בית המשפט המחוזי מרכז בלוד, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, דחה בשבוע שעבר עתירה של חברת נדל"ן בהוד השרון, שביקשה לבצע פרויקט התחדשות עירונית במסגרת תמ"א 38 (15 פברואר).
העתירה הוגשה על ידי "מגדל נדל"ן קבוצת חברות ליישום תמ"א 38 בע"מ" נגד הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בהוד השרון, ונגד 27 דיירי בניין בעיר.
בעתירה נטען כי בפברואר 2015 נחתם הסכם בין החברה לבין בעלי הדירות בבניין ברחוב הרצל, ובעקבות ההסכם הגישה החברה בקשה למתן היתר בחודש מרס 2016. חלק מהדיירים הגישו התנגדות נגד הבקשה, אולם הוועדה החליטה לתת לפרויקט היתר בתנאים. ערר שהגישה אחת הדיירות נדחה על ידי ועדת הערר.
בנובמבר 2021 הגישה החברה למהנדס העיר בקשה להארכה של חצי שנה בתוקף ההחלטה להיתר בתנאים. הבקשה התקבלה בינואר 2022. כאשר החברה הגישה שוב בקשה להארכה, עד ליולי 2022, הוועדה סירבה בטענה כי בהתאם לחוק – ניתן לקבל הארכה אחת בלבד.
לכן החברה הגישה עתירה לבית המשפט באמצעות עו"ד אייל מאמו, וטענה בין היתר כי תקנות נדל"ן חדשות קובעות כי תוקף החלטה למתן היתר בתנאים הינו למשך שנתיים, ובהתאם לתקנות היה על המהנדס להכריע בבקשת ההארכה בתוך 15 ימים. משלא עשה כן, כך נטען, תוקף ההחלטה מוארך אוטומטית בשנה. בנוסף טוענת החברה כי חלה הארכת מועדים בהתאם לתקנות הקורונה.
זאת ועוד, החברה טענה כי החלטת המשיבה נגועה בחוסר סבירות קיצוני שמצדיק את ביטולה. זאת גם משום שכל שנותר למלא לצורך מתן ההיתר הוא שלושה תנאים טכניים: תשלום היטל השבחה, הגשת ביטוח צד ג', והגשת תוכנית של מהנדס קונסטרוקציה, מה שלא נעשה בשל היעדר מהנדס הוועדה.
הוועדה טענה מנגד, בין היתר, כי החברה לא השיגה על החלטת הוועדה מחודש ינואר, אלא המתינה עד לפקיעת התוקף ופנתה בבקשת ארכה נוספת, לא פחות משלוש פעמים, ורק כשלושה חודשים לאחר פקיעת התוקף הגישה את העתירה. בנסיבות אלה, כך נטען, יש לראות בהתנהגות החברה כמי שפעלה בשיהוי ניכר, בחלוף כעשרה חודשים מיום החלטת הוועדה למתן ארכה.
בנוסף נטען כי החברה פעלה בחוסר ניקיון כפיים מאחר שלא גילתה בעתירה שלאחרונה בעלי זכויות בבניין החלו להתקומם נגד התנהלות החברה, לרבות גרירת רגליים וסחבת של שנים. צוין כי בעלי דירות החלו לפנות לעירייה בתלונות, ודיירים רבים כבר אינם מעוניינים בפרויקט. בהקשר סה הוועדה טענה, כי החברה לא צירפה את הדיירים כמשיבים בעתירה במכוון.
גם 27 דיירי הבניין שהצטרפו כמשיבים טענו כי אין מקום לתת לחברה ארכה נוספת. לטענתם, החברה סוחבת זמן וגוררת רגליים במתן היתרי בנייה במשך שמונה שנים, בעוד שהם נמצאים שבויים בידיה. במהלך השנים, טענו הדיירים, הם לא נחשפו להליכי הרישוי לפרטיהם, ולפיכך הם סומכים בעניין זה על דעתה המקצועית של הוועדה המקומית.
השופט עבאס עאסי ציין בהחלטתו: "בבקשה לארכה שהעותרת הגישה בחודש נובמבר 2021, היא ציינה כי תשלים את התנאים בתוך כחודש וחצי, דבר שלא נעשה; מטענות הצדדים עולה כי אין חולק כי עד כה העותרת לא קיימה את תנאי ההיתר, לרבות הגשת אישור מהנדס קונסטרוקציה, תשלום היטל השבחה והגשת פוליסת ביטוח צד ג' כנדרש. אין לקבל טענת העותרת כי מדובר בתנאים טכניים. זאת שכן, מדובר בתנאים שמהווים חלק אינטגרלי מההחלטה למתן היתר בתנאים, שהיה על העותרת לקיים, אך לא עשתה כן, עד עצם היום הזה".
על כן השופט דחה את העתירה וחייב את החברה בהוצאות של 10,000 שקל לטובת העירייה ועוד 10,000 שקל לטובת הדיירים המשיבים.
את הוועדה ייצגה עו"ד אווה לוי.
את הדיירים ייצגה עו"ד ליאת כצנלסון.
