ב-17 במאי 2000, רב-פקד דניאל בורגאר שעשה את קריירת השיטור שלו ביחידת הפשע של מחוז ריימס בצפון מזרח בצרפת, קיבל שיחת טלפון משוטר שסיפר לו שאחייניתו, סלין סזון, נעלמה בשארלוויל, עיר בצפון צרפת.
אחרי חיפושים דקדקניים וממושכים בכל האזור נמצאה גופתה של סזון ביערות בלגיה הסמוכים.
שנה חלפה, וב-15 במאי 2001 נעלמה הילדה ממניה תומפונג בסדאן, עיר בצפון צרפת. גופתה נמצאה באקראי במרס 2002 ביערות בלגיה, אך במשך שנתיים וחצי המשטרה גיששה באפלה ולא הגיעה לקצה חוט.
ב-17 ביוני 2003, הנערה מרי אסנסיון נאספה בוואן, נקשרה, הצליחה במהלך הנסיעה להשתחרר ולברוח, קפצה על הטרמפ הראשון וביקשה מהנהג להמשיך לנסוע בעקבות הוואן ולחכות שיעשה סיבוב פרסה. כשהנהג הצליח לזהות את מספר הרישוי – רגע לפני סיבוב הפרסה הצפוי – הוא ישר התקשר למשטרה, שעצרה את מישל פורנירה.
כשהמשטרה הגיעה לטירתו של פורנירה בחבל ארדן בצפון צרפת, היא מצאה במרתף אזיקים, בגדי ילדות, בקבוקוני אֶתֶר, מכשירי אינהלציה שנועדו להרדים אנשים, קונדומים, אקדחים מסוגים שונים, חבלים, נייר דבק, מחסומי פה, מסכות סקי ורפרטואר עשיר של עזרים פוטנציאליים לפורץ.
שישה מקרי רצח
בביתו של פורנירה נמצאה גם אשתו, מוניק אוליבייה, שנראתה למשטרה פראיירית כנועה, שלא יודעת כלום על מעשיו המזוויעים של בעלה. אחרי סדרת חקירות אינטנסיבית של פורנירה, שהקפיד לשמור על זכות השתיקה, התובע הראשי נתן אור ירוק לעצור את מוניק – ה"בטן הרכה" של פורנירה, בחשד ששיתפה פעולה עם בעלה. היא נחקרה כמאה שעות, ואחרי ששיחקה היטב את המסכנה, הכנועה והתמימה – היא שוחררה.
ב-2004 פורנירה כבר ישב שנה, אשתו היתה חופשייה. המשטרה לא הצליחה להוציא מהם בדל של הודאה. הבעל כבר עמד להשתחרר, והמשטרה החליטה להגביר את הלחץ ועצרה את אשתו שוב לחקירות משלימות, בעקבות אינספור ראיות שנאספו במהלך השנה.
המשטרה היתה חסרת רחמים כלפי מוניק, שהמשיכה בשתיקתה, משחקיה ומסכותיה, אבל ניכר שהיתה כבר בלחץ קיצוני. ב-22 ביוני 2004, אוליבייה נשברה בחקירה, כשאמרה: "זה נכון, לא סיפרתי לכם הכול".
תוך 30 דקות סיפרה לחוקרים על שישה מקרי רצח שבעלה ביצע. בהמשך הצליחה המשטרה לעלות עוד שני מקרי רצח ואונס של נערות צעירות ולקשור אותם ישירות לפורנירה.
"ממברנות על רגליים"
אוליבייה ופורנירה הכירו לראשונה בפברואר 1987. אוליבייה היתה פרודה מבעלה לשעבר, אתו נולדו לה שני ילדים, עליהם איבדה משמורת. באותו זמן מישל פורנירה היה כלוא בכלא פלורי-מרוז'יס, והם התחילו לתקשר באמצעות מודעה אישית במגזין נוצרי, "לה פלראן", שבה התפרסמה מודעה של פורנירה: "אסיר מבקש להתכתב עם מישהו בכל גיל, כדי לשכוח את הבדידות".
