בבית משפט השלום בקריות בא לסיומו עוד תיק שבמרכזו מותו של פועל באתר בנייה.
במסגרת הסדר טיעון, בית המשפט גזר את עונשם של אבישי שטח (42) מקרית אתא ורבחי שרקיה (63), פלסטיני במקור המתגורר כיום בחיפה, שניהם הואשמו בגרימת מוות ברשלנות.
כתב האישום הוגש ב-2019, ארבע שנים לאחר האירוע. ב-2015, במהלך בניית ביתו של הנאשם אבישי שטח, עיריית קריית אתא הורתה לסגור את חלל המרתף של הבית שלא אושר למגורים ולא נכלל במסגרת ההיתר. בעקבות ההוראה, מלאו את חלל המרתף בחצץ, אדמה ומלט.
בכתב האישום נטען כי מספר חודשים לאחר תחילת עבודות הבנייה הפסיק הקבלן שעבד באתר את עבודתו מבלי להשלימה, ובעקבות זאת שכר שטח קבלן אחר, את הנאשם רבחי שרקיה, מבלי לברר מה נסיונו המקצועי. שרקיה נטל על עצמו לבצע את העבודה שכוללת חפירה מבלי שהוא מורשה לכך. עוד נטען כי הוא לא דאג למילוי הוראות הבטיחות ולא מינה מנהל עבודה כנדרש בחוק.
מכתב האישום עולה כי בהמשך בעל הבית שכר את שירותיו של החשמלאי י"כ לצורך ביצוע עבודות החשמל בבית, מבלי למנות מנהל עבודה כנדרש בחוק.
ב-22 ביוני 2015 עבדו מטעם שרקיה בנו והאני רבאח פריחאת. מטעם החשמלאי עבדו במקום פ"ד ו-ט"א.
בהנחיית הנאשמים, ב' ופריחאת החלו לפנות את המילוי מחלל המרתף, ללא ציוד מיגון מתאים ומבלי שניתנו להם הוראות בטיחות כנדרש.
במהלך עבודת החפירה בחלל המרתף, סמוך לשעה 13:30 התמוטטה האדמה ופריחאת נלכד מתחת להריסות, נגרם לו נזק חמור במוח בעקבות חבלה בראשו, וחבלות בבית החזה והאגן.
הקבלן הוזעק למקום והחל לחפור בחלל המרתף עד שאיתר את פריחאת והוציאו אל מחוץ להריסות.
סמוך לשעה 13:50 התקשר אחד מעובדי החשמל לבעל הבית שטח, ועדכן אותו אודות התאונה. מיד לאחר מכן התקשר בעל הית לשרקיה וביקש ממנו להגיע.
סמוך לשעה 14:00 הגיע שרקיה למקום והחליט לפנות את פריחאת ממקום התאונה בעצמו ללא כוחות הצלה, כך, שרקיה, בנו ועובדי החשמל הרימו את פריחאת והניחו אותו ברכב של שרקיה שעזב את המקום עם בנו עשהפצוע שוכב ברכב. במקום לנסוע לבית חולים הם נסעו לכיוון ג'נין במטרה להחזיר אותו לכפר יאמון, שם התגורר הפצוע.
מכתב האישום עולה כי בפרק זמן זה נמנע שרקיה מלהזעיק משטרה ולספק למנוח טיפול רפואי.אבל הדברים היו חמורים מכך. לאחר שנועץ עם בנו החליט שרקיה לחזור עם הפצוע לבית בקריית אתא, בשעה 16:00 הם הגיעו חזרה לבית, הורידו את פריחאת, הניחו אותו בקרבת הבית ושרקיה עזב את המקום, בעוד שבנו נותר שם.
כאשר בעל הבית שטח הגיע הוא הזעיק כוחות הצלה.
רק סמוך לשעה 16:10 הגיעו צוותי מד"א אבל רק נאלצו לקבוע את מותו של פריחאת.
מתי מת הפועל?
תחילה כפרו הנאשמים בעובדות כתב האישום, אבל בעיצומו של הליך הוכחות התגלו קשיים ראייתיים והועלו טענות למחדלי חקירה.
הבעיה המשמעותית ביותר היתה אי היכולת לדעת, מתי בדיוק מצא פריחאת את מותו?
האם הוא נלקח מאתר הבנייה לשטחי הרשות הפלסטינית, כשהוא פצוע אנושות, או לחילופין, האם הוא מת כאשר נקבר בתוך ההריסות?
בנוסף, התברר שלא נחקרו עדים רלוונטיים לתיק, למשל פועלים פלסטינים שהיו במקום התאונה ולא נעשה ניסיון לאתר אותם.
זאת ועוד, נטען לשיהוי ארוך בהליכים; בעוד שהאירוע היה בשנת 2015, כתב האישום הוגש כאמור רק בשנת 2019.
