על רקע מחאה ציבורית תאשר היום מליאת הכנסת בקריאה ראשונה את תיקון חוק יסוד: השפיטה, שקובע את שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים ומניעת ביקורת על חוקי יסוד.
יועמ"ש ועדת חוקה בכנסת, עו"ד ד"ר גור בליי, כתב בנייר עמדה שהופץ לחברי הכנסת ערב הדיונים, כי "ההרכב המוצע מעלה חשש משמעותי לפוליטיזציה של המערכת השיפוטית, ועלול להוביל לכך ששופטים ייבחרו בעיקר על בסיס זהותם הפוליטית במקום על בסיס מקצועיותם".
כיום בוועדה לבחירת שופטים חמישה נציגים "מקצועיים" מול ארבעה נציגים של הדרג הפוליטי. תיקון החוק יביא לביטול הייצוג של לשכת עורכי הדין בוועדה, הקטנת הייצוג של שופטי בית המשפט העליון משלושה לאחד, והגדלת הייצוג של הכנסת משניים לשלושה, ושל הממשלה משניים לשלושה. כפועל יוצא, יבוטל הווטו ההדדי הקיים כיום בין הגורמים המקצועיים לפוליטיים, ויינתן רוב מוחלט לקואליציה.
על פי המצב הקיים, מינוי שופטים לבית משפט העליון מחייב רוב של שבעה מתוך תשעה חברי ועדה, כדי לעודד השגת קונצנזוס רחב למינוי השופטים. התיקון הזה שנקבע ב-2008 כבר יצר מצב שבו לא ניתן לבחור שופט לבית משפט עליון, אשר נציגי הממשלה והקואליציה מתנגדים למנות. התיקון ב-2008 קבע וטו הדדי בין השופטים לפוליטיקאים, כדי שהמינויים לעליון ייעשו בהסכמה רחבה וישקפו את המגזרים השונים בחברה.
הצעת החוק של ח"כ שמחה רוטמן בתמיכת שר המשפטים יריב לוין, מבטלת גם את דרישת הרוב המיוחס הזה, כך שיספיק רוב קולות רגיל – של חמישה מתוך תשעה בוועדה, כדי למנות שופטים גם לעליון.
במקביל, הצעת החוק מגדילה את מספר נציגי הקואליציה בוועדה לחמישה, וקובעת כי די בקולותיהם כדי לבחור שופטים.
בנוסף, ההצעה אינה מסתפקת בהחלטה שהתקבלה ביוזמת השר גדעון סער, לקיים שימוע בשידור חי למועמדים לבית משפט עליון בוועדה לבחירת שופטים (מהלך אשר היה אמור להתחיל השנה). הצעת החוק שתאושר היום קובעת כי לפני מינוי יזומנו המועמדים לשיפוט לשימוע פומבי לא מול הפורום המקצועי – אלא בכנסת, מול כל חברי הכנסת של ועדת חוקה, בראשות רוטמן כמובן.
יועמ"ש ועדת חוקה בכנסת, עו"ד ד"ר בליי, הזהיר בנייר העמדה כי "הוועדה לבחירת שופטים אינה עוסקת רק בבחירת שופטים הנבחרים לראשונה, וחלק גדול מעיסוקה הוא בקידומם של שופטים מערכאות נמוכות לערכאות גבוהות יותר – והשינוי עלול להשפיע בצורה משמעותית על אי התלות של השופטים. יש חשש ששופט המבקש להתקדם במערכת יימנע או יגביל עצמו מפסיקות כנגד הממשלה, אם נציגיה אמורים להכריע בעניין קידומו לערכאה גבוהה יותר".
גם אמון הציבור בשופטים ייפגע כתוצאה מהזיהוי הפוליטי, התריע בליי: "ככל שאותו שופט אכן יפסוק לטובת הממשלה, אף אם לא הושפע בפועל מהחשש לבלימת קידומו, יש חשש שהציבור יניח ששיקולים מעין אלה (פוליטיים) הנחו את פסיקתו".
יועמ"ש הוועדה סקר השוואתית מינוי שופטים בעולם, וכתב כי כאשר מדובר בבתי משפט חוקתיים (גבוהים), במדינות רבות בחירת השופטים אכן נותנת ביטוי לפן הפוליטי-ייצוגי "מטעמים של אחריותיות דמוקרטית", ואולם גם אז נעשה מאמץ למנוע פגיעה בעצמאות השופטים ולהבטיח הרכב מאוזן. הנחת היסוד בכל המדינות היא, שככל שהעצמאות השיפוטית מובטחת והשיפוט נתפס כמקצועי יותר – אמון הציבור במערכת השיפוטית יגדל.
באופן כללי, קיימת הבחנה בין שיטת הבחירה של שופטים לבתי משפט החוקתיים ובין בחירת שופטים לערכאות "הרגילות". במרבית מדינות אירופה שבהן הוקם בית משפט חוקתי נפרד, בחירת השופטים לערכאות "הרגילות" נעשית על בסיס מקצועי.
