העיתונאית איילה חסון, נוטלת החסות התקשורתית הרשמית על ה"קוזאק הנגזל" גל הירש, מרבה לפרסם ולצייץ כי במשטרת ישראל טרפדו את המינוי שלו למפכ"ל ממניעים זרים, תוך הפצת תיאוריות קנספירציה על עבירות שוחד בינלאומיות, והראיה, מה שהחל בחשד לעבירות שוחד והלבנת הון הסתיים לאחרונה בחוסר אשמה, ותחתיהן נותרו עבירות מס בסך הכל.
גם הירש עצמו, אשר נראה נבוך כל כך באולפני השבת של חסון, כאשר מקרינים שובלי כתבות תחקיר עליו, ופרשנים עורכים דיונים "מעמיקים" בעניינו, התבטא באופן דומה והצהיר למצלמה כי המינוי שלו למפכ"ל סוכל, והנה תיק השוחד נסגר מחוסר אשמה ונותרו רק הצטאלך האלה של עבירות המס.
לפי כתבת הפלילים לשעבר ותחקירנית הטלוויזיה המהוללת, וגם לפי מי שהיה המועמד של בנימין נתניהו לרשימת הליכוד לכנסת, הכוללת עוד כמה חשודים ונאשמים בפלילים, מי שמעורב בעבירות מס בינלאומיות בהיקפים של מיליונים בהחלט היה ראוי להתמנות למפכ"ל משטרת ישראל, ותשאלו את גלעד ארדן שמינה אותו לתפקיד.
מזל שבאגף החקירות והמודיעין של המשטרה ישבו אז כמה קצינים קשוחים ולא פראיירים בכלל, שהקריבו את הקריירות האישיות שלהם כדי למנוע את המחדל.
לפי פרסום שחשף השבוע העיתונאי יואב יצחק מ"ניוז1", תיק השוחד הגיאורגי בכלל לא נסגר מחוסר אשמה, אפילו בסוללת הסנגורים של הירש מודים כי אין ברשותם מכתב על סגירת התיק מחוסר אשמה, המכתב היחיד שברשותם הוא של סגירת תיק השוחד מול עיריית ראשון לציון.
לגבי חקירת מתן שוחד לכאורה מ"דיפנסיב שילד" של הירש ושות' לשר ההגנה הגיאורגי דוד קזרשווילי (בעל אזרחות כפולה גיאורגית וישראלית) בשנת 2008, משטרת ישראל קבעה בסיום החקירה באוגוסט 2019 כי "לא התבססה תשתית ראייתית מספיקה לעבירת שוחד". בפרקליטות מבהירים, שכאשר נחקרות כמה עבירות באותו תיק ורק בחלק מהעבירות הוגש כתב אישום, לא נהוג להודיע על "סגירה" של החשדות האחרים.
בפועל, במבחן המעשה, עבירות השוחד בתיק הגיאורגי נזנחו בשלב זה בהיעדר ראיות, אבל מה עם עבירות המס המיוחסות, מדוע חסון והירש אינם מפרטים במה בדיוק מדובר?
ציר גיאורגיה שוויץ פנמה
נגד גל הירש הנאשם בהונאת מס ובמסירת דו"חות כוזבים לרשויות המס בישראל נטען בכתב האישום, כי באמצעות חברת הנאמנות "טמפלטון" מפנמה הוא החזיק שישה מיליון שקלים שהרוויח מעסקיו בגיאורגיה, ועליהם לא דיווח לרשויות המס בישראל.
לפי קו ההגנה של הירש אשר פרטיו נחשפים כעת ב"פוסטה", הכסף שהוחזק בחברה מפנמה, כמו גם החברה עצמה, היו שייכים לאביו המנוח יצחק הירש ז"ל שהתגורר בסקוטלנד, ועל כן הוא לא היה חייב לדווח על החברה ועל נכסיה לרשויות המס בישראל. לפי ההגיון הזה, אם מישהו היה חייב לכאורה בדיווח הרי זהו אביו, שנפטר טרם פתיחת החקירה ב-2015.
קו ההגנה מכחיש כי מיליוני השקלים שנכנסו לחשבון החברה בפנמה אשר הוקמה ב-2008 על ידי הירש האבא, היו כספים אשר שייכים לגל הירש מהשותפות בדיפנסיב שילד עם קצינים בכירים בצה"ל לשעבר, שעסקו באימון צבא גיאורגיה.
מנגד, במשטרה ובפרקליטות טוענים כי בחיקורי דין שערכו בשוויץ, שם נוהל החשבון של חברת טמפלטון מפנמה שהיתה בשליטת משפחת הירש, הם הצליחו לשים יד על מסמכים חשבונאיים מפלילים, אשר מבססים לכאורה תמונה אחרת בראיות, ונתמכים בתכתובות ועדויות שמסרו שני עדי המדינה בתיק, גור פינקלשטין ויוסי לירן, השותף החמישי בדיפנסיב שילד.
