בית משפט המחוזי בירושלים הרשיע את ליאור סולומון, בכיר לשעבר ברשות ההגירה, בשלוש עבירות של קבלת שוחד מיני ועבירת פגיעה בפרטיות – אך זיכה אותו משש עבירות שוחד נוספות, כמו גם משבע עבירות של מרמה והפרת אמונים.
כראש ה"דסק האתיופי" ברשות ההגירה, סולומון טיפל בבקשות של נשים מעולי אתיופיה ומקהילת הפלשמורה, לאשר עלייה או ביקור בישראל לבני משפחתם אשר שוהים עדיין באתיופיה.
כתב האישום הצביע לכאורה על דפוס פעולה של סולומון לקבלת שוחד מיני מבנות הקהילה האתיופית, שביקשו את עזרתו בזירוז אישורים לעלייה ולביקורי משפחה בישראל. הפרקליטות טענה כי סולומון ניצל מצוקה אנושית של נשות העדה, ודרש טובות הנאה מיניות משבע נשים עבור אישור בקשותיהן לאחד את משפחתן בישראל. שבע הנשים, שעמן קיים יחסים או דרש יחסים לפי טענת הפרקליטות, היו גרושות וחד-הוריות קשות יום.
שופט בית משפט המחוזי אילן סלע, כתב בהכרעת הדין כי הגם שקיים חוסר שוויון בין הבכיר ברשות ההגירה לנשים הבאות מרקע מוחלש, אין מקום להרשיע אותו בכל המקרים בעבירת שוחד ולקשור בין יחסי המין שנרקמו ביניהם, לבין "הקשר המקצועי".
השופט כתב: "יש לבחון האם המתת (הקשר המיני, ז.ק) ניתנה בשל המרכיב הלגיטימי באותה מערכת יחסים, או שמא התקיים גם מרכיב אינטרסנטי אשר יש בו כדי לצבוע את המתת כשוחד. כאשר מדובר ביחסי מין, קיים קושי מובנה וממשי להוכיח ברמה הנדרשת בפלילים כי הם נובעים ממניע מושחת. בפרט, כאשר קיים קשר בין עובד הציבור למקבלת השירות (האזרחית, ז.ק) בתקופה הקודמת למתן השירות".
במקרה זה, כתב השופט, "חלק מהנשים היו בקשר עם הנאשם עובר לטיפול השלטוני שהעניק להם. לעתים היה זה קשר קרוב. במקרים אלו, קשה יותר לקבוע כי מדובר ב'מתת' עבור הטיפול השלטוני. כך, גם במקרים בהם נוצר בין הנאשם למי מהנשים קשר בעקבות פנייתה אליו, אך המגע המיני התקיים זמן רב לאחר ביצוע הפעילות השלטונית ובמנותק ממנו".
לעומת זאת, הבהיר השופט כי במקרים בהם "יחסי המין התקיימו בסמוך לאחר סיום הטיפול השלטוני, או אף טרם סיום הטיפול, קל יותר לקבוע כי הרכיב האינטרסנטי עומד ביסוד הדבר".
לדוגמה – א.ס פנתה לסולומון שבוע לפני חתונת אחיה, מפני שטרם התקבל אישור לכניסת דודתה לישראל. הפקיד הבכיר ראיין את א.ס בטלפון, ולאחר מכן אישר את הבקשה. מאותו מועד הוא גם התקרב אליה ויצר יחסי ידידות וקשר אישי. בסופו של דבר, הם נפגשו בביתה וקיימו יחסים.
זה אחד מתשעת אישומי השוחד שיוחסו לסולומון במקור – אך גם אחד מששת האישומים מהם הוא זוכה. השאלה במחלוקת הייתה האם יחסי המין ניתנו כמתת על עזרתו לא.ס מול רשות ההגירה – או כטענת הנאשם, הדבר היה כחלק ממערכת יחסים רומנטית שהתפתחה ביניהם.
א.ס אמרה כי "הרגישה שהייתה חייבת לסולומון טובה, בשל עזרתו בהבאת דודתה לחתונה", אך מצד שני הבהירה שהוא לא לחץ עליה בעניין הקשר האישי. לדבריה היא הייתה בתקופה קשה אחרי גירושין, והבכיר מרשות ההגירה פתאום הפך עבורה דמות תומכת וידיד. והיא אישרה כי היו ביניהם יחסים קרובים ארבעה חודשים, עד לקיום יחסי המין, וגם לאחר מכן.
השופט סלע כתב כי "כאשר מדובר בקיומה של מערכת יחסים המעורבת מקשר אישי ומקשר שלטוני, אזי בהעדר התניה מפורשת או הבטחה מפורשת למפגשים אינטימיים כתמורה לסיוע, קשה לקבוע כי קיום יחסי המין היה כ'מתת' בעד פעילותו השלטונית של עובד הציבור, ולא כחלק מיחסי ידידות… לא ניתן לקבוע כי הרכיב האינטרסנטי המושחת הוא זה שעמד בבסיס קיום יחסי המין מצדו של הנאשם".
