מנשה קדישמן שנפטר במאי 2015 היה מהאמנים החשובים בארץ, צייר ופסל מפורסם, חתן פרס ישראל שעמד מאחורי כמות עצומה של יצירות, במאות מהן סימן ההיכר הבולט שלו – מאות דיוקנאות כבשים פרי מכחולו. יצירותיו מוצגות עד היום במוזיאונים מהגדולים והחשובים בארץ ובעולם, ופסליו מוצבים במוסדות ציבוריים.
פסק דין שניתן השבוע בבית המשפט המחוזי בתל אביב מאיר חלקים אחרים בחייו של האמן המנוח, מהם עולה כי הוא נעזר בשוק האפור למימון עסקיו. מדובר בתביעה שהגיש סוחר האמנות המוכר יעקב קובי אברג'יל נגד ילדיו של קדישמן ועזבונו של האמן, בדרישה לאכוף התחייבות כלכלית שלטענתו נתן לו קדישמן לפני מותו.
קובי אברג'יל הכיר את קדישמן לפני 30 שנה כאשר היה סטודנט לתולדות האמנות, ולדבריו התפתחו ביניהם יחסי "בן ואב". אברג'יל שהיה לאיש מסחר באמנות, נעשה עם השנים איש אמונו הקרוב של קדישמן ואדם מרכזי בעסקיו, גם בהיבט האמנותי וגם הכלכלי. בפסק הדין שניתן על ידי השופטת תמר אברהמי (24 אוגוסט) תואר אברג'יל כ"מי שגייס משקיעים עבור קדישמן בהיקפים ניכרים, נטל עבור האמן הלוואות ופרט עבורו שיקים".
אברג'יל, שיוצג על ידי עו"ד ד"ר חיים שטנגר ועו"ד אורי פנטילט, תבע את עזבון קדישמן בשל התחייבויות שהאמן לא פרע כלפיו. להוכחת טענותיו הזמין אברג'יל לעדות בבית המשפט בעלי גלריות וסוחרי אמנות, אך גם בעל עסק לניכיון צ'קים – נחום ליברמן, ממנו קיבל קדישמן הלוואה בתיווך אברג'יל למימון עסקיו. מלווה כספים נוסף, איש השוק האפור איציק לוי המכונה "איציק הפרסי", אשר גם אותו ביקש אברג'יל לזמן, דחה את ההצעה.
"היתה תקופה שהסטודיו חי ממנו (מאברג'יל)", העיד אברהם יאיר, שהיה אסיסטנט של האמן. "אני מניח שקובי הביא לקדישמן עסקאות במאות אלפי דולרים, חצי מיליון, מיליון".
"לאורך ולרוחב העדויות נשזרה דמותו הייחודית של המנוח (קדישמן), לרבות בכל הנוגע לכספים", כתבה השופטת בפסק הדין. "הראיות מעידות כי התנהלות כספית מסודרת לא עמדה לנגד עיניו… התנהלותו הכספית של המנוח הובילה לכך שנהג להותיר אחריו חובות… תכופות הביא קדישמן לכך שחובותיו ישולמו לבסוף על ידי מישהו מטעמו או עבורו. לא פעם היה המנוח בעל חוב גם לגורמים במה שמכונה השוק האפור".
חבילות של כסף
אברג'יל טען בתביעה כי שלוש שנים לפני מותו של האמן נכרת ביניהם הסכם לפיו הוא יקבל מקדישמן 30 ציורים בשווי מיליון וחצי שקל עבור סגירת חובות עבר של קדישמן כלפיו. כתנאי נתן אברג'יל התחייבות נוספת, לגייס עבור קדישמן משקיע בסכום של 580 אלף שקל לצורך סגירת חוב של האמן ל"איציק הפרסי" המלווה בריבית.
ואולם, עד להוצאת העסקה לפועל קדישמן נפטר. אברג'יל ניסה להשלים את העסקה אחרי מותו ולהעביר לאיציק צ'ק מבעל גלריה כדי לכסות את החוב, אולם מיה ובן קדישמן, ילדיו של האמן, סירבו למלא את "חלקו של אביהם" בהסכם הנטען ולהעביר יצירות מעזבונו לאברג'יל ולמשקיע (בעל הגלריה) מטעמו.
