אפשר להגיד שבין יסודות המשפט השבטי המסורתי, לבין המציאות קיימת סתירה עמוקה.
לפי המשפט המסורתי, הגבר שעמו שכבה האישה מרצון או מאונס הוא האשם ועליו להיענש, מכיוון שהאישה נתפשת כחסרת שכל וחלשה מוסרית, ולכן על הגבר מוטלת האחריות, הוא בעל שכל ומסוגל לשלוט בעצמו ולמנוע את ההתרחשויות. למעשה, המשפט השבטי המסורתי אינו רואה כלל באישה צד בעניין, ועוסק רק ביחסים בין גברים, בין הפוגע לנפגע.
הכבוד המחולל הוא של גברי המשפחה ולא של הנשים. רצח האישה או הענשתה כלל אינם מעניינו של המשפט המסורתי השבטי שהוא ציבורי, אלא עניין משפחתי פנימי.
לפי המשפט השבטי, קרובי משפחתה של האישה רשאים, אם לא שולם כופר, לנקום את חילול כבודם על ידי הריגתו של הגבר שחילל את כבודם או כל גבר מקרובי משפחתו, מבלי שבני משפחת הנרצח יהיו רשאים לדרוש את גאולת דמו. בפועל, ברור שמשפחת המת לא תסכים למצב כזה ותמיד תמצא תירוצים לפיהם האישה היתה אחראית לדבר.
כך נוצר מעגל אינסופי של נקמות דם.
ההתנגשות בין חוקי גאולת הכבוד לבין גאולת הדם, העובדה שרצח גברים על כבוד המשפחה הוא נדיר, והעובדה שגם נשים שנאנסו נרצחו לאחר מכן, כל אלו מובילים למסקנה שנשים הן אלו שנרצחות כיוון שזה זול יותר מבחינה חברתית. חיי הגבר מומרים בחיי האישה.
בדרך כלל רואים ברציחת אישה בכפר ערבי או בשבט בדווי מעשה שנועד להסיר חרפה שדבקה בשמה של משפחה מחמת יחסי מין אסורים למשל. מקובל לחשוב שהתנהגות נשית סוטה מעין זו נושאת עימה כלימה ומחללת את כבוד המשפחה. הגם שהכלל מגנים יחסי מין שלא כחוק, אין דפוס אחד ויחיד של ענישה על התנהגות זו: הסוטה – אפשר שיהרגוה, יגרשוה, יחרימוה או פשוט יניחו לה לסבול מרכילות השכנים.
לכן, חשוב ללמוד את הנושא לא רק מן הצד האידיאולוגי, אלא גם מצד התגובה של קרובי הנערה או האישה הנשואה שקיימה יחסי מין אסורים. מדוע זה רצחו נערה במקרה א' ואילו במקרה ב', שהתרחש באותו יישוב עצמו, לא נגעו בה לרעה? וכי אין בשני המקרים של יחסי מין אסורים משום בושה לקרוביה של הסוטה? ומדוע יש דפוסי התנהגות שונים, במקרים שונים של בושה ואי כבוד?
במשפט הפלילי, רצח על רקע חילול כבוד המשפחה מהווה כיום נסיבה המחמירה את עבירת הרצח הבסיסית, כי הוא מגדיל את האיום על נשים כקבוצת המיעוט, מגביל את חירותן ומשפיל אותן.
עבירה מסוג זה מתבצעת בכוונת תחילה. זוהי עבירה שמתוכננת מראש, לאחר מחשבה ממושכת והכנה, וכל זה על מנת לנקום את חילול כבוד המשפחה.
אחת הדרכים להשגת ביטחון בחברה הוא חלוקת אחריות ויכולת להגדיר מחוייבות ואכיפה. בקצה האחד של חלוקת האחריות עומד הפרט, שפועל לטובת עצמו. בקצה השני עומד הריבון, המדינה, הנושא במלוא האחריות הציבורית לכל ההיבטים של ביטחון נתיניו. חברות נטולות מדינה הן חברות מבוזרות, שבטיות, והאכיפה בהן נתונה נתונה בידי אוכלוסיות מקומיות. מדינות שולטות, במידה זו או אחרת, בפונקציות הביטחוניות ובאמצעי הכפייה, ורואות עצמן כסמכות הלגיטימית היחידה הרשאית להשתמש באמצעי הכפייה.
פרק שני בעבודת סמינריון של עו"ד מוטלק בדראן
בפרק הבא – עמדתו האישית של כותב העבודה
עו"ד מוטלק בדראן הוא עו"ד פלילי וחבר באינדקס עורכי הדין של פוסטה
