בית הדין הרבני הגדול קיבל לאחרונה ערעור שהגיש גבר גרוש, ופטר אותו מתשלום כמחצית הכתובה בסך חצי מיליון שקל, תוך שקבע כי "תביעה לפירוק שיתוף היא הרבה יותר מעזיבת הבית", בוודאי כאשר צעד כזה נעשה באופן מיידי, בסמוך לעזיבת הבעל את הבית.
בני הזוג, הורים לשני ילדים, נפרדו בשנת 2016 כאשר הבעל עזב את הבית. כעשרה ימים לאחר עזיבת הבעל פתחה האישה תיק פירוק שיתוף בבית המשפט לענייני משפחה.
הבעל הגיש תביעת גירושין רק שנתיים לאחר מכן, ואילו האישה תבעה מנגד את כתובתה, בסכום של מיליון שקל, בטענה שהבעל עזב למען אישה אחרת. הבעל הכחיש את טענת האישה ואף הביא ראיות לכך שהאישה התכתבה עם גבר זר.
שלושת דייני בית הדין האזורי באשדוד נחלקו בדעותיהם: האחד סבר כי האישה אינה זכאית לכתובתה, השני סבר כי האישה זכאית לכתובתה ולפיצוי גירושין בסך כולל של 1.166 מיליון שקל, ואילו השלישי סבר כי האישה זכאית לכתובתה אך בקיזוז מה שקיבלה באיזון המשאבים (חלוקת הרכוש). נוכח ממוצע הדעות נקבע כי הבעל ישלם לאישה 554 אלף שקל.
הבעל ערער לבית הדין הגדול וביקש לפטור אותו מהתשלום. הוא טען באמצעות עו"ד קטי ברדה, כי האישה היא שפתחה את תיק חלוקת הרכוש בבית המשפט ומכאן שרצונה היה להתגרש. עוד טען, כי האישה פנתה לתקשורת בטענות שהלבינו את פניו ברבים ופגעו בקידומו. לסיום טען, כי האישה התכתבה עם גבר אחר, ולכן מבחינת ההלכה לא היה מקום לחיוב.
האישה, שיוצגה על ידי עו"ד גבי שחר, התעקשה שבעלה לשעבר עזב למען אישה אחרת, לה הוא נשוי כיום, והוסיפה כי הוא זה שהגיש את תביעת הגירושין בעוד היא רצתה שלום בית.
"האישה רצתה 'בית שלם' ולא 'שלום בית'"
דייני בית הדין הגדול – הרב דוד ברוך לאו (נשיא), הרב אליעזר איגרא והרב מיכאל עמוס – קיבלו את ערעור הבעל וקבעו כי האישה אינה זכאית לכתובתה: "כשבוע שבועיים לאחר עזיבת הבעל את הבית פתחה האישה תיק פירוק שיתוף בבית המשפט ש'פירושו' גירושין. האישה, שהיתה מיוצגת והיא עצמה עורכת דין, מעולם לא ביקשה אפילו לעצור את ההליכים. תביעה לפירוק שיתוף היא הרבה יותר מעזיבת הבית, ובוודאי כאשר צעד כזה באופן מיידי, בסמוך לעזיבת הבעל את הבית. לכן אין ספק שפניה של האישה היו לגירושין, וכל דבריה על שלום בית היו על 'בית שלם' ולא על 'שלום בית'".
הדיינים דחו את טענת האישה לפיה הבעל תבע גירושין בגלל האישה אחרת, מאחר שלא הוכח שאותה אישה עמה התחתן נכחה בחייו כבר ב-2016, והפנו אצבע מאשימה דווקא אל האישה שמהתכתבויותיה בפייסבוק עלה רצון להיפגש עם גבר אחר: "לא מקובלים עלינו הדברים שדרך עולם הפייסבוק לכתוב דברים כאלו".
הדיינים ציינו שני אירועים נוספים שהיו בזמן הנישואים, המחזקים את הקביעה שהאישה מפסידה את כתובתה בגלל התנהגותה.
מקרה אחד, היעדרות האישה מטקס בו הבעל זכה לקידום: "היעדרות זו אינה רק זלזול, אלא מפגן של פגיעה ובושה לבעלה שאשתו לא מגיעה להשתתף איתו ביום הגדול. זו פגיעה חמורה מאין כמוה, 'יריקה בפרצוף' בפני עם ועולם. ולמעשה זו הכרזה 'איני רוצה להמשיך לחיות איתך'".
אירוע שני: יציאתה של האישה לתקשורת במתקפה על בעלה, בזמן שהיא טוענת שרצתה עמו שלום בית: "הניסיון של האישה לפגוע בקריירה של בעלה ולהכפישו לעיני כל ישראל חמור הוא… הפגיעה הגסה בכבודו ובשמו הטוב שיכלה למעשה גם לפגוע בכל פרנסת המשפחה וילדיה הם עצמם מקום לדון בהפסד כתובה".
כתובה היא "נייר מיותר"
נקבע שהבעל אמנם פטור מכתובה, אך הדיינים מצאו לנכון להתייחס למונח "כפל מבצעים". כלומר: במקרה בו נקבע שהאישה כן זכאית לכתובה, בודקים מה חלקה בזכויות הבעל, ואותו מקזזים מהסכום הנקוב בכתובתה.
"לצערנו, מספרי הגירושין עלו", ציינו הדיינים בהחלטתם, "בשנת תשל"ג חוקק חוק יחסי ממון, החולק את הרכוש בין בני הזוג. חלוקת הרכוש הכוללת את הזכויות הפנסיוניות שצברו בני הזוג. באותן שנים הפרשי ההשתכרות בין הבעל לאישה היו גדולים ביותר והיקף השתתפות הנשים במעגל העבודה היה קטן, והדבר יצר איזון בשעת הגירושין. אך אף על פי שחלוקת הרכוש היא עול כלכלי כבד, לצערנו הדבר לא מונע את הגירושין ואינו מסייע למגמת 'שלא תהא קלה בעיניו להוציאה', ומכל מקום מעיד אחד החתומים מטה, הרב איגרא, שבחמש־עשרה שנותיו הראשונות כדיין, כמעט לא היו תביעות כתובה, עד שחש כי הכתובה היא 'נייר מיותר', והסיבה לכך היתה ההבנה הפשוטה של האישה שעצם קבלת מחצית מרכוש הבעל יש בה פיצוי נאות ומספיק".
* הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה"
