45 אחוז מהקטינים המוגדרים נפגעי עבירות מין חווים הידרדרות נפשית במהלך ניהול התיק הפלילי נגד הפוגע (הנאשם), וכתוצאה ממנו. נתונים מדאיגים אלה עולים ממחקר שביצעה מחלקת המחקר במשרד המשפטים בשיתוף יחידת הסיוע המשפטי – המלווה ומייצגת נפגעי עבירה.
עד לשנת 2017 ייצגו עורכי דין מטעם הסיוע המשפטי (במימון המדינה) נפגעי עבירות המתה בלבד. לפני חמש שנים תוקן החוק, ומאז מייצג הסיוע המשפטי גם נפגעי עבירות מין בהליכים פליליים ואזרחיים.
המחקר המתפרסם היום מאיר זרקור להשלכות ולקשיים עימם מתמודדים נפגעי עבירות מין קטינים. הנתונים נאספו באמצעות ראיונות עם עורכי דין מטעם הסיוע המשפטי המייצגים עשרות קטינים, ובאמצעות חומר שנאסף מאותם תיקים.
נתחיל בנתונים הכמותיים:
– משנת 2017 עד היום ייצג הסיוע המשפטי במשרד המשפטים יותר מ-470 קטינים נפגעי עבירות מין חמורות.
כמו כן, המחקר הקיף 82 תיקים:
– בתיקים אלה, 78 אחוז מהנפגעים הן בנות (קטינות) ו-22 אחוז בנים.
– הגיל הממוצע הוא 13.5. 15 אחוז מנפגעי העבירה מהחברה הערבית.
אשר למאפייני הפוגעים (נאשמים) – הנתונים מהממים:
– כ-60 אחוז הם מהמשפחה הגרעינית של הנפגע (בדרך כלל אבא או בן זוג של האם).
– 30 אחוז היו מוכרים לנפגעי העבירה אך לא היו קרובי משפחה, ורק 10 אחוז היו זרים.
– 82 אחוז מהפוגעים היו בגירים, 99 אחוז מהם גברים.
ההליך הפלילי, אשר פעמים רבות מתחיל בעקבות דיווח של צד שלישי, הוא חלק מהמרכיב של הפסקת הפגיעה. לעתים ניהול התיק עשוי לגרום טראומה משנית נוספת לקטין. עם זאת, במקרים בהם ההליך הפלילי מתנהל באופן המותאם לצרכי הקטין – ההליך המשפטי יכול להוות חלק מהליך שיקומי.
על מנת לבחון את השפעת ההליך הפלילי על נפגעי עבירה קטינים, התבקשו עורכי הדין שלהם לספר על חווית הנפגע בזמן ניהול התיק.
המסקנה המרכזית מהמחקר היא כי ההליך הפלילי אינו מעניק הגנה מספקת לקטין נפגע העבירה, ויש להבטיח כי במקביל ננקטים צעדים נוספים על ידי מערכת אכיפת החוק ושירותי הרווחה כדי לוודא שקטינים נפגעי עבירות מין לא ממשיכים להיפגע "בצל" ניהול התיק.
עורכי הדין של הסיוע המשפטי דיווחו כי ב-27 אחוז מהמקרים החוויה המשפטית עבור הקטין הייתה קשה ולא מוגנת.
– ב-45 אחוז מהתיקים דווח על הדרדרות נפשית. מנגד רק בשליש מהמקרים (31 אחוז) דווח כי הקטינים חוו את ההליכים נגד הפוגע כחוויה מעצימה.
על פי המחקר, הגורם המרכזי להידרדרות במצבם הנפשי של הקטינים היה הפרת הזכות להגנה. כך לדוגמה:
– ב-25 אחוז מהתיקים נפגעי העבירה היו נתונים ללחצים או איומים מצד הנאשם. כך לדוגמה במקרה אחד, בית ספר מהמגזר החרדי בו למד הקטין הנפגע הורה לכל התלמידים להתפלל לשחרור הנאשם (רב בבית הספר) ממעצר, בזמן שהנפגע ממשיך ללמוד באותו מוסד.
– ב-21 אחוז מהתיקים היה ניגוד אינטרסים בין נפגעי העבירה לאפוטרופוסים שלהם, ההורים, כאשר מדובר בפגיעות בתוך המשפחה. כך למשל, אם נעמדה לצד בתה הגדולה אשר פגעה בבתה הצעירה וביקשה מהצעירה לבטל את התלונה. לצד זאת, 70 אחוז מהקטינים קיבלו תמיכה מלאה ממשפחתם.
– גורם נוסף להפרת תחושת המוגנות: ב-28 אחוז מהתיקים הנאשם שוחרר ממעצר על אף קרבה גיאוגרפית אל הקטינים וסבירות שייתקל בהם וישפיע על שגרת חייהם.
– צל כבד שמרחף הוא כמובן הצורך בהתמודדות הקטין במהלך עדותו מול חקירה נגדית קשה, לעתים תוקפנית, על ידי סנגוריו של הנאשם. רוב התיקים מסתיימים בהסדרים, אולם מתוך 16 מקרי עדות שנכללו במחקר, תשעה דיווחו על שאלות פוגעניות. שאלות אלו כללו שאלות על הנטייה המינית של נפגעי העבירה, ושאלות פוגעניות על ההופעה החיצונית שלהם. לדוגמא נערה בת 16 נשאלה מדוע היא הגיעה לבית המשפט מאופרת עם מסקרה, ונער בן 14 נשאל על הנטייה המינית שלו.
– בסיכום, רק 42 אחוז מנפגעי העבירה חשו מוגנים בבית המשפט ומחוצה לו.
