ביום רביעי, 6 בדצמבר 2006, נמצאה גופתה של תאיר ראדה בתא מוצף דם בשירותי בית הספר נופי גולן בקצרין, שבו למדה.
כעבור שבועיים, רומן זדורוב שעבד בבית הספר כרצף, הודה ברצח ושחזר אותו, אך עד מהרה חזר בו.
ב-2010 הורשע זדורוב ברצח ונידון למאסר עולם.
ב-2015 ערעורו לבית המשפט העליון נדחה.
ב-2021 אושרה בקשתו של זדורוב לערוך לו משפט חוזר.
ב-30 במרס השנה, יותר מ-16 שנים אחרי הרצח, הוא זוכה.
עם השנים הפכה הפרשה בעיני רבים סמל לאטימות שמגלה הממסד ולעוולות שהוא גורם. מנגד – ליכולתם של אזרחים להתארגן באמצעות הרשתות החברתיות ובכך לפעול ולתרום לחשיפת האמת ולעשיית צדק.
בספר רצח תאיר ראדה ופרשת רומן זדורוב: ממסד, צדק, אזרחים ורשתות חברתיות (הוצאת ידיעות אחרונות) מאת פרופ' אזי לב-און מבית הספר לתקשורת באוניברסיטת אריאל, נסקרים בדקדקנות הרצח, חקירותיו של זדורוב והודאותיו, השחזור וההליך המשפטי. בנוסף, הספר צולל לעולם הסוער והמרתק של הפעילות למען זדורוב ברשתות החברתיות. האנשים והקבוצות שהיו בחזית הפעילות, תכניה והממצאים שהתגלו בזכותה.
שלום אזי. הסיפור של רצח תאיר ראדה ומשפט זדורוב נלעסו מכל הכיוונים. במה הספר שלך מחדש משהו?
"מבחינה משפטית, הספר נותן סקירה מלאה, כולל עד עכשיו. נכון שהעיתונים סקרו – לא תמיד בצורה מדויקת – את הפרשה באופן אינטנסיבי. אבל רק עכשיו היה פסק הדין במשפט החוזר, שבכל זאת שינה את העניינים בצורה מהותית, וזיכה את זדורוב זיכוי מלא מלא – בלי חמת הספק. להפך. פסק הדין מציין שההודאות שלו היו הודאות שווא, ולא היה בהן שום פרטים מוכמנים, וגם שם אצבע מאוד מאוד משמעותית על דברים שקשורים לא.ק – אולגה קרבצ'נקו – שאת זה לא תמצא בשום מקום כתוב".
מה כתוב על אולגה קרבצ'נקו? שהיא הרוצחת?
"אני מעדיף לא להיכנס לזה. פסק הדין מדבר בעד עצמו. מצד אחד, אנשים מאוד מתעניינים בפרשה הזאת וחשוב שיהיה להם דין וחשבון מסודר. מצד שני, אני חוקר של תקשורת ומאוד תפס אותי, מהרגע הראשון, הפעילות התקשורתית המטורפת בעניין ברשתות החברתיות, שהיתה בעלת אופי מאוד מאוד חריג: זמינות החומרים, נושאי השיחה, אנשים מעורבים והשפעות. לכן אני עוקב כבר שנים אחרי הפרשה".
"בסופו של דבר, תגליות שגילו הפעילים, שבהתחלה דיברו עליהן רק ברשתות החברתיות, קיבלו תוקף באמצעות חוות דעת מומחה כשהוגשו לבית משפט, והם הדברים, חד משמעית, שעומדים בבסיס הזיכוי של זדורוב", אומר לב-און, "זו הזווית שאני מביא. אני מתעסק באקטיביזם בהקשרים פוליטיים-חברתיים – בהקשר הזה משפטי – ומה שאני מראה זה איך זה עובד, מי האנשים שמעורבים בו ובראש ובראשונה, שהוא גם משפיע. בזכות מעורבות ותגליות של אנשים מהציבור, נערך לזדורוב משפט חוזר ובסופו של דבר הוא זוכה במשפט החוזר. כמובן שמי שייצג את זדורוב זה עו"ד ירום הלוי, שעשה עבודה מטורפת, אבל היו הרבה אנשים שעזרו לו מאחורי הקלעים ועל זה הספר".
הרשתות החברתיות, שהפכו במילניום השלישי למרכיב דומיננטי בתקשורת ההמונים, שינו את חוקי המשחק?
"נכון. הראיה של כתם הדם בתא 3, שהיווה את ראיית הזהב, התגלה על ידי פעילים ברשתות שעברו על חומרי החקירה, שהועברו גם למשפחת ראדה וגם לאנשים שעזרו להגנה בתהליך המקורי לפני למעלה מעשור. משם, על פי דין, הם עברו לעוד אנשים, בין השאר, לפעילים שקבלו את החומר הזה, עברו עליו, ופרסמו אותו ברשת. הם עברו על כמות עצומה של חומרים, שמטבע הדברים – התגלה בהם משהו. הגילוי המשמעותי ביותר הוא שבמהלך המעבר על המוצגים, אחד מהם לא קוטלג נכון, וכשהוא עבר מהזירה למכון לרפואה משפטית, הוציאו אותו מהשקית ושמו אותו בשקית אחרת. זאת טעות אנוש. למצוא כזה דבר, זה כמו למצוא מחט בערמת שחת".
"אם יש לך אנשים מסורים, שבשבילם זאת משימת חיים ויש להם אובססיה לצדק, והם מוכנים לעבור על ים של מוצגים ומסמכים, זה משהו שלא נקלט על ידי ההגנה בערכאות הקודמות", מוסיף לב-און, "פתאום, איזה מישהו שקיבל את החומר ועקב אחריהם מאה שעות, פריים ביי פריים, שם לב שמשהו שם לא מסתדר לו. מסתבר שהדי-אן-איי שנלקח מכתם דם, קוטלג בטעות במכון לרפואה משפטית כאילו מקורו בתא מס' 2, שזה תא הרצח, ולכן זה לא מעניין אם הוא נלקח משם. אבל אם הוא נלקח מתא מס' 3, כפי שמצא הפעיל, אז הוא מספר סיפור אחר לגמרי. זדורוב הרי שחזר שהוא רצח אותה וברח מהשירותים. הוא לא סיפר שהוא היה בתא מס' 3. הממצא הזה הוביל את השופטים במשפט החוזר, בין השאר, לקבוע שזה היה מסלול הבריחה של הרוצח האמיתי. היו עוד הרבה תגליות, הצלבות ותרגומים מלאים ל'גוף הסרט', שלא תורגמו בכלל בסבב הראשון. כך שהפעילים היו למעשה רשת תומכת במאמצי ההגנה לשחרר את זדורוב".
המסקנה המתבקשת היא שהמשטרה התרשלה בתפקידה. האמנם?
"אני יודע שאתה מחפש כותרת, אבל אני לא אומר שהמשטרה התרשלה בתפקידה. הבסיס העיקרי, והכמעט בלעדי, להרשעתו של זדורוב לפני 16 שנה, היו ההודאות של זדורוב. מלכתחילה, ההודאות האלה סיפרו סיפור אחר. השחזור שלו היה שחזור שווא. זאת עלילה מרתקת והיא עדיין לא נגמרה".
