תושב חורה שהואשם יחד עם אחרים בחטיפותו של תושב שטחים וסחיטת מאות אלפי שקלים מאביו, שוחרר ממעצר לאחר כ-10 חודשים. כתב האישום הוגש תחילה נגד שלושה נאשמים, אך לבסוף חזרה בה הפרקליטות מחלק מהאישומים.
הנאשמים, שנגדם הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בבאר שבע:
קיסר אבו סבית (22) מחורה
שאהר אבו מאדי (23) מהפזורה
וואליד דאוד (26) מבאר שבע
השלושה הואשמו בעבירות חטיפה לשם סחיטה, סחיטה באיומים וגניבה. אבו סבית הואשם גם בהסתייעות ברכב לפשע. על פי כתב האישום, בין הקורבן, מ', תושב שטחים, לבין אבו סבית קיימת היכרות מוקדמת. בין השניים קיים סכסוך כספי שפרטיו ונסיבותיו אינן ידועות, אך הוא קשור לרכב שהיה בשימושם של השניים.
מהחקירה עלה כי ב-24 באפריל אשתקד, ביקש מ' את הסיוע של אבו סבית בכניסה לישראל לצורכי עבודה, והאחרון הסכים לסייע לו. במסגרת זו, הוא מסר לו את מספר הטלפון של דאוד, וזאת על מנת ש-מ' יצור קשר עם דאוד, אשר אמור היה לאסוף אותו סמוך לאזור הגבול עם כניסתו לשטח ישראל. בשעות הערב הגיע מ' באמצעות מונית לכיוון פרצה בגדר, לשם הגיעו אבו מאדי ודאוד , אספו אותו ונסעו לכיוון היישוב חורה.
סמוך ליישוב חורה, בעודם ברכב, פגשו מ' והנאשמים אבו מאדי ודאוד את אבו סבית, שהגיע למקום ברכב אחר, יחד עם ארבעה גברים שזהותם אינה ידועה.
כאן למעשה החלה פרשת החטיפה: אבו סבית התקרב ל-מ' ומשך בחולצתו אל מחוץ לרכב, והחל תקוף את הקורבן, בכך שהכה אותו באמצעות אגרופים בפניו ובבטנו, כאשר האחרים אוחזים בידיו שלא יתנגד. תוך כדי כך, איים מ' על הקורבן באומרו: "אם אבא שלך לא משלם לי 200 אלף שקלים, אתה לא חוזר הביתה היום, ואני הורג אותך פה". לאחר מכן, העלה אבו סבית את הקורבן בחזרה לרכב והמשיך לתקוף את הקורבן, בכך שבעט בו תוך כדי נסיעה ברכב.
כמו כן, ברכב, אבו סבית, צילם באמצעות הטלפון הנייד את פניו החבולות של הקורבן, הפיץ אותה לאנשים שונים והסיע את הקורבן לשטח פתוח באזור חורה.
עם הגעתם לשטח פתוח, בוצע חיפוש על גופו של הקורבן ואבו סבית נטל ממנו טלפון נייד ו-2,000 שקלים שהיו ברשותו.
מכתב האישום עולה כי אבו מאדי אמר לקורבן כי הוא בצה"ל, והציג בפניו חפץ הנראה כמו אקדח טעות בכדורים, וזאת על מנת להטיל אימה על הקורבן, ואף אמר לו כי אם אביו של הקורבן לא ישלם את שנדרש, הוא "יעשה ממנו מסננת".
בהמשך, כפי שעולה מהחקירה, יצרו הנאשמים קשר טלפוני עם אביו של הקורבן ואיימו עליו באומרם כי עליו להעביר לידיהם סכום כספי גבוה ורק לאחר מכן ישוחרר בנו. בתגובה השיב האב לנאשמים כי ימתינו עד למחרת בבוקר, והחל לחפש בדאגה אחר בנו החטוף. במסגרת חיפושיו, קיבל האב את תמונת בנו לטלפון הנייד שברשותו. בהמשך, שניים מהנאשמים ואחרים העבירו את הקורבן למרתף במבנה נטוש, שם קשרו את ידיו ורגליו באמצעות חבלים.
למחרת, הבחין הקורבן כי אין איש במקום והצליח לשחרר את החבלים מידיו ורגליו ונמלט מהמקום לכיוון הכביש הסמוך, שם ביקש עזרה מנהג רכב שחלף במקום והתקשר לאביו תוך שעדכן אותו כי הצליח להימלט מידי החוטפים.
מיד לאחר מכן, עלה הקורבן לרכב של נהג אחר, אך במהלך הנסיעה הגיח לפניהם הנאשם אבו מאדי, הורה להם לעצור והקורבן הועבר בחזרה לחזקתו של אבו מאדי, שהיה חמוש בחפץ הנראה כמו אקדח. בחלוף זמן קצר, החל הקורבן לחוש ברע, רעד בגופו ואיבד את הכרתו.
בשל כך, העביר אבו מאדי את הקורבן לטיפול רפואי בחורה ובהמשך למעבר מיתר, סמוך לגבול בין ישראל לרשות הפלסטינית, והקורבן חזר אל אזור מגוריו.
לצד כתב האישום, הוגשה נגד הנאשמים בקשה למעצרם עד תום ההליכים. התשתית הראייתית התבססה על עדויות הקורבן ואביו, תמונת הקורבן חבול, מחקרי תקשורת ואיכונים, עדות עובר אורח שממנו ביקש הקורבן שיחת טלפון וכן ממצאי די אן איי.
ביוני אשתקד, הורה בית המשפט על שחרורם של אבו מאדי ודאוד למעצר בית באיזוק אלקטרוני, על רקע חולשה ראייתית, ובהמשך הפרקליטות אף חזרה בה מכתב האישום, בעוד בעניינו של אבו סבית הדיון נדחה עד לקבלת תסקיר מטעם שירות מבחן.
מהתסקיר עלה כי אבו סבית שירת ביחידה קרבית כגשש בסיירת ואביו בעל תעודת משכין שלום ממשטרת ישראל, שגם התנדב במשטרה ובזק"א. שירות המבחן התרשם מהמפקחים שהוצעו והמליץ על שחרורו של אבו סבית לחלופת מעצר. סנגוריו, עורכי הדין שמואל צרפתי ומאיר נבון, עתרו לאמץ את המלצת שירות המבחן, בעוד הפרקליטות עתרה להאריך את מעצרו עד תום ההליכים תוך שהדגישו את חומרת מעשיו.
בסופו של דבר, השופט נסר אבו טהה, שבחן את טיעוני הצדדים ולקח בחשבון כי הקורבן סיים את מתן עדותו בבית המשפט, קיבל את עמדת ההגנה והורה על שחרורו של אבו סבית למעצר בית ובתנאים מגבילים נוספים.
