
השופטת התבססה על "הבזקים, שלושה מקטעי זיכרון" שנשארו בראשה של המתלוננת, לפי עדותה:
1. תוך כדי אירועי הלילה הסוער, פעם אחת היא מנסה להגיע לשירותים, אבל נתמכת בו, כשהוא אוחז במותניה ומכוון אותה.
2. היא מנסה להגיע לתיקּה המונח על כיסא ולשלוף מתוכו חצאית לבנה כדי ללבוש למסיבה (שהם היו אמורים לצאת אליה…) תוך שהנאשם מנווט אותה בעודו אוחז במותניה.
3. היא מרימה ראש כבד מהמיטה, ורואה כי רגליה פשוקות ופניו של הנאשם בין רגליה, והוא מביט בה. ראשה נופל שוב לאחור כמו סלע.
המתלוננת סיפרה שלמחרת קדחה מחום, ולמרות כל הכאבים והחשד הברור שלה שנתן לה סם אונס, היא לא פנתה לרופא נשים להיבדק, למרות שהיא עובדת במרפאת נשים.
בהתכתבות ראשונה עם ידיד למחרת היא כתבה כי הנאשם היה: "ממש חמוד, עדין, נהניתי…". עם זאת הוסיפה כי מוזר שנעלמו לה מספר שעות מהזיכרון.
בבית המשפט היא הסבירה כי בהתחלה ופניש אכן היה "מקסים" ולמרות תחושותיה הקשות והכאבים ביום שאחרי לא פנתה להיבדק, כי החליטה "לקבור" את הסיפור. אחרי שבוע כשנפגשה עם הידיד ששמע את הסיפור, הידיד פסק: "הוא סימם אותך בסם אונס", והעביר את המידע בקבוצת המסיבות.
לפי השופטת חיימוביץ, סימני אמת העולים מעדותה, לרבות "הבזקי הזכרון" והדיווח שלה לאנשים קרובים, ועדויותיהם של אותם חברים להם סיפרה בסמוך לאירוע מהוות חיזוק חיצוני לגרסתה, לכך שהיו סימנים פיזיים על גופה ולמצבה הנפשי.
המתלוננת השנייה וההסברים לתמיהות
בית המשפט נתן אמון גם במתלוננת השנייה שהעידה. "האמנו לגרסת מתלוננת 2, למרות תמיהות מסוימות שעלו ממנה, אך נמצאו להם הסברים סבירים, וגם עדותה קיבלה חיזוק בראיות חיצוניות, כולל מסמכים רפואיים ועדויות עדים ששמעו את תלונתה", כתבה השופטת.
"בנוסף, חיזקה את גרסתה 'עדות שיטה' או 'מעשים דומים' בהתנהגות הנאשם. המתלוננות טענו כי לא תכננו ולא רצו לקיים עם הנאשם יחסי מין, כי בזמן קיום יחסי המין היו מעורפלות או מחוסרות הכרה, והנאשם ניצל את מצבן שלא איפשר להן להתנגד".
בגזר הדין שניתן אתמול, השופטת חיימוביץ ציינה כי שקלה את נסיבותיו האישיות של הנאשם, שהיה מרבית חייו אדם נורמטיבי, ואת חלוף הזמן מיום ביצוע המעשים ועד שהגישו המתלוננות את תלונתן.
עו"ד אביטל בן נון שייצגה את המתלוננת הראשונה מסרה בתגובה: "כבר במפגש הראשון שלי עם המתלוננת, לפני כחמש שנים, היה ברור לי שהיא דוברת אמת. אני שמחה שבית המשפט הגיע לאותה המסקנה. סברתי שהיה ראוי להטיל על האנס עונש נפרד בגין אונס מרשתי ועונש נפרד, במצטבר, בגין אונס המתלוננת השניה. יחד עם זאת, עונש של 11 שנות מאסר בפועל הוא עונש משמעותי. אני מקווה שהכרעת הדין וגזר הדין יעודדו מתלוננות לפעול להוצאת הצדק לאור ללא חשש וללא מורא".
עורכי הדין שי שורר ואיתי כהן ממשרדו, המייצגים את הנאשם, מסרו בתגובה: "מדובר בתיק אשר לדעתנו הכרעת הדין בעניינו של הנאשם יש בה קביעות וממצאים שגויים, אשר התבססו על שקרי המתלוננות וגרסאותיהן שהיו מגמתיות להפללת הנאשם. מדובר במתלוננות אשר ביודעין צרכו סמים עם הנאשם ושתו משקאות אלכוהוליים, אחרי שהגיעו לביתו של הנאשם מרצונן ובילו איתו, קיימו עימו יחסי מין מרצונן וכל הטענות אודות אונס הן בדיה ותכנית שנרקמה על ידי בעלות אינטרס כמגד הנאשם".
הסנגורים הוסיפו: "בימים אלו אנו לומדים את הכרעת הדין וחומר הראיות בתיק, זאת מאחר ואנו נכנסנו לייצוג בשלב הטיעונים לעונש. ניתן לומר כבר עתה, הן מקריאת הכרעת הדין ומקריאה של חומר הראיות, כי קיימים פערים בין הקביעות שבמסגרת הכרעת הדין לבין חומר הראיות.
"באשר לעונש שהוטל על הנאשם, לטעמנו מדובר בעונש אשר מחמיר עם הנאשם יתר על המידה, מבלי שניתן משקל לנסיבותיו האישיות של הנאשם, לכך שמדובר באדם נורמטיבי ללא עבר פלילי אשר משך כל חייו עבד ותרם לחברה. אנו מלאי אמונה, כי במסגרת הערעור שיוגש לבית המשפט העליון התוצאה תשתנה".
