כתב האישום הוגש על ידי הפרקליטות לבית משפט המחוזי בבאר שבע חודש לאחר מעצר החשודים בעקבות חקירת היחידה המרכזית במרחב לכיש.
לפי כתבי האישום, ברוך וברקן ניהלו רשת שעיסוקה סחר בנשים, הן ישראליות והן מחו"ל למטרת סרסור לשירותי מין. במסגרת חלוקת העבודה לכאורה ברוך היה אמון על איתור לקוחות, וברקן על איתור נשים בארץ ובעולם, בעיקר ברוסיה ובבלארוס.
נטען כי הנשים שאותרו, תודרכו על ידי השניים כיצד להתנהל בכניסה לארץ אל מול פקחי ביקורת הגבולות על מנת שלא לעורר חשד. הפרקליטות טוענת כי מנהלי הרשת הונו גם את הנשים וטענו כי עליהן ללוות גברים ו"קיום יחסי מין תלוי ברצונן". לאחת הנשים הבטיחו כי תגיע רק לצורכי מסאז'.
ברוך וברקן, לפי הנטען, הפעילו את מערך ההזמנות, הנהגים, הפרסום בין היתר בטלגרם ובאינסטגרם, וגביית הכסף. לנשים ש"ייבאו" לארץ הם הבטיחו מגורים בתל אביב, "לקוחות אקסקלוסיביים" ורווח של כ-35 אלף שקל בחודש.
בפועל, לפי כתב האישום, ברוב המקרים השניים חייבו את הנשים להתגורר בבת ים במקומות ששכרו עבורן, וגבו מהנשים דמי שכירות מופקעים, גבוהים ב-30 אחוז מהתשלום שהועבר לבעלי הדירות. כמו כן רכשו לנשים כרטיסי סים לטלפונים על מנת לפקח עליהן ולקבל דיווח שוטף על עבודתן. בכמה הזדמנויות הופעל על הנשים לחץ להשתמש בסמים יחד עם הלקוחות.
בעניינו של ברקן נטען: "המשיב נקט בפעולות להשגת שליטה על הנשים. בין היתר אסף את חלקן משדה התעופה מיד עם נחיתתן ושיכן אותן בדירות ששכר ולחלקן הייתה לו גישה חופשית, בה עשה לעתים שימוש כדי לערוך 'ביקורת' פתע לנשים, רכש עבור הנשים כרטיסי סים והורה להן להשתמש בהם במהלך העסקתן, אסר עליהן לעבוד מחוץ לשעות הפעילות של העסק, אסר עליהן לשוחח עם בעלי הדירות, אסר עליהן ליצור קשר עם הלקוחות צרכני הזנות שלא באמצעותו ועוד".
נטען כי במסגרת העסק הפיקו הנאשמים הכנסה של 700 אלף שקל לפחות, ופעלו באמצעות ויחר לכאורה להעביר כספים גם לשותפיהם מחו"ל שסייעו בהבאת הנשים לישראל. כתב האישום הוגש על ידי עו"ד ערן צרויה.
הנאשמים מיוצגים על ידי עורכי הדין גילת וקסלר ונביל זינאתי מהסנגוריה הציבורית.
