חוסם אל סוס (59) מלוד עבד כנהג בחברה העוסקת בשחיטה ושיווק עופות כשרים, ובמקביל רכש מהמשחטה עופות שנפסלו מטעמי כשרות ומכר אותם לערבים. הנהג לא דיווח על עסקו העצמאי, על אף שהיה בהיקפים משמעותיים: לפי חשבוניות שהוציאה לו המשחטה, הוא קנה ממנה עופות בשווי 12 מיליון שקל במשך כמה שנים.
אל סוס הורשע בשורה של עבירות מס ונשפט ל-19 חודשי מאסר וקנס של 150 אלף שקל. כאשר השתחרר מבית הסוהר לפני עשר שנים, רשות המסים ובעיקר מע"מ הוציאו לו שומות במיליוני שקלים בשל חובות המס. החייב לא הצליח כמובן לעמוד בתשלומים ופתח בהליכי פשיטת רגל. במשך שנתיים הוא עמד בצו תשלומים חודשי ועמד לקבל הפטר – מחיקה של יתרת חובותיו.
אלא שרשות המסים הגישה התנגדות לבית המשפט וביקשה כי ההפטר לא יחול על החוב למע"מ, בסך 4.9 מיליון שקל. מע"מ טען כי חוב המס נוצר במרמה ולכן אינו בר-הפטר, ובמלים אחרות – רשות המסים דרשה שיפרע את החוב עד תומו, או יעמוד לפני אמצעי גבייה כל חייו.
לעו"ד שרית קלוס-גורית שייצגה את החייב בהליך הצטרף עו"ד ורו"ח יואב ציוני, מומחה להיבטי המס. עו"ד ציוני טען כי החלק הרלוונטי למרמה כלפי רשויות המס עומד על 100 אלף שקל חוב בלבד, ולא על חמישה מיליון שקל.
עו"ד ציוני הסביר בבית המשפט המחוזי מרכז בלוד, שניהל את הליך פשיטת הרגל, כי המשחטה שמכרה לחייב את העופות ב-12 מיליון שקל הוציאה חשבוניות על כל הסכום ושילמה את המע"מ בגינו. על כן, אילו החייב היה מדווח כחוק מצדו על עסקאותיו, הוא היה רשאי לקזז ממע"מ העסקאות בגין המכירות שביצע ללקוחותיו, את התשומות – המע"מ על הקניות שביצע מהמשחטה, אשר נגבה כבר על ידה והועבר למדינה.
מאחר והחייב קנה ומכר עופות ללא דיווח, החוב שלו למע"מ נקבע לפי היקף המכירות שלו שעמד על לפחות 12 מיליון שקל, בלי להתחשב בתשומות – ההוצאות ששילם בעת קניית העופות. עו"ד ציוני הסביר כי גם אם היה מדווח, המס שהיה החייב משלם למדינה היה נגזר מההפרש בין עסקאות הקנייה לעסקאות המכירה שלו – כלומר מהרווח שנותר בידיו בסופו של יום. מכאן, טען הסנגור כי רכיב המרמה כלפי מע"מ עומד על המס בגין הרווח שנשאר בידי החייב, ולא על המס בגין המחזור כולו.
עו"ד ציוני טען כי הרווח של החייב לא עלה על חמישה אחוז מתוך המכירות של 12 מיליון. כלומר, בסופו של יום נשארו בידיו 600 אלף שקל, ומתוכם מע"מ של 100 אלף שקל. זה הסכום בו היה מחויב, לפי הסברי הסנגור, לו דיווח וקיזז תשומות כדין.
מנגד, רשות המסים המשיכה לטעון כי המרמה הנה בגובה כל השומה, בסך חמישה מיליון שקל, ושומת החוב הזו חלוטה.
השופט אבי סתיו קיבל את עמדת ההגנה: "החייב לא דיווח על עסקאותיו, וממילא גם לא פעל לניכוי מס תשומות. עם זאת אין חולק, כי החייב היה זכאי, עקרונית, לנכות ממס העסקאות את המס ששולם על ידי המשחטה כאשר הוא רכש ממנה את העופות. אילו היה החייב מנכה את התשומות, היה חובו נמוך בהרבה".
"החוב אינו עשוי מעור אחד", הבהיר השופט סתיו, "השאלה אינה תמיד בגדר 'הכל או כלום'. כאשר מדובר בחוב הניתן להפרדה לרכיביו, וביחס לחלק מהרכיבים רמת החומרה נמוכה יותר, אזי יש לשקול גם את האפשרות כי ההחרגה (מההפטר) תוחל לגבי הרכיבים המשתייכים לליבת מעשה המרמה בלבד".
השופט הסביר כי צודקת ההגנה: "לגבי הסכום שניתן היה לנכות כמס תשומות, הרי שמדובר בסכום אשר ברמה המהותית המדינה לא 'הפסידה' אותו, שכן אילו היו הדברים מתנהלים ומדווחים כשורה, הוא היה נשאר בכיסו של החייב-העוסק… הרכיב שלא נוכה אינו משקף הפסד 'אמיתי' למדינה, שכן במצב דברים בו הכל היה מתנהל לפי החוק, לא היה צפוי העוסק לשלם סכום זה".
"לדעתי, כאשר אי-החוקיות מתבטאת בהעדר רישום ודיווח לרשויות המס, ללא הוצאת חשבוניות פיקטיביות, זיוף מסמכים וכדומה, אזי ישנה אפשרות להפריד בין רכיבי חוב המס – בין חוב שהחייב היה אמור לשלם בכל מקרה, לחלק שהיה ניתן עקרונית לנכות… אני סבור שנדרשת גישה גמישה ועניינית בכל הנוגע להחרגת חוב המס… היה וייקבע כי חוב המס כולו לא יופטר, המשמעות תהיה כי החייב יישאר חייב סכום של כחמישה מיליון שקל, אשר בהתחשב בגילו ובמצבו אין לו כל סיכוי ריאלי לפרוע אי פעם. הותרת החוב על כנו תדון את החייב לחיים לצמיתות בצילם של הליכי גבייה. התכלית של הליך פשיטת הרגל לאפשר לחייב 'התחלה חדשה' מצדדת בהימנעות ממצב כזה".
התוצאה: בקשת עו"ד ציוני ועו"ד קלוס-גורית התקבלה. מההפטר (מחיקת החובות) לחייב הוחרג סכום של 100 אלף שקל בלבד, וזהו החוב שנותר למע"מ, ולא כפי שמע"מ דרש – חמישה מיליון שקל.
עו"ד ציוני מסר בתגובה: "מדובר בתקדים עקרוני וחשוב ביותר. זו סוגייה שחוזרת ומציקה למאות אנשים שיוצאים מהכלא, אשר שילמו את חובם הפלילי, ריצו מאסר, אבל נשארו לעולם נכים כלכלית, עם חובות ושומות דרקוניות לרשויות המס. אנשים משתחררים ממאסר ולא יכולים להשתקם ולבנות את עצמם מחדש בשל 'חוב לכל החיים' שאינו ריאלי ואינו מוצדק. החוב היה גורר עיקולים על החשבון וסנקציות נוספות, לרבות עיכוב יציאה מהארץ.
"בית המשפט קיבל את עמדתנו, כך שדרישת חוב של חמישה מיליון שקל בגין אי דיווח למע"מ הפכה לחוב של 100 אלף שקל, וניתן פסק דין בעל משמעות רחבה לגבי תחולת הפטר, התואם גם את הגישה החדשה של חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי".