במשך 10 חודשים, עד שפורנירה השתחרר באוקטובר 1987, פורנירה שלח 133 מכתבים ואוליבייה 84.
הקשר, שהחל בחילופי מכתבים, התחזק, הפך לביקורים קבועים של אוליבייה בכלא, עד לחתונה. כשהשתחרר, החליט פורנירה שבעזרת אוליבייה – שנפלה שבי בקסמיו – להגשים את כל סטיותיו האפלות ביותר. הוא כינה ילדות ונערות בתולות: "ממברנות על רגליים". הוא קרא לאבר מינו "הקשת שלי", והוסיף: "הקשת שלי תעמוד ואני רוצה לנקב ממברנה". כלומר, אני רוצה לנקב בתולה.
לפני שפורנירה הכיר את אוליבייה, כבר היה לו עבר פלילי עשיר למדי. באמצע שנות ה-60 נעצר לראשונה על תקיפת קטינים. אחרי שריצה תקופת מאסר לא ממושכת, הוא השתחרר רק כדי להיעצר שוב בתחילת שנות ה-80, אז כבר נשפט על 10 מעשי תקיפה ואונס ונשלח לחמש שנות מאסר.
במקביל הפך פורנירה לידיד נפש, לכאורה, של שותפו לתא, ז'אן-פייר אלגאווארש, פעיל שמאל-קיצוני אנרכיסטי, חבר בכנופיית "שודדי הפאות" לשעבר, שביצעה 27 מעשי שוד מזוינים ואלימים של בנקים בפריז, תוך שהיא מרוקנת אלפי כספות.
טירת הזוועות
חצי שנה אחרי שחרורו התקשרה פרידה האמיש, חברתו של אלגאווארש, לפורנירה, וסיפרה לו ששותפו לשעבר לתא – שעדיין ישב בפנים – רוצה שיסייע לה בהעברתו של אוצר: עשרות מטילי ומטבעות זהב הטמונים באחד הקברים של בית העלמין באיוולין.
פורנירה סייע להאמיש ואחרי שמצאו את האוצר המוזהב, העמיסו אותו על רכב ויצאו לדרך. אלא שאז התברר שלפורנירה יש תוכניות אחרות. בתירוץ כלשהו סטה מהדרך, נכנס למחצבה עזובה, נעץ פעמיים פגיון בגופה של האמיש וחנק אותה למוות. לימים, יספר לחוקרים באדישות: "לא היה שום דבר מיני. רק פעולה של העברת בעלות על הזהב".
את מטילי הזהב מכר פורנירה בבריסל בינואר 1989, ובחלק מהכסף, כ-200 אלף דולר, רכש טירה מבודדת מהמאה ה-19 ביערות הארדנים. את הטירה הזו הפך ל"טירת זוועות". להערכת המשטרה, הוא חטף אליה לפחות עשר נערות ונשים צרפתיות ובלגיות, התעלל בהן, אנס אותן באכזריות ורצח אותן.
אחרי חקירה ארוכה מ-2003, במרס 2008 החל משפטם של פורנירה ואוליבייה. פורנירה הודה באונס, ניסיונות לאונס והריגת שמונה ילדות ונערות צעירות.
פורנירה, איש ספר ואינטלקטואל בעברו, נחשב היום לאחד הפושעים המתועבים ביותר בהיסטוריה הקרימינלית של צרפת: אנס, פדופיל ורוצח אכזרי של לפחות עשר נשים. אולי יותר. שלוש שנים לפני מותו בכלא בגיל 79, נגזר עליו מאסר עולם נוסף בגין עוד פרשה מזוויעה משנות צעירותו, המשאירה אבק לתסריטים הכי דמיוניים מעולם סרטי הפשע .
"יד ימינו של המפלצת: מוניק אוליבייה" (Monique: Acessory to Evil), נטפליקס