בשליש מהתיקים – הקטינים היו מעוניינים להעיד
המחקר בחן צדדים נוספים של ההליך הפלילי, ומצא כי ישנם מקרים בהם ניהול התיק בבית משפט יכול דוקא לתרום לנפגע העבירה הקטין, ולקדם את שיקומו.
באופן מפתיע, נמצא כי כמעט בשליש מהתיקים, הקטינים היו מעוניינים להעיד אך הדבר נמנע מהם בשל הסדר טיעון. יש מקרים בהם דוקא מתן עדות תרם לחוויה חיובית. עם זאת, במקרים בהם הקטין הרגיש שהשתתפותו לא השפיעה, או נעשתה באופן פוגעני, כופה או לא מכבד, ניסיון ההשתתפות יכולה לגרום להידרדרות נוספת.
גורם אחר שפגע בשיקום נפגעי העבירה, היה התמשכות התיק מעבר לשנה וחצי.
פגיעה אחרת ב-20 אחוז מהתיקים נבעה מחשיפת חומרי טיפול חסויים של הקטין המתלונן, לבקשת ההגנה, והסרת חסיון רפואי או פסיכולוגי. בחצי מהתיקים בהם הוגשה בקשות כאלה על ידי עורכי הדין של הנאשמים, הן גם התקבלו, אם כי לעורכי הדין מטעם הסיוע המשפטי ניתנה הזדמנות לטעון כנגד, למעט מקרה אחד.
סיכום המחקר קובע כי "הזכויות אשר השפיעו באופן מובהק על החוויה של נפגע העבירה הקטין, היו הזכות להשתתפות והזכות להעיד כאשר רצה בכך, והימשכות ההליכים מעבר ל-18 חודשים. ככל שזכויות אלו הופרו יותר, כך חווית נפגע העבירה שלילית יותר". בנוסף, נמצא כי קטינים שהוצאו מביתם ושוהים במוסד עקב שלל סיבות, פגיעים יותר, וחווית ניהול המשפט לגביהם כנפגעי עבירה, קשה יותר.
עורכי המחקר כתבו כי "אחד הממצאים המטרידים ביותר הוא כי ההליך הפלילי כשלעצמו אינו מצליח לספק מעטפת הגנה מספקת לנפגע העבירה הקטין, אשר במקרים רבים ממשיך להיפגע (מהפוגע העיקרי או מגורמים אחרים). לקטין הנפגע זכות לקחת חלק בהליך הפלילי בתוך 'מרחב מוגן', הן בזמן הגיעו לבית המשפט והן בסביבת מגוריו. החשיבות ביצירת מרחב מוגן, היא בראש ובראשונה לאפשר לנפגע להעיד בביטחון, מבלי לאלצו להיפגש עם התוקף ומבלי להרגיש מאוים במהלך העדות, או לפניו או אחריו".
בפועל, קובע המחקר "הממצאים מלמדים כי ביותר ממחצית מהמקרים לפחות אחת מהזכויות הכלולות בתוך הזכות להגנה לא נשמרה ונפגע העבירה חווה חוסר ביטחון מתמשך בסביבת מגוריו או בזמן העדות. זאת, אם בעקבות איומים או חשש מהיתקלות עם התוקף, או משום שהאפוטרופוס הטבעי נמצא בניגוד עניינים עמו ואינו פועל לשימור או קידום האינטרסים שלו. נתונים אלו מטרידים במיוחד, לאור העובדה כי קטינים אלו היו מיוצגים על ידי עורך דין מטעם מערך ייצוג קטינים בסיוע המשפטי, המתמחה בקידום זכויות של קטינים בהליכים משפטיים, לרבות הזכות להגנה".
מסקנות
בהקשר זה מציע דוח המחקר לשקול יותר בעת בחינת שחרור ממעצר של נאשמים, את ההשפעה על נפגע העבירה. עוד מומלץ להגיש לבית המשפט "הצהרת נפגע", בניגוד לתסקיר קורבן שהינו חוות דעת של מומחה חיצוני: "הצהרת הנפגע מאפשרת להחזיר לנפגע שליטה מסוימת ויש בו פוטנציאל גדול לתרומה להליך השיקום".
עוד מוצע לשקול את אפשרות הרחבת זכות ההשתתפות של נפגעי העבירות סביב גיבוש הסדרי טיעון, כך שתוענק להם הזכות להשמיע עמדתם בעל פה או בכתב בפני בית המשפט, בטרם אישור ההסדר.
ההמלצה העיקרית היא "הפעלת כל מנגנוני ההגנה של מערכת אכיפת החוק והרווחה על מנת להבטיח את שלומם וביטחונם של קטינים נפגעי עבירה תוך כדי ההליך הפלילי".
עו"ד לידיה רבינוביץ', מנהלת תחום ייצוג קטינים בסיוע המשפטי במשרד המשפטים: "אנו יודעים שקיים פער גדול בין זכויותיהם של הקטינים שמעוגנות בחקיקה, לבין המימוש שלהם בפועל. הממצאים בחלקם חיוביים, למשל הנתון המלמד כי קטינים המיוצגים על ידי הסיוע המשפטי ממשים את זכותם להשתתף בהליכים בכ-60 אחוז מהמקרים, אך ישנם נתונים פחות מעודדים כמו 30 אחוז מהקטינים שדווח על פגיעה חמורה בזכותם להיות מוגנים תוך כדי ההליך. הצגנו את המחקר בפני הפרקליטות, המשטרה והנהלת בתי המשפט ואנחנו אופטימיים שהדברים האלו נופלים על אוזניים קשובות".
