עיתונאי ירושלמי נהג ברכבו אחר הצהריים ב-22 במרס 2019, במהלך חג פורים, ברחוב המ"ג בעיר, לא הרחק מהתחנה המרכזית. בשלב מסוים לא הבחין בנער כבן 17 שחצה את הכביש במעבר חצייה ופגע בו.
כתוצאה מהתאונה, הנער נחבל בראשו, עבר סדרת ניתוחים ואושפז בבית חולים שיקומי.
נגד העיתונאי הוגש כתב אישום שייחס לו מספר עבירות:
– אי מתן אפשרות להולך רגל להשלים מעבר חצייה בבטחה
– נהיגה בקלות ראש
– התנהגות הגורמת לנזק
– גרימת חבלה של ממש.
הנאשם, באמצעות עו"ד תומר גונן, כפר במיוחס לו וטען כי מדובר בתאונה בלתי נמנעת. לפיכך, התנהל משפט הוכחות.
הולך הרגל טען בעדותו בבית המשפט כי ביום האירוע הגיע למקום וחיכה עם חברים להסעה שתאסוף אותם. "אני זוכר את עצמי עומד בכביש. הרכב דוהר מולי, מנסה לברוח ולא מצליח. אז אני מוטח על הרצפה וזהו".
לשאלה האם הוא זוכר מה היה מצב הכביש, הוא השיב: "פורים סטנדרטי. כל הכביש במיוחד ברחובות חרדיים, שיכורים שמסתובבים ברחובות וגם על הכביש".
לגבי מקום התאונה המדויק אמר הולך הרגל: "אני לא זוכר את זה, אני יודע את זה מחברים".
כאשר עו"ד גונן חקר את המתלונן בחקירה נגדית, הוא אישר שלא מסר שמות עדים נוספים לתאונה, "בגלל שהם היו שתויים והם לא באו בכל זאת להעיד כנראה שהם לא זוכרים מה באמת קרה… אני שתיתי ויסקי. בהתחלה שתיתי חצי כוס אחרי זה שתיתי עוד חצי כוס כנראה… הגעתי הביתה עם חברים שלי. שם ישבנו לסעודה. שם גם שתיתי… יכול להיות ששתיתי יותר ויכול להיות שלא שמתי לב כבר. בכל אופן את הרגעים של התאונה עצמה אני זוכר בצורה ברורה וחדה".
בוחן התנועה העיד כי הגיע לזירה רק 13 חודשים לאחר התאונה. הוא אישר כי לא ביצע שחזור, לא נאספו ממצאים מהזירה, ולא נעשו מאמצים לאתר את חברו של הולך הרגל שהיה עד לתאונה.
במהלך המשפט התגלו מחדלי חקירה נוספים. כך למשל, מצלמות אבטחה מאזור התאונה לא נאספו, ותמונות שצילמו שוטרי סיור שהגיעו לזירה כלל לא הוכנסו לחומר הראיות.
תלמיד ישיבה שנכח באירוע העיד במשפט כי המתלונן עמד על מעבר החצייה, באמצע הכביש, כשידיו למעלה, כחלק מריקוד, ואז נפגע מהרכב.
חלק מהעדים האחרים ציינו כי הנהג ניסה לברוח לאחר התאונה, אך אנשים בזירה חסמו אותו.
הנאשם עצמו העיד כי נסע כשחברו לצדו במהירות של 25-30 קמ"ש, ולפתע הולך רגל שיכור התפרץ לכביש, שלא במעבר חצייה, לתוך נתיב נסיעתו. לדבריו, הוא בלם ועצר כדי להגיש עזרה. חברו העיד ואמר דברים דומים.
השופט ניר נחשון החליט לזכות את הנאשם (13 נובמבר). "מצאתי מחדלי חקירה מהותיים היורדים לשורשו של ההליך", ציין השופט, " הגנת הנאשם נפגעת במיוחד שעה שקיימים עדים התומכים בגרסת ההגנה…".
השופט התייחס גם למהימנות עדי ראייה, וציין כי חלקם תיאמו גרסאות עם אימו של הולך הרגל. "במקרה דנן נפלו הן סתירות ואי דיוקים בעדויות העדים וכן, קיימות ראיות נגדיות… עדי התביעה העידו כי הנאשם נהג במהירות גבוהה. לא מצאתי לסמוך על עדויות אלה".
השופט הוסיף כי עדויות הנאשם וחברו השתלבו היטב עם עדות אחד מעדי התביעה דווקא. "מצאתי כי המאשימה לא הוכיחה מעבר לכל ספק סביר כי הנאשם אחראי לקרות התאונה", אמר השופט בהחלטתו לזכות את הנאשם.
ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "החלטת בית המשפט תלמד ובהתאם יופקו הלקחים הנדרשים".
כתב אישום אוטומטי נעדר בסיס ולא יוצא דופן. הזיכוי לעומת זאת מאורע נדיר. הנאשם אמיץ לב על שהמשיך בהליך ולא נכנע להצעות ל"הסדר טיעון". אמיץ איננו בהכרח חכם. מי שלמד מזה שבית המשפט הוא מקום בטוח למי שהצדק איתו- כדאי שייפרד מהאשליה הזו ומהר.