לעומת זאת במקרה אחר, סייע סולומון לאזרחית ט' במשך שנים, מאז שנת 2011, בייעוץ, הכוונה וכתיבת מכתבים למשרד הפנים בעניין העלאת קרוביה לישראל. בשנת 2015 התקבלה החלטת ממשלה חשובה להעלאת בני הפלשמורה הממתינים באדיס אבבא, ורק אז במקביל לפנייתה המחודשת לסולומון נוצר ביניהם גם קשר אישי מעבר לקשר "המקצועי" של אזרח המבקש שירות.
בעוד ט' ממתינה לתשובת הנאשם, שהיה איש קשר שלה ברשות, הוא יצר איתה קשר אינטימי. יחסי המין התקיימו בשלב בו טרם ניתנה החלטה בעניין בני המשפחה של ט', אשר המתינה להחלטה בציפייה, ולכן במקרה זה הורשע סולומון בשוחד.
במקרה נוסף, בית המשפט זיכה אותו מאחר שלא היו ראיות לקבוע שיחסי מין בינו לאזרחית נוספת – ששני הצדדים הודו בקיומם – התקיימו בסמוך ל"פעולה השלטונית" שהוא ביצע בעניינה – אישור ביקור אמה בארץ. העדה טענה כי קיימו יחסי מין אחרי שלוש שנים – ומכאן לא ניתן לקבוע כי הם "ניתנו בעד הפעולה השלטונית".
הפרקליטות ביקשה להרשיע את סולומון גם בגין הפרת אמונים בשבע פרשות, או בעבירה אחת (כוללת) על פי "תזת הצבירה" שנקבעה בתיק של ניצב ניסו שחם. השופט סלע קבע כי בארבע פרשות הנאשם אכן פעל תוך ניגוד עניינים – אך לא הגיע לרף של עבירה פלילית. הוא דחה גם את בקשת התביעה "לצבור" את המעשים לעבירה פלילית אחת וקבע כי "עצמת ניגוד העניינים הייתה חלשה".
את הנאשם סולומון מייצגים עורכי הדין אלי פוקסברומר ותהילה פרץ-פינטו מהסנגוריה הציבורית.
בהכרעת הדין מתח בית המשפט ביקורת על יחס חוקרי להב 433 לעדות התביעה. עדויותיהן במשטרה נגבו תוך כדי עיכובן לתחנה – עיכוב בלתי חוקי, נוכח העובדה שהמשטרה הגדירה אותן כ"נפגעות עבירה".
השופט ביקר את צוות החקירה בראשות רפ"ק אורי קנר, כיום ראש מחלקת חקירות ביאחב"ל, וכתב: "איום בהימשכות החקירה גם במחיר אי-חזרה הביתה לתינוק או לילד קטן, כל עוד לא תימסר הגרסה שהיחידה החוקרת מבקשת לשמוע, כמו גם אמירה לנחקרת שאם השאלות לא תעננה היא 'תצטרך למצוא סידור לילדים' הוא דבר שאינו מתקבל על הדעת".
למתלוננת נוספת רמזו החוקרים כי שיחותיה עם הנאשם – יגיעו לידי בעלה. רפ"ק קנר אמר כי "ייתכן והדברים האלה לא היו צריכים להיאמר". כך לא מתנהלת חקירה של קרבן עבירה – כתב השופט.
פרקליטות מחוז ירושלים מסרה בתגובה: "פסק הדין מבטא את חומרת מעשיו של הנאשם אשר ניצל את מעמדו ואת תפקידו כבכיר ברשות ההגירה וקיים מגעים מיניים, שיחות מיניות או ביקש לקבל מגע מיני מנשים אשר ביקשו ממנו סיוע בהבאת בני משפחותיהן לישראל. הפרקליטות סברה לאורך ההליך כי מדובר בשוחד מיני ובית המשפט הרשיע היום את הנאשם בשלוש עבירות שוחד ובעבירה של פגיעה בפרטיות".
הטיעונים לעונש יישמעו במועד אחר.
ממשטרת ישראל נמסר: "החלטת בית המשפט תלמד. ככל ומושמעת ביקורת שיפוטית, היא תיבחן ובמידת הצורך יופקו וייושמו הלקחים בהתאם".
עוה"ד אלי פוקסברומר ותהילה פרץ פינטו מהסניגוריה הציבורית שייצגו את ליאור סלומון:
"בית המשפט זיכה את ליאור סלומון ממרבית האישומים וכך הושג צדק חלקי. עיקר ההרשעות מתייחסות לשיחות בלבד שקיים ליאור עם נשים. בהחלטה נקבע כי למרות הקשר האישי שאפשר שיח בין אישי, מצופה ממנו לדעת כי יתכן והנשים יזדקקו לו בתפקידו בעתיד. אנו נמשיך לפעול עד להשגת צדק מלא, שאנו מקווים שיושג בהמשך הדרך.
בהחלטה בית המשפט מבקר בחריפות את התנהלות החוקרים בתיק,שרמסו ברגל גסה את החוק ובין השאר כפו על אישה מניקה להשאיר תינוק רעב בבית ולחצו עליה כשהיא סובלת מכאבים למסור גרסה מפלילה.
אנו מצפים מהמשטרה והפרקליטות ללמוד את ההחלטה ולהפיק לקחים כדי שחוקרי משטרת ישראל לא יחזרו על מעשים קשים מסוג זה".