מנגד, המינוי לבתי משפט חוקתיים נעשה במקרים רבים על ידי גופים פוליטיים, כמו הפרלמנט, תוך התחשבות גדולה יותר בהשקפותיהם הערכיות של השופטים. עם זאת במרבית המדינות, הדרישה היא לרוב מיוחס בפרלמנט – במטרה להבטיח שבחירת השופטים תהיה בהסכמה בין הקואליציה והאופוזיציה. למשל, בגרמניה, בחירת השופטים לבית המשפט החוקתי שמונה 16 שופטים טעונה רוב של שני שליש בפרלמנט.
שיטה נוספת ליצירת איזון היא באמצעות חלוקת הזכות למנות שופטים בין גורמים שונים. באיטליה, לדוגמא, נבחרים חמישה מהשופטים על ידי הנשיא, חמישה על ידי בית המחוקקים וחמישה על-ידי בתי המשפט העליונים במדינה; בספרד שמונה מהשופטים נבחרים על ידי שני בתי הפרלמנט, שניים על ידי הממשלה ושניים נוספים על ידי מועצת השפיטה הכללית המורכבת משופטים ועורכי דין.
בארה"ב, בחירת שופטים צריכה לקבל אישור של שתי רשויות פוליטיות. המועמדים לשפיטה לכל הערכאות, מוצעים על ידי הנשיא, אך נזקקים לאישור הסנאט. מכיוון שבחלק לא מבוטל מהזמן, הסנאט בשליטת המפלגה היריבה לזו של הנשיא, מינוי שופטים במהלך תקופה זו מחייב קונצנזוס בין שתי המפלגות. בארה"ב, יש להזכיר, קיימת גם הגבלת קדנציות לנשיא עצמו.
עוד ציין עו"ד בליי, כי במדינות לא מעטות נבחרי ציבור ממנים שופטים על בסיס המלצות של ועדות מקצועיות. כך בדנמרק, כל השופטים נבחרים על ידי שר המשפטים, על פי המלצה בלתי מחייבת של ועדה מייעצת הכוללת שלושה שופטים, עורך דין ושני נציגי ציבור, אשר השר הקפיד תמיד לקבל את המלצתה.
בריטניה ממנה שופטים לבית המשפט העליון על ידי ועדת מינוי מקצועית הכוללת משפטנים ונציגי ציבור. המלצותיה של הוועדה מחייבות, אף כי מוקנית לשר המשפטים זכות סירוב מוגבלת ביחס להמלצותיה.
היועמ"ש בליי סיכם: "המגמה הכללית היא אימוץ הליך בחירה שיבטיח שהרכבו של בית המשפט יתן ביטוי להיבטים פוליטיים-ייצוגיים אך בצורה מאוזנת, כך שאין גורם אחד השולט בהליך הבחירה. ברוב הדמוקרטיות המערביות קיימים מנגנוני איזון שנועדו להבטיח כי מינוי שופטים ייעשה בהסכמה רחבה של נבחרי הציבור, ובמקרים לא מעטים גם במעורבות של הגורמים המקצועיים".
הצעת ח"כ רוטמן שתאושר היום, מעניקה לנציגי הקואליציה כאמור חמישה חברים בוועדה לעומת נציג אחד (ח"כ) לאופוזיציה. עו"ד בליי אומר כי גם במובן זה ההצעה מוטית: ח"כ רוטמן טוען כי מטרת הצעת החוק שלו היא שנבחרי הציבור יבחרו שופטים, אבל החוק מעניק לקואליציה רוב של 5/6 מנציגי הציבור לעומת 1/6 לאופוזיציה. כמעט מעולם לא היה לממשלה ולקואליציה רוב יחסי כזה בציבור.
המלצת היעוץ המשפטי היא כי גם אם יוגדל הייצוג הפוליטי, יש להבטיח ייצוג מספק לגורמים מקצועיים. ייצוג כזה יכול להינתן על ידי לשכת עורכי הדין או על ידי גורמים מקצועיים אחרים – נציגי אקדמיה או בעלי תפקידים בכירים בדימוס בשירות הציבורי.
הצעת החוק על הפרק (תיקון חוק יסוד השפיטה) קובעת גם כי חוקי יסוד יחוסנו מכל ביקורת שיפוטית של בית המשפט העליון, אשר לא יוכל להתערב בחוקי יסוד בכלל. ההצעה משרתת את כוונת הממשלה לתקן בזמן הקרוב את חוק יסוד: הממשלה ולקבוע כי מינוי שרים לא יהיה נתון לביקורת. התיקון הזה מכונה גם "חוק דרעי", וכוונתו פרסונלית מאוד: להכשיר את מינוי יו"ר ש"ס לממשלה.
