"הזיכרון האנושי מתעורר וכבה כחפצו. הוא מעמעם ומחדד מעשים, מגדיל ומקטין את עושיהם. ברצותו ישפיל וברצותו ירומם. כשקוראים לו הוא מתחמק, ובשובו – יצוץ בזמן ובמקום שנוחים לו. אין לו מלך, שוטר, קטלוג ומושל. סיפורים מתערבים זה בזה, עובדות מצמיחות ייחורים. המצבים, המילים והריחות – הו הריחות – האצורים בו, מושלכים במחסניו באי סדר גמור ונפלא. לא בסדר כרונולוגי, לא לפי גודל או חשיבות ואף לא לפי האלף-בית".
כך, עם ציטוט מספרו של מאיר שלו ז"ל ("הדבר היה ככה", 2009, רומן אוטוביוגרפי על עצמו ועל משפחתו), פתח שופט בית המשפט העליון, יצחק עמית, פסק דין בערעור על הרשעה במשפט אונס שנתן ב-2010. שלו, שכתב יצירות רבות, ביניהן "הכינה נחמה", ״רומן רוסי״, ״אבא עושה בושות״ ו״יונה ונער״, הוא אחד הסופרים החשובים בישראל אשר הלך לעולמו ביום שלישי (11 באפריל), לאחר מאבק במחלת הסרטן.
כעת מסתבר שהשופט עמית אשר עשה שימוש במילותיו של הסופר הישראלי המוערך, שהלך לעולמו השבוע, היווה מקור להשראה לעו"ד ניר אלפסה אשר השתמש בקטע הזה על תעתועי הזיכרון האנושי שציטט השופט עמית, באחד מסיכומיו בפרשה 512. עו"ד אלפסה ציטט את הסופר הישראלי בהקשר לעדויות שנשמעו בפרשה 512 שיצאה לאור בחלוף 12 עד 16 שנים מזמני האירועים שנדונו בה נגד ארגון הפשע של יצחק אברג'ל ואחרים.
"התביעה פתחה את אחד מסיכומיה עם ציטוט תנכ"י משהו, שמדבר על הצורך להילחם בארגוני פשיעה, בניסיון לקעקע את הנאשמים", אומר עו"ד אלפסה בשיחה עם "פוסטה" על הבחירה שלו. ""מנגד, לנו היה יותר חשוב להזכיר את המובן מאליו – שהתיק הזה היה משימה כמעט בלתי אפשרית עבור הנאשמים להתגונן, עבור העדים שנדרשו להעיד וגם עבורנו שרצינו לחקור כמו שצריך. כל זאת, כשחלף כל כך הרבה זמן", אומר עו"ד אלפסה.
עו"ד אלפסה ייצג בפרשה את הנאשם אהרון סוסן מיבנה, שעל בסיס עדויות של שני עדי מדינה (בומבי, והחיפאי) הואשם ברצח המשולש בפיגוע הפלילי ברחוב יהודה הלוי, ובסחר סמים יבוא קוקאין מדרום אמריקה לאנגליה (פרשת הבלדרית שהבריזה). סופו של דבר הוא הורשע בקשירת קשר לביצוע הרצח המשולש ובסחר בסמים ונדון ל-12 שנות מאסר.
אפרופו עדויות עדי המדינה מציין הסנגור אלפסה, "הניסיון לפשפש בזיכרון של אנשים – לבקש מהם להעלות זיכרונות – היה קשה. אני מאמין שעצם העובדה שעבר זמן רב עלתה ביוקר לנאשמים. השימוש שאני עשיתי בקטע של מאיר שלו היה כדי לנסות להדגיש את זה שבכל מקום שבו יש קושי, בעיה או ליקוי ביכולתם של נאשם או עד לשחזר דברים ולזכור בדיוק מה אירע ומה נאמר בשיחת טלפון לפני 15 שנה, ניתן להסביר זאת גם בעזרת העובדה שלזיכרון יש את 'העצמאות' שלו. הוא לא מתפתח בהכרח בקשר הדוק עם איך שקרו הדברים באמת".
עו"ד אלפסה מסכם: "כשהייתי צריך להסביר למה הלקוח שלי או העד לא זכרו פה ושם דברים, הקטע הזה של מאיר שלו היה לי כמו עוגן. בכלל, סיכומי ההגנה של הלקוח היו כתובים כמעט כמו ספר, כ-350 עמודים, אז התאים לי משהו פיוטי בפתיחה שיעטר את 'הספר' הזה. רציתי לתת משקל נגד לציטוטים התנ"כיים של התביעה. אפילו בעולם המשפט האפרורי המילים של מאיר שלו הביאו תועלת, ולא בפעם הראשונה".