מנגד טענו ילדיו של האמן, כי אברג'יל היה עוד "סוחר שבא להרוויח" מאביהם, סוג של טרמפיסט שמנסה לסחוט את העיזבון.
אלא שמהראיות והעדויות שהובאו לבית המשפט עלתה תמונה אחרת מזו שטענו. לפיה, אברג'יל היה "דילר" מרכזי באמצעותו מכר קדישמן את יצירותיו וניהל את עסקיו הכלכליים, לפחות בחלק מהתקופות. מהעדויות עלה גם לכאורה שקדישמן התנהל במזומן וגלגל מאות אלפי דולרים ממכירת יצירות, אך העסקאות לא תמיד בוצעו על שמו, אלא באמצעות אברג'יל, דילר עסקי האמנות המקורב.
קדישמן תואר בבית המשפט כמי שהתנהל בפזרנות וצבר כאמור חובות. אחת הדרכים שבהן גייס כספים היתה מכירת אמנות לגלריות ולמשקיעים ובעלי הון אשר אברג'יל איתר עבורו. אברג'יל היה "תופר" עסקאות בהן התחייב קדישמן למכור עשרות יצירות לעתים למשקיע אחד. העדויות תיארו "טקס" בו היה אברג'יל מביא משקיעים לסטודיו והיה מחבר בין האמן לרוכשים – אך קדישמן לפי אותן עדויות לא היה צד ישיר להסכמים; הוא השתמש באברג'יל כ"פרונט" ומתווך לביצוע העסקאות, קבלת צ'קים ופריטתם בשוק האפור.
לוסיאן קריאף, בעל גלריה ותיקה בירושלים הממוקמת בסמוך למלון המלך דוד, העיד בבית המשפט: "לא יכולנו לעבוד באופן ישיר עם קדישמן כי הוא רצה חבילות של כסף, ואני הייתי צריך חשבוניות. ואז הפתרון היה דרך קובי (אברג'יל). קובי היה מעורב בכל העסקאות באמצעות החברה שלו – הוא היה מוציא לי חשבוניות, אני שילמתי בצ'קים, ומה שהיה קורה, פשוט הצ'קים האלה הגיעו לאנשים כמו איציק הפרסי ועוד כמה".
אותו איציק תואר כנושה של קדישמן בשוק האפור. מעדויות נוספות עלה כי כדי להחזיר חובות לאיציק, האמן שילם כל חודש "ריבית" באמצעות מספר ציורים שמסר לו.
בעל הגלריה קריאף טען כי בכל העסקאות בהן רכש יצירות ישירות מהסטודיו של קדישמן, הוא לא קיבל חשבונית של האמן (אלא רק מאברג'יל). עד נוסף מטעמו של התובע אברג'יל טען: "מנשה לא היה רושם ולא רוצה תיעודים".
אברג'יל טען כי כל העסקים שלו עם קדישמן היו על בסיס לפיו הוא גייס עבורו כסף ממשקיע (כמו בעל הגלריה) או ממלווה כספים, ועבור הכסף קדישמן היה נותן התחייבות למסירת כמות של ציורים, "ואחרי זה אני רץ אחרי מילוי ההבטחה", כדברי אברג'יל. לטענתו, בשל שיטת העבודה הזו בה הוא היה "צינור" הכספים של קדישמן, בשלב מסוים הוא הסתבך עם רשויות המס ובשנת 2009 אף "נאלץ לעזוב את הארץ עקב החשש מפסילת ספרים בעקבות העברות כספים וחלוקת צ'קים בשוק האפור, שברובן נבעו מעסקאות סיבוביות שנגעו לצרכי הסטודיו של המנוח".
רק בשנים האחרונות חזר אברג'יל לארץ לאחר עשור בניו ג'רזי וייעוץ לאספני אמנות בעולם.
