ילד שכיום הינו בן שבע נמסר סמוך ללידתו, בצורה לא חוקית, לדודתו ובעלה, שלא הצליחו להביא יחד ילדים לעולם. הם גידלו אותו מאז כאילו היה בנם אהובם.
בינקותו, הדודים שהתיימרו להיות הוריו נהגו להביא אותו לאמו הביולוגית כדי לינוק, ובסיום ההנקה לקחו אותו ממנה. בפני הציבור הוצג מצג שווא כאילו הדודה היא שילדה אותו.
סיפור חייו האמיתי של הילד הוסתר גם ממנו, אבל חלק מנסיבות חייו היו ידועות לו בדרכים כאלה ואחרות, ולכן גם הוא נהג בסתר לקרוא לאמו הביולוגית אימא.
נציג היועץ המשפטי לממשלה במשרד הרווחה ביקש מבית המשפט לאשר את הסכמת האם הביולוגית לאימוץ בנה הקטין על ידי הדודים. נציג היועמ"ש טען כי לטובת הקטין – ניתן להכשיר את מסירתו לאימוץ בניגוד לחוקי המדינה.
הבקשה להכריז על הקטין כפנוי לאימוץ הוגשה ביחס למסמך שנחתם על ידי האם, לפיו היא מסכימה למסור את בנה לאימוץ. אלא שהתברר כאמור, כי מדובר בקטין שנולד במהלך נישואיה עם בעלה, ואותו מסרו היא ובעלה לדודים (אחות של האב ובעלה) בהליך לא חוקי שמעולם לא אושר על ידי רשויות המדינה. מאחר והקטין מעולם לא הוכרז פנוי לאימוץ, משרד הרווחה ביצע פנייה לאשר את הסכמת האם לאימוצו בידי הדודים.
אביו של הקטין, יש לציין, הלך לעולמו עוד טרם פתיחת ההליכים.
השופטת רותם קודלר-עיאש מבית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע דחתה את בקשת משרד הרווחה להכריז על הילד כפנוי לאימוץ ואף דחתה את הבקשה לתת לדודים לאמצו. "עסקינן במקרה חמור מאין כמוהו שמדינת ישראל אינה יכולה להכשירו גם לא תחת המעטה של דיון ב'טובת הקטין'. טובתם של ילדים וילדות היא כי המדינות המתוקנות והמתפקדות יבטיחו כי לא יבוצעו 'מסירות' שלהם כאילו היו חפץ", ציינה השופטת בהחלטתה.
השופטת התייחסה להסכמתה של האם הביולוגית שנמסרה נוכח מחויבותה להבטחה שנתן בעלה המנוח למסור את הילד לדודים, כשמבחינה תרבותית היא אינה חופשייה להפר הבטחה של אדם שהלך לעולמו. כלומר, הסכמתה אינה משקפת רצון חופשי. "לא ניתן להתעלם מהמעשה הקשה שבוצע כלפי האישה ממנה נלקח בנה סמוך לאחר לידתו ונסיבות חייה", ציינה השופטת, "על רקע התרבות אליה היא משתייכת לא ניתן להניח כי ניתנה לה האפשרות האמיתית והמהותית להביע עמדתה בעניין זה".
השופטת קודלר-עיאש האשימה את גורמי הטיפול בעצימת עיניים, כשהמעשים הלא חוקיים נעשו 'מתחת לרדאר': "כעת כשהמעשה נחשף בוחרים גורמי הטיפול ומשרד הרווחה לנסות להכשיר את המעשה בדיעבד".
השופטת המשיכה ומתחה ביקורת קשה על בקשת היועמ"ש: "הנטען בבקשת היועמ"ש כמו גם בתסקירים לא היה מבוסס. לעו"ס וליועמ"ש נמסרו בכל שלב פרטים אחרים על ידי בני המשפחה ורב הנסתר על הגלוי. כך למשל התברר כי טענות היועמ"ש כי הקטין אינו יודע שהמגדלים אינם הוריו הביולוגיים, אינן מבוססות (לשון המעטה), שכן התברר שהקטין ידע גם ידע שהמשיבה היא אמו ואף שלא בנוכחותם היה קורא לה אמא… ב"כ היועמ"ש תחת כסות של סיסמאות בעניין טובת הקטין מבקש להתעלם מהעוולות הרבות שהתרחשו בחייו של הקטין… בית חם, אוכל, ביגוד והנעלה אינם צורך יחיד בחייו של ילד. ילד שגדל תחת מעטה של הסתרה ושקר, אין לדעת איזה נזק נפשי ורגשי כרוך בכך".
השופטת הדגישה כי מדיניות המדינה שוללת כל צורה של סחר בבני אדם בכלל ובקטינים בפרט. לדבריה, ככל שהיתה נעתרת לבקשת משרד הרווחה להכשיר בדיעבד את פעולת מסירת הקטין, עלול הדבר להוות עמדה הסותרת את המדיניות הראויה של מדינת ישראל, שאף חתומה על האמנה הבינלאומית למניעת סחר בבני אדם.
בית המשפט הפנה גם לפסיקת בית המשפט העליון, אשר קבע כי עשיית הסכם פרטי להולדת ילדים מנוגדת לתקנת הציבור, וכי מתן חופש לאזרחים לפעול ללא מגבלה ולא פיקוח – בלא ששלב משלבי המהלך עומדים לבקרה של גורם מוסמך – עלול להביא לניצול גורמים מוחלשים בהליך ההולדה תוך פגיעה בטובת היילודים.
כאמור, בסופו של דבר השופטת סירבה להכשיר את ההסכם הפרטי שגובל בסחר בקטינים, והסכמת האם הביולוגית למסור את בנה לאימוץ לא אושרה. השופטת התייחסה לעדות לפיה הקטין קשור לאחיו הביולוגי שנולד לפניו, וציינה כי ראוי לשקול לאפשר להם לגדול יחד: "כל החיים לפניו על מנת לאפשר לו לגדול כפי זכותו הבסיסית בבית אמו מבלי לגרוע מאפשרות הדודים לקחת חלק בגידול בו ולסייע בגידולו ובחינוכו כדודים אוהבים…. ראוי כי עו"ס חוק תבחן האם אכן טובתו להמשיך ולגדול במקום הימצאו הנוכחי, אליו נמסר בצורה לא חוקית, בסמוך לאחר לידתו או האם טובתו בהשבתו לבית אמו הביולוגית".
בסיום פסק הדין מציינת השופטת קודלר-עיאש כי נוכח חשיבות הנושא היא מוצאת להתיר את הפרסום בהשמטת פרטים מזהים: "יש בפרסום הרתעה מחוייבת המציאות, דווקא בשל הסברה כי מקרה זה איננו יחיד ויכול שהתרחשו מקרים דומים".
האם הביולוגית (המשיבה) יוצגה בהליך על ידי עו"ד סהראב שיח' יוסף.
* הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה"
