בני זוג נישאו לפני ארבע שנים אך חיו יחד כתשעה חודשים בלבד, כאשר גם תקופה קצרה זו לא היתה רצופה. זאת מפני שהבעל היה חוזר לבית אמו לפרקי זמן של ימים עד שבועות ומותיר את האישה לבדה.
לכן האישה פנתה לבית הדין הרבני באשדוד, והגישה תביעה לשלום בית. לטענתה, בעלה אינו גר איתה אלא עם אמו, וזאת בשל רצונו לקנות בהנחה את דירת עמיגור שבה מתגוררת האם.
מנגד, הבעל תבע להתגרש מהאישה לאלתר. הוא אישר שהוא ואשתו מתגוררים בנפרד, ואף מסר שהמשטרה הרחיקה את האישה ארבעה פעמים מדירת אימו, לפי דרישתה של האם. לטענתו, מתחילת הנישואין היו מחלוקות ביניהם: פעם אחת זה קרה בעניין גידול כלב בדירה, שפיזר שערות לכל עבר והדבר הפריע לו מאוד, פעם אחרת הוא רצה מאוד להקים משפחה אולם היא התנגדה בטענה שהיא חוששת כי יחסנו את הילדים נגד הקורונה והם יהפכו למפלצות.
הבעל הוסיף וטען כי אשתו כתבה לו כל מיני דברים מוזרים, ובין היתר טענה כי מייסד מיקרוסופט ביל גייטס ישמיד את העולם באמצעות הקורונה.
הבעל אישר שהיתה מחלוקת גם בעניין המגורים, וסיפר כי לאחר שנישאו התגוררו בדירה עם ממ"ד מחוץ לדירה, כאשר זמן ההתראה עד הכניסה לממ"ד באותו מקום הוא 15 שניות בלבד. לדבריו, מאחר שהוא סובל מעודף משקל, לא היה מסוגל להיכנס לממ"ד וסבל עקב כך מחרדות.
לגבי טענת האישה על דירת עמיגור, הבעל הסביר כי מדובר בדירה שהוא ואמו רשומים כדיירים בה, ולפי התנאים של עמיגור – לאחר חמש שנים של מגורים רצופים בדירה, הם זכאים לרכוש את הדירה במחיר מופחת. לטענתו, האישה לא התחשבה באילוצים אלה ודרשה שישנה את כתובתו במשרד הפנים.
עוד טען הגבר, כי אשתו תקפה אותו בגלל שאמר לה שהוא רוצה שהיא תהיה עוגן בחייו, ואילו היא הבינה משום מה שכוונתו שתטבע כמו עוגן של אונייה, ומתוך כעס נתנה לו מכה במפתח הלב שסיכנה את חייו. האיש הוסיף שהאישה מכנה את אימו "מכשפה" ו"מפלצת" ומאחלת לה למות.
להוכחת טענותיו הבעל צירף הודעות כתובות שהאישה שלחה לו:
– "ממך ייצאו ילדים רשעים אז למה לסבול"
– "חבל שאמא שלך נולדה תראה איזה שרצים יצאו ממנה"
– "איך אתה חושב שאתה יכול להכניס להריון במצב הפיזי שלך? שוקל מעל 200 קילו ובזמן יחסי אישות שוכב על הגב ובקושי יש קרבה שמאפשרת למה שצריך להגיע ליעד שלו, הבעל צריך להיות מעל האשה באותו זמן ולא להיפך".
האישה לא הכחישה את דבריו ואף הודתה שבעטה באיש בבטנו כי אמר לה כל הזמן שהיא "זבל" ואילו היא רק רצתה שישתוק. עם זאת, האישה הוסיפה כי התנצלה והוא סלח, והתעקשה על תביעת שלום הבית. היא טענה שיש לה הוכחה שהאיש רוצה בה, ורק אימו מחבלת בשלום הבית.
לאחר תקופה של כחצי שנה שבה המצב בין הצדדים נותר כפי שהיה, והבעל החל לצעוק בדיון שלא יסכים בשום אופן לעזוב את אימא שלו (למרות שזו לא מוכנה להתפייס עם האשה), בית הדין ניסה לשכנע את האישה לקבל את הגט, אך ניסיונותיו לא צלחו.
כעת נשאלה השאלה ההלכתית: האם במצב שנוצר יש עילה בדין לחייב את האישה לקבל את הגט מבעלה?
דייני בית הדין האזורי באשדוד – הרב עידו שחר, הרב שמואל צבי פריד והרב אלימלך וסרמן – ציינו כי התמונה המצטיירת לנגד עיניהם היא של צדדים שלא חזרו לחיות יחד ושל קשר המסתכם בשיחות וידאו בזמני שלום, ובהתכתבויות מעליבות בזמני מריבה.
הדיינים ציינו כי ברור ששאלת מקום המגורים היא השאלה המהותית שעמדה בבסיס המחלוקת, ובית הדין סקר את הסוגיה – האם מי מהצדדים יכול לכפות על השני להתגורר במקום מסוים.
לאחר סקירת ההלכה והדעות השונות, הדיינים הגיעו למסקנה כי בשלב זה אומנם לא ניתן לחייב את האישה להתגרש, אך יש מקום להציע לצדדים מתווה לשלום בית שבו ייבחנו כוונותיהם. בית הדין הבהיר שלא תהיה לאישה הזדמנות נוספת, וסירוב לשלום בית או העמדת דרישות שאינן לפי ההלכה – יובילו לדחיית תביעתה לשלום בית וקבלת תביעת האיש להכריז על האישה שהיא מורדת ולחייבה בגט, תחילה בכפוף לתשלום כתובה, ולאחר הכרזה והתראה – ללא כתובה.
בסופו של דבר, הדיינים הציגו לצדדים את המתווה הבא:
א. האיש ישכור דירה מתאימה בעיר א' ויודיע על כך לאישה.
ב. האישה תשוב ללא שיהוי לחיים משותפים עם האיש, כולל חיי אישות מלאים לשם הבאת ילדים לעולם והקמת משפחה.
ג. האיש יכבד את אורח החיים של האישה ולא יעשה מעשים שנוגדים את ההלכה ושנוגעים לאישה עצמה, כגון: קיום יחסי אישות בזמן נידה, והכשלתה באכילה של מאכלים שאינם כשרים. מעשים שאינם נוגעים לאישה – כולל אי הקפדה של האיש על שמירת שבת, תפילין ותפילות, עם כל ההסתייגות מהם – אינם עילה לאי חזרת האישה לשלום בית.
ד. בכל שבת רביעית, האיש יהיה רשאי לשהות אצל אמו בלי האישה.
הדיינים קבעו כי הסדר זה יימשך חצי שנה, ולאחר מכן ייבחן שוב על ידי בית הדין.
* הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה"
