רישיון המומחה של פרופ' לפסיכולוגיה בוטל עקב תלונות על ניצול מיני

מנכ"ל משרד הבריאות פרופ' נחמן אש שלל את תארי המומחה וביטל את רישיון הטיפול של הפסיכולוג הוותיק פרופ' חנוך ירושלמי, בעקבות תלונות של יותר מחמש מטופלות על ניצול מיני לכאורה ואיומים.
פרופ' ירושלמי, מטפל קליני מוכר במשך למעלה מארבעים שנה,  שימש כמרצה באוניברסיטה העברית, אוניברסיטת חיפה, החזיק בקליניקה פרטית – ואף היה חבר צוות בחינות הרישוי של הפסיכולוגים הקליניים במשרד הבריאות.

יותר מחמש תלונות מטופלות נמסרו למשרד הבריאות בשנה האחרונה. עקב חששן של המתלוננות מהפרופ', ובקשתן לשמור על זהותן תחת חסיון, התלונות הועברו דרך קבוצת אנשי ונשות מקצוע בכירים, שפנו לועדת האתיקה בהסתדרות הפסיכולוגים.

בדיווח ועדת האתיקה למשרד הבריאות נכתב כי: "מקריאת התלונות עולה לכאורה דפוס פעולה סדרתי של פגיעה מתמשכת במטופלות, חלקו סטודנטיות מוחלשות ובמצוקה רבה, ואף נשים פגועות נפש, שפנו לפרופ' ירושלמי כדי לקבל תמיכה ומזור למצוקתן. בכל המקרים מופיע לכאורה דפוס התנהלות חוזר ושיטתי, שנבנה בהדרגה על ידי הפסיכולוג. דפוס זה כולל בשלב ראשון יצירת קשר תלותי בין פרופ' ירושלמי למטופלות תוך שימוש לכאורה במניפולציות רגשיות, מחמאות, התפעלות ומצג של התאהבות מצדו, הבעת רגשות חמים וגילויי דאגה אבהית לא מקובלים".

לאחר מכן, בחסות הסברים על "שיטות טיפוליות", נטען כי פרופ' ירושלמי "ניצל את האמון שנוצר ויחסי התלות תוך סחיטה רגשית, לכאורה, 'לצורך מעשים חוזרים ונשנים של הטרדה מינית, מעשים מגונים וסחיטת הסכמה לקיום יחסים מיניים בתחילת הפגישה הטיפולית כתנאי להמשך קיומה של הפגישה עם המטופלות, ותוך מתן הבטחות לקשר רגשי".

ועדת האתיקה של הסתדרות הפסיכולוגים מסרה עוד כי בתלונות שריכזה עולה גם "דפוס חוזר לכאורה של שימוש באיומים לחשיפת זהותן של המטופלות, הפרת החיסיון הטיפולי וחשיפת פרטים אינטימיים אודותיהן שעלו בפגישות, עד כדי איום 'להרוס את חייהן', אם יספרו למישהו על המתרחש בחדר הטיפולים או יגישו כנגדו תלונה".

מחשש שזהותן תיוודע לו ויסבלו מהתנכלות, העבירה ועדת האתיקה תמצית (פראפרזות) בלבד של התלונות בהשמטת פרטים שעלולים לזהותן, ומועצת הפסיכולוגים במשרד הבריאות דנה באותן עדויות מושחרות בחלקן. המועצה המליצה למנכ"ל משרד הבריאות פה אחד על ביטול רישיון תואר המומחה של ירושלמי וכן התואר שלו כמדריך באבחון וטיפול. יחד עם זאת, הוא לא נמחק לחלוטין מפנקס הפסיכולוגים, ונשאר כ"מורשה לעסוק במקצוע" בלבד, ובפועל עוסק במחקר וחדל מעבודה כמטפל.

בעקבות שלילת תאריו, ירושלמי הגיש עתירה נגד משרד הבריאות לבית המשפט המחוזי בירושלים, ובאמצעות עו"ד עדי כרמלי, הלין על כך שהתלונות המלאות לא נחשפו בפניו, וההליך שתוצאותיו חמורות התנהל באופן בלתי תקין, כשחזקת החפות שמורה לו.

עו"ד כרמלי ציין בעתירה כי חקירה שנפתחה במשטרה נגד פרופ' ירושלמי הסתיימה בסגירת התיק עקב אי שיתוף פעולה מצד מתלוננות, וטען כי אין לסמוך על תלונות אנונימיות במהותן, שנאספו לטענתו על ידי פרופ' אחר הרודף אחר מרשו ממניעים אישיים. ירושלמי הכחיש בתוקף כל פגיעה מינית או נפשית במטופלות.

שופטת בית משפט המחוזי ענת זינגר דחתה את העתירה, אף כי ציינה כי "יש לבחון בזהירות רבה מקרה בו המתלוננות בוחרות להישאר אנונימיות". לדברי השופטת, "אף שהתלונות לגופן לא הוצגו בפני העותר ואף לא בפני מועצת הפסיכולוגים, המועצה נסמכה על גורמים מתווכים (קבוצת מומחים, ז.ק) אשר על ממצאיהם ניתן לסמוך, ויו"ר ועדת האתיקה ויו"ר המועצה התרשמו באופן ישיר ובלתי אמצעי מאחת המתלוננות". עוד ציינה השופטת כי "יש לתת את הדעת לכך שלא מדובר בתלונה בודדות אלא לכל הפחות בחמש תלונות… וקווי דפוס משותפים".
השופטת עצמה עיינה בארבע תלונות מלאות חסויות, והתרשמה מאמינותן. לדבריה, "לו היו המתלוננות מצליחות להשתחרר מפחדן כי המתלונן יחשוף מידע מהטיפול – יש בפרטי המקרים אף להצדיק שקילת הגשת אישום פלילי".