ארגון OECD הגדיר חוסר מעש בקרב צעירים כמצב שבו הצעירים אינם לומדים, עובדים או נמצאים בהכשרה מקצועית. לפי הארגון, חוסר המעש משפיע על שיעורי הפשיעה באוכלוסיית הצעירים, בעיקר בקרב הגברים. בנוסף קובע הארגון כי חוסר המעש פוגע בתחושת המסוגלות ובמיומנויות הבין-אישיות, גורם לדלדול בקשרים חברתיים ולדיכאון, מטיל נטל כלכלי על המשפחה וגורם לעומס על שירותי הרווחה והשירותים הקהילתיים, כמו גם לירידה בתחושת השייכות החברתית ולהגדלת העוני והפערים בחברה.
דו"ח המתפרסם היום ממשרד מבקר המדינה מתניהו אנגלמן מעלה כי כ-30 אחוז מתושבי ישראל הצעירים (בני 18-24) הם בני החברה הערבית – כ-280 אלף צעירים. לפי הדוח, נכון לנובמבר 2021 היה מספר חסרי המעש בקרבם כ-22 אלף גברים וכ-35 אלף נשים. רמת הפשיעה בקרב אוכלוסיית הצעירים הערבים עלתה במקביל בעקביות, מכ-0.1 תיקים פליליים לנפש בשנת 2015 לכ-0.15 תיקים ב-2021 (עלייה של כ-50 אחוז). המשמעות: גידול של כ-6,000 תיקים פליליים בתקופה זו.
בהשוואה בינלאומית המצב נראה אף חיוור יותר. לפי נתוני OECD, בהשוואה בין 36 מדינות נכון לשנת 2020, ישראל ממוקמת במקום העשירי של שיעור חוסר המעש בקרב צעירים (17.6 אחוז) – ארבע מקומות מעל הממוצע (15.8 אחוז).
ואולם, כאשר מבודדים את הנתון של החברה הערבית (29.1 אחוז) – ישראל קופצת למקום השלישי, מיד אחרי טורקיה (33.3 אחוז) וקולומביה (34.9 אחוז), ויותר מהאיטלקים (27.1 אחוז), המקסיקנים (24.8 אחוז) והצ'יליאנים (21.8 אחוז). אגב, כשמבודדים את שיעור חוסר המעש בקרב צעירים יהודים (11.4 אחוז), הוא צולל לתחתית. בחברה הבדואית השיעורים אף גבוהים יותר.
בחברה היהודית יש מסלול טבעי, ואף מחייב, שבו צפוי בוגר מערכת החינוך להשתלב עם סיום לימודיו – בין במסגרת צבאית (או שירות לאומי-אזרחי) ובין במסגרת לימודי ישיבה תורנית. מסלול זה מביא לכך ששיעור הצעירים היהודים חסרי המעש בשנת 2021 היה כ-14 אחוז בקרב גברים וכ-17 אחוז בקרב נשים. לעומת זאת, בחברה הערבית אין מסלול טבעי מוסדר או מחייב לבוגר מערכת החינוך.
הפער בשיעור חוסר המעש בין גברים ערבים צעירים ובין גברים יהודים צעירים גדל בשנים האחרונות משישה אחוז בתחילת 2015 ל-11 אחוז בסוף 2021. יתרה מכך, שיעור הגברים הערבים חסרי המעש גדל ככל ששנתון הלידה מאוחר יותר, ומגיע לשיא עבור ילידי 2002 (40 אחוז בקרב הנשים ו-31 אחוז בקרב הגברים).
לפי דוח המבקר, אומדן הנזק הפוטנציאלי מהתופעה למשק הישראלי הוא כמיליארד שקל בשנה ולפיכך כחמישה מיליארד שקל בחמש שנים. ואולם, מתוך תקציב של 34.2 מיליארד שקל לתוכנית החומש הממשלתית ולתוכנית לטיפול בפשיעה ובאלימות בחברה הערבית – רק 436.5 מיליון שקל הוקצו כתקציב ייעודי לטיפול בסוגיית צעירים חסרי המעש בחברה הערבית.
מניתוח נתונים שביצע משרד הצבקר עולה כי מערכת החינוך שאמורה לצייד את הצעירים בכלים שיסייעו להם להשתלב בשוק התעסוקה בבגרותם ולאפשר שוויון הזדמנויות לילדים שרובם מגיעים מרקע חברתי-כלכלי נמוך, אינה מקנה להם כלים ומיומנויות הנחוצים להם בשוק התעסוקה ובאקדמיה. כמו כן, הגופים הממשלתיים הרלוונטיים האמונים על צמצום הפערים בקרב צעירים ערבים בני יותר מ-18 (משרד החינוך, זרוע העבודה, המשרד לשוויון חברתי, המל"ג, משרד הרווחה, משרד האוצר, שירות התעסוקה ומשרד ראש הממשלה) – אינם פועלים בצורה מיטבית.
כך למשל, תוכנית "שנת מעבר" שפותחה כתוכנית דגל של המשרד לשוויון חברתי ושל זרוע העבודה, פונה לפלח אוכלוסייה מצומצם מאוד וכרוכה בעלויות גבוהות לכל משתתף, ולפיכך נמנעת האפשרות להרחיבה.
יתרה מזאת, בדוח נמצא כי סף השליטה בשפה העברית שקבעו האוניברסיטאות וחלק מהמכללות לשם קבלה ללימודים מונע מצעירים ערבים רבים להשתלב באקדמיה בישראל. זאת בשל רמת העברית הירודה של צעירים וצעירות ערבים המסיימים את הלימודים במערכת החינוך הערבי. רבים מצעירים אלו הופכים בעל כורחם לחסרי מעש, ואחרים מוצאים פתרונות באוניברסיטאות ברשות הפלסטינית או טסים ללמוד מעבר לים (15 אלף סטודנטים ערבים-ישראלים למדו בחו"ל ב-2018, כ-8,000 מהם ברשות הפלסטינית). כך למשל, ב-2019 רק בדואי אחד סיים כבוגר את לימודי ההנדסה באוניברסיטת בן-גוריון בבאר שבע, מתוך 996 בוגרים.
המבקר אנגלמן מציין כי עמידה באתגר – בכוחה לצמצם פערים חברתיים-כלכליים, לשפר את הדימוי העצמי של הצעירים, לצמצם את היקפי הפשיעה בקרבם ולהביא לשיפור ברמת החיים ובפריון העבודה שלהם, ובכך לשפר את הפריון של המשק הישראלי בכללותו. "מומלץ כי הממשלה תפעל לשלב צעירים אלה בין השאר בהתאם להמלצות משרד מבקר המדינה", נמסר מהמשרד.
עוד צוין בדוח: "57 אלף צעירים ערבים הינם חסרי מעש והדבר מוביל לפשיעה חמורה. חלק מהטיפול באלימות בחברה הערבית חייב להיות הטיפול בחוסר מעש".