תזכורת: על פי כתב האישום, עסקיהם של גל הירש ושותפיו ממכירת אמצעי לחימה ושירותי הדרכה לצבא גיאורגיה בשנים 2007 עד 2008 הניבו להם רווחים של כ-40 מיליון שקלים. שישה מיליון מחלקו של הירש, נטען, הועברו לחברה הפיקטיבית לכאורה במקלט המס בפנמה.
עד המדינה פינקלשטיין שהיה היועץ הכלכלי והמשפטי של הירש ושותפיו סייע לחשוף את המערך המסועף של חברות זרות וחשבונות בנק ברחבי העולם, בהם השתמשו הירש ושותפיו על פי כתב האישום. כחלק מפעילותו המרמתית כלפי רשויות המס, נטען בכתב האישום, הכנסותיו של הירש מגיאורגיה הועברו בשנת 2008 לשני חשבונות בשוויץ – חשבון אחד רשום על שמו הפרטי, וחשבון נוסף על שם "טמפלטון" – חברת אוף-שור (נאמנות) שנרשמה בפנמה וזהות הבעלות בה הוסתרה כדרכן של חברות כאלה במקלטי מס.
אחת המחלוקות המשפטיות העקרוניות בתיק היא, האם חברת טמפלטון נפתחה ונשלטה על ידי גל הירש בעצמו, או על ידי אביו תושב סקוטלנד.
הקשר של משפחת הירש לטמפלטון נחשף פומבית לראשונה ב"מסמכי פנמה" שהתפרסמו בעיתונות הכלכלית הבינלאומית ב-2015, הדלפת ענק מחברת עורכי דין בפנמה אשר סיפקה שירותי הקמת נאמנויות ליותר מ-200 אלף חברות אשר הוקמו במקלטי מס ברחבי העולם, כולל זהויות הבעלים והמוטבים.
מדובר בישויות עסקיות "אנונימיות" שבעליהן, להבדיל ממיופי הכוח, אינם גלויים. רק האדם אשר מחזיק בתעודת הבעלות מאותו משרד עורכי דין יודע שהוא הבעלים של החברה. כזו היתה חברת טמפלטון שנרשמה בפנמה ב-2008. האתר "זמן ישראל" פרסם כי על פי "מסמכי פנמה" לגל הירש היה יפוי כוח על טמפלטון.
"מסמכי פנמה" חשפו גם, כי השותפים האחרים שלו בדיפנסיב שילד ובפעילות בגיאורגיה, הנאשמים כיום יניב אדם ועודד שכנאי, החזיקו אף הם ביפויי כוח על חברות שהוקמו אותה שנה בפנמה תחת חזית אנונימית לכאורה, במקביל לפעילותם הבטחוניות מול צבא גיאורגיה.
כתב האישום מעלה כי בסופו של תהליך בוצעה העברה כספית של חלק מהכספים מהחשבון של "טמפלטון פנמה" אשר נוהל בבנק שוויצרי, אל חברת "גל הירש בע"מ" בישראל.
לפי הפרקליטות, כדי להכשיר את העברת הכסף לחזקתו הרשמית, בשנת 2009 הוציא גל הירש חשבוניות כוזבות מהחברה שלו בישראל לחברת טמפלטון "של אביו" על סך כולל של כ-3.3 מיליון שקל עבור שירותי יעוץ ותיווך שנתן לכאורה לטמפלטון. בהקשר זה נטען, כי על פי הראיות החברה של גל הירש לא סיפקה שום שירות לטמפלטון, ואילו טמפלטון עצמה לא בצעה שום התקשרות עסקית עם גיאורגיה. ממילא טוענים בפרקליטות, מדובר בשתי חברות אשר שייכות לכאורה לאותו אדם – גל הירש, והן שימשו בידיו רק כתחנות וכלים לקליטת הכסף.
בהצהרת הון שמסר גל הירש נכון לדצמבר 2008, ובכל דו"חות המס שהגיש לפקיד שומה ת"א בשנים הרלוונטיות, הוא לא דיווח על שליטתו לכאורה בטמפלטון ועל שישה מיליון שקלים שנטען כי החזיק בה, לכאורה. לפי כתב האישום, הדיווחים הכוזבים שמסר, והעברה המאוחרת של שלושה מיליון שקל לישראל כנגד חשבוניות, אפשרו להירש לנכות הוצאות בסכום של כמיליון שקל בחברה הרשמית שלו בישראל.
עסקאות סיבוביות עם אבא
לפי קו ההגנה שנחשף כאן כעת, על החלק מהכספים שהחברה של אביו בפנמה העבירה לישראל הוא הוציא חשבונית ושילם מס, עסקה בהיקף של פחות משלושה מיליון שקל כפי שטוענת הפרקליטות. "החלק האחר של הכסף אשר נשאר בטמפלטון הוא לא כסף של הירש אלא של תאגיד בבעלות האב המנוח", טוען גורם המקורב להירש, "על מה שבבעלותו הוא שילם מס בישראל ומה שלא אז לא".