בין הסכמות לתוקף מחייב
למרות שילדיו של האמן התכחשו בתוקף לטענת אברג'יל בנוגע לחובות שיצר האמן כלפיו, בחקירה נגדית שערכו עורכי הדין שטנגר ופנטילט אישר בן קדישמן: "תמיד היו לאבא שלי חובות. ידענו שיש חוב לאיציק הפרסי, ידעתי שיש חוב לעוד גורמים בשוק האפור, ידעתי שיש חוב אישי לחבר כזה ואחר".
אבל החולשה בתביעת אברג'יל היתה בכך שההתחייבות האישית שלטענתו נתן לו האמן המנוח באמצעות 30 ציורים היתה בגדר "הסכם שבעל פה". הראיות של התובע ועו"ד שטנגר מטעמו, כתבה השופטת, "מבססות הידברות (שהתקיימה) בעניין מתן פיצוי מקדישמן לאברג'יל בדרך של מתן תמונות… אולם כידוע לא כל אמירה שנאמרה, ואפילו לא כל הבנה שהתלבנה, מגבשות הסכם שהמשפט מעניק לו תוקף מחייב… ההתנהלות לאורך השנים יוצרת רושם של הידברות, נכונות, ואולי אפילו מעין הבנה ג'נטלמנית לגבי מתן ציורים, אך לא 'גמירת דעת', כוונה ברורה, רצינית ומחייבת של המנוח".
השופטת סיכמה כי "החומר שהובא מלמד כי קובי פעל רבות עבור קדישמן, השיג עבורו משקיעים, נטל עבורו הלוואות… ואין לשלול את האפשרות שחלק מקשייו למול רשויות המס היו קשורים גם לפעילותו זו".
השופטת מתחה גם ביקורת מרומזת על ילדיו של קדישמן, ש"נראה כי התנהלו מול התובע בחומרה והדפו את טענותיו אותן כינו כ'טפילות'".
לפי פסק הדין, "הראיות מלמדות כי קדישמן מימן לא אחת את צרכיו הכספיים הרבים גם באמצעים ובעזרת טיפוסים לא שגרתיים והשוק האפור. הוא עשה כן לא רק בתקופה האחרונה של חייו, אלא זמן ניכר קודם לכן".
כאמור, התביעה נגד עזבון האמן נדחתה, עקב חוסר בראיות להתקיימותו של חוזה בר-אכיפה עם אברג'יל. למרות דחיית התביעה, השופטת הוסיפה כי היא מצרה על כך שהנתבעים, ילדיו של המנוח, לא סיימו את ההליך בהבנות, ולדבריה יש עדיין לקוות שההדורים מול התובע ייושבו וזאת "לטובת מורשתו של קדישמן".
את בן ומיה קדישמן ייצגו עו"ד ד"ר קובי קפלנסקי ועו"ד חן גלעד ממשרדו, שמסרו בתגובה: "יורשי העזבון מרוצים מפסק הדין. אברג'יל הוא דילר, כפי שהיו דילרים רבים שעבדו עם קדישמן. כפי שקבע בית המשפט, האמן לא התחייב כלפי אברג'יל בשום צורה שהיא. חשוב ליורשי העזבון להמשיך את המורשת המפוארת שהשאיר אביהם האמן, והם היום הגוף שמאשר את מקוריות הציורים של קדישמן".
קובי אברג'יל מסר בתגובה: "פסק הדין הוא ליקוי מאורות של שופטת, שהכניסה עצמה לפרטים והגיעה למסקנה שגויה. בדברי הסיכום לפני הכרעת הדין, השופטת ביקשה ממשפחת קדישמן לשלם לתובע ובכך לסיים את התיק, בניגוד להחלטתה הסופית. עם זאת העובדה שלא פסקה הוצאות בתביעה של 2.5 מיליון שקל אומרת דרשני. העדים שהבאתי לבית המשפט העידו על עסקאות במיליוני שקלים. הקשר בין עזיבת הארץ לדרישת רשויות המס אינו מדויק, המטרה היתה לזרז את קדישמן בתשלום החוב. אנו נערער לבית משפט העליון".