עלתה גם טענה לאכיפה בררנית, בנימוק שנגד בנו של שרקיה לא הוגש כתב אישום.
בשל כל אלה הצדדים הגיעו להסדר טיעון.
שטח ושרקיה הורשעו בעבירה של גרימת מוות ברשלנות, ושרקיה הורשע בעבירה של ניסיון לשיבוש מהלכי משפט, אבל דווקא אז נרקם הסדר טיעון שמעורר תהיות.
עורכי הדין משה באב"ד ונחמי פיינבלט שייצגו את שטח, עו"ד מג'ד בדר שייצג את שרקיה מטעם הסניגוריה הציבורית, והתובעת עו"ד רונית גרניק סופר, עתרו במשותף להטיל על הנאשמים ארבעה חודשי מאסר בעבודות שירות. יתר רכיבי הענישה נותרו לשיקול דעת בית המשפט.
הסנגורים ציינו את עברם הנקי של הנאשמים ואמרו כי הסתיים הליך אזרחי שבו הוטל על שטח לשלם פיצוי למשפחת המנוח.
במהלך דיון הטיעונים לעונש הביע שטח חרטה עמוקה על המקרה וציין שנקלע אליו בעל כורחו.
שרקיה תיאר בעיקר את מצבו הרפואי וציין שהוא מתקיים מעזרת בניו המתגוררים בשטחים.
השופטת סימי פלג קימלוב ציינה בגזר הדין, "לא בלי התלבטות החלטתי לכבד את הסדר הטיעון. מדובר באירוע שבו מצא את מותו המנוח תושב השטחים כתוצאה ממעשה הרשלנות של הנאשמים. אם לא די בכך הרי שבהמשך הובל על ידי הנאשם 2 (שרקיה) ברכבו ללא כל ניסיון להעניק למנוח עזרה רפואית או טיפול כלשהו. בכך אני רואה זילות בחייו של אדם ופגיעה בערכים חברתיים של קדושת החיים ואציין שלא שמעתי כל חרטה או צער על המעשה מנאשם 2 (שרקיה, ד.א)".
השופטת גזרה על שני הנאשמים ארבעה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות כפי שהוסכם בין הצדדים.
כמו כן קבעה השופטת כי על שני הנאשמים לפצות את משפחת המנוח ב-40 אלף שקל.
"מסר פוגעני לעובדים ולבני משפחותיהם"
ד"ר הדס תגרי, מנהלת "הקבוצה למאבק בתאונות בניין ותעשייה", התייחסה למקרה: "פרשת מותו המחריד של האני פריחאת בתאונת עבודה פרי רשלנות מחפירה, אי הזעקת עזרה רפואית, הניסיון להעלים את פרטי האירוע והעונש הפעוט שהושת על האשמים – הם למרבה הצער דוגמה קשה אחת לליקויים הקשים בהליכי החקירה, ההאשמה והשפיטה של נאשמים בגרימת מותם של עובדים בתאונות עבודה בישראל ובאזור הצפון בפרט. מדי שנה מתרחשות באזור הצפןן כ-25 תאונות עבודה קטלניות, רובן פרי רשלנות מעסיקים, אולם את מספר כתבי האישום שהוגשו בגין תאונות אלה בשנים האחרונות ניתן לספור על אצבעות כף יד אחת. מצב זה שולח מסר פוגעני לעובדים ולבני משפחותיהם – וסלחני למעסיקים – אודות החשיבות שהמדינה רואה בשמירה על בטיחות העובדים ונחישותה לדרוש ממעסיקים לעשות כן. עד שמצב זה לא ישתנה, לא נראה שינוי של ממש בהיקף המחריד של תאונות העבודה בישראל".
מהפרקליטות נמסר בתגובה:
"מדובר בתיק תאונות עבודה רגיש ומורכב, התיק הוגש לאחר שנערכה חקירה המלווה בגורמי משרד הכלכלה והעבודה. במהלך ניהול ההליך בפני בית המשפט ולאחר שמיעת חלק מהעדויות, התגלו קשיים ראייתים שהובילו, בשילוב עם נתונים נוספים, להחלטה בדבר הסדר טיעון. בעת שקילת ההסדר, הביאה המאשימה בחשבון את הקשיים הראייתים שעלו, את מדיניות הענישה בעבירות מן הסוג הזה וכן את לקיחת האחריות מצד המעורבים, כמו גם נסיבות אישיות נוספות. בית המשפט כיבד את ההסדר וקבע שהינו סביר ותואם את רף הענישה בשים לב לנסיבות החריגות של תיק זה. חשוב להדגיש, שבמקביל להליך הפלילי, התקיים הליך אזרחי שהסתיים בלקיחת אחריות ותשלום פיצוי למשפחת המנוח".