הירש טוען כי יש לו "ראיות ברזל" בקשר לחברה מפנמה, מקורבים אליו טוענים בנחישות כי "החברה היא של האבא והיא צבועה כך מכל כיוון. הירש האבא ז"ל הלך וקנה עם זה בתים ונכסים". מהסיבה הזו, טענו נציגיו בהזדמנויות שונות, כי לא מדובר בתיק לכתב אישום אלא לכל היותר לפקיד שומה אזרחי.
בהקשר זה עולות כמה שאלות שעליהן יצטרך הירש להשיב, בהמשך לגרסתו:
מדוע רווחים שלו מעסקי גיאורגיה נכנסו לכאורה לחשבון חברה בבעלות אביו?
אם לא מדובר בכספים שחולקו בין השותפים מעסקאות גיאורגיה, כיצד הוא מפריך את הראיות והתכתובות התומכות בכך לכאורה?
מדוע הוציא מהחברה שלו בישראל חשבוניות לחברה שעל פי גרסתו שייכת לאביו בפנמה?
גרסתו היא, כי לו ולאביו היו עסקאות בינלאומיות משותפות (לא ברור מה טיבן), והתשלום שקבלו מהצד שכנגד בעסקאות אלה הועבר לחברה של אביו בפנמה, וכדי למשוך את חלקו באותן עסקאות הוא הוציא חשבוניות גלויות לחברת טמפלטון, ועל כך כאמור שילם מס.
האם כל סיבוב הכסף הזה היה חוקי? בכל מקרה עד ההגנה הרלוונטי המרכזי כבר נפטר.
ועוד דבר, מה משמעות הדימיון בין העבירות שבהן הודה יניב אדם במסגרת עסקת טיעון, אי דיווח על חלקו ברווחים מגיאורגיה, 3.5 מיליון שקל אותם החזיק בחברה אחרת מפנמה, לבין מסלול הכסף של הירש?
בסביבת הירש מיתממים כבר תקופה ארוכה בהקשר זה, לטענתם אין קשר, כל אחד והעניינים שלו, חברה משותפת דיפנסיב גיאורגיה חילקה כספים אבל כל אחד דיווח לרשויות המס לפי הבנתו ולפי היעוץ שקיבל.
סנגוריו של הירש, ובראשם עו"ד טל שפירא ועו"ד דן אלדד, סירבו להגיב לכתבה זו ולקשר הנטען של החברה בפנמה והחשבונות הזרים לאביו המנוח של הירש.
האמינות של פינקלשטיין
אשר לעד המדינה פינקלשטיין, אשר רבות דובר על אמינותו, הפרקליטות טוענת כי היא מחזיקה במסמכים וראיות חפציות חיצוניות המחזקים את עדותו. בהקשר זה אפשר להזכיר גם שפינקלשטיין לא קיבל הקלה בעונש המאסר שריצה על עבירות האלימות שביצע, הפרקליטות התנגדה לקיצור השליש והוא ריצה מאסר מלא של חמש וחצי שנים. טובת ההנאה שקיבל קשורה לענייני מס אישיים שלו, שההיקף הכספי שלהם נמוך מזה המיוחס להירש. לפי פרטי הסכם עד המדינה, פינקלשטיין עצמו יורשע בסיום עדותו ויוטל עליו מאסר על תנאי.
ועוד אנקדוטה בעניין הטענות לאמינותו המפוקפקת של פינקלשטיין. לפני מספר חודשים זכה פינקלשטיין בפיצויים בתביעת לשון הרע שהגיש נגד שני עיתונאים לשעבר בעיתון "מעריב" אשר פרסמו לאחר מעצרו ב-2011 כי הוא חשוד בין היתר בתכנון לרצוח את ראש התנועה האסלאמית ביפו ולפוצץ את מסגד חסן בק. פינקלשטיין לא הואשם בעבירות אלה, ואף זוכה מאישומים אחרים כאילו הזמין הטמנת מטען ורצח של בן הזוג של גרושתו, ופגיעה בבכיר בעיריית תל אביב.
לאחר שהשתחרר ממאסרו, באמצעות עו"ד רון לוינטל פינקלשטיין הגיש תביעת דיבה נגד שני עיתונאי מעריב שהיו חתומים על הכתבה. הוא טען כי מעולם לא נחקר על החשד לפגוע באימאם המסגד, לטענתו הפרסום השקרי בעיתון סיכן אותו בבית המעצר מול אסירים מוסלמים. עו"ד לוינטל הראה כי העיתון לא הצליח להוכיח כי הדברים נמסרו לעיתון בתדריך של המשטרה במועד הפרשה.
השופטת אפרת בוסני מבית משפט שלום תל אביב פסקה לתת לפינקלשטיין פיצוי של 25 אלף שקל על הפגיעה בשם הטוב למרות שאין לו שם טוב לכאורה, בהיותו עבריין מורשע. לדברי עו"ד לוינטל, בית המשפט השתכנע כי גם אדם עם שם לא נקי, שהורשע, זכאי שלא יאשימו אותו או יפרסמו נגדו כאילו עשה עוד דברים מעבר לאלה בהם הואשם או הורשע.
