הערעור נדחה – בימ"ש העליון אישר את שחרורו של ניסו שחם

שופטת בית משