בית המשפט העליון דחה על הסף עתירה של תנועות ימין כנגד היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה. העתירה ביקשה למנוע מהיועצת להתערב בכל צורה בשלבים הבאים של המהפכה המשפטית – בהצעות החוק אשר יהפכו את משרת היועץ המשפטי למשרדי הממשלה למשרת אמון, יבטלו את מעמדה המחייב של חוות דעת היועצת, ויבטלו את הבלעדיות של פרקליטות המדינה בייצוג הממשלה בערכאות.
בין הגופים שעתרו לבג"ץ נגד היועצת – התנועה למשילות ודמוקרטיה שהוקמה על ידי ח"כ שמחה רוטמן, המייסד, ופועלת בהשראתו עד היום, תנועת אם תרצו, ארגוני לביא, איתן וחוג הפרופסורים לחוסן מדיני.
העותרים טוענים כי מעורבות היועמ"שית בדיון בהצעות החוק, "מעמידה אותה בניגוד עניינים, שכן הן נועדו לצמצם את כוחה". הם טענו כי כמו שראש הממשלה מנוע מלעסוק בהליכי החקיקה בשל ניגוד עניינים, עקב ההליך הפלילי נגדו, כך יש לקבוע גם לגבי היועצת, אשר עבודתה תושפע מהחקיקה.
העותרים הרהיבו עוז וטענו אף טענה של יריבות פוליטית. לדבריהם "ליועצת יש אינטרס אישי של ממש בהליכי החקיקה, שכן אלה מבקשים להשפיע על הרכב הוועדה למינוי שופטים, באופן שעשוי לסכל בעתיד את מועמדותה הפוטנציאלית לתפקיד שופטת בבית המשפט העליון". הם ביקשו מבית המשפט להזדרז במתן צו ביניים, עקב דחיפות לדבריהם, "בכל יום שעובר המשיבה ממשיכה לפעול בשירות הציבורי".
השופט עופר גרוסקופף כתב את פסק הדין, ואליו הצטרפו אלכס שטיין ויצחק עמית. "על שני סוגים של ניגודי עניינים של עובדי ציבור שמענו, ועל שלישי אין אנו יודעים", כתב השופט גרוסקופף. "כלל ידוע הוא כי אסור לנושא משרה ציבורית להימצא במצב של ניגוד עניינים בין אינטרס ציבורי עליו הוא אמון, לבין אינטרס אישי או ציבורי אחר עליו הוא מופקד". עם זאת, "נושא משרה ציבורית הנדרש לשאלת תוכן סמכויותיו שלו עצמו אינו מצוי בניגוד עניינים".
כך למשל הסביר השופט גרוסקופף, "הרמטכ"ל איננו מנוע מלעסוק בהצעות המשפיעות על תפקוד הצבא, כולל הצעות הנוגעות להיקף סמכויותיו או לתנאי השירות של המשרתים בצה"ל. גם נגיד בנק ישראל אינו חסום מלעסוק בסוגיות הנוגעות לתפקידיו וסמכויותיו של בנק ישראל, לתקציבו או לתנאי העבודה של עובדיו. נהפוך הוא", כתב השופט, "חובתו של משרת הציבור לעסוק בנושאים אלה, ולהציג את עמדתו המקצועית לגביהם".
הרמטכ"ל, המשיך והסביר השופט, "אינו רשאי להדיר עצמו מהדיון בהצעה להעביר סמכות מסוימת מצה"ל לגורם ביטחוני אחר. עיסוקו בעניין משקף את סמכותו וחובתו לעסוק בנושאים המקצועיים המצויים בתחום אחריותו. העובדה שלהחלטה שתתקבל יש, או עשויה להיות, השלכה על האופן בו יידרש בעתיד למלא את תפקידו, לא רק שאינה יוצרת ניגוד עניינים, אלא שהיא העומדת בליבת חובתו להביע את עמדתו המקצועית בנושא – להתריע כשנדרש; לתמוך כשרצוי.
"לא רק שאין כל סיבה לסבור כי היועצת מנועה מלהביע עמדתה ביחס להליכי החקיקה, אלא שזוהי אף חובתה מתוקף תפקידה; אלמלא הייתה עושה כן – הייתה מועלת באחריותה", סיכם השופט גרוסקופף. "לבית משפט זה מוגשות עתירות חסרות בסיס משני צדדיה של המפה הפוליטית, מימין ומשמאל. אלה כאלה זוכות לאותו יחס – סילוק על הסף, ובמקרים מתאימים תוך חיוב בהוצאות". ארגוני הימין חוייבו ב-5000 שקל לאוצר המדינה בגין עתירה בהיעדר עילה.
לפני מספר ימים חויבה גם התנועה לאיכות השלטון בהוצאות של 7,500 שקל עקב עתירה אחרת נגד היועצת, בעניין הסדר ניגוד עניינים לראש הממשלה נתניהו. העתירה הוגשה ללא פנייה מקדימה ליועצת וכאשר חוות הדעת הייתה בשלבי גיבוש. השופט שטיין ציין כי "אין זאת הפעם הראשונה שבה מגישה העותרת עתירות אשר תוקפות מהלכים שטרם הושלמו והחלטות שטרם נתקבלו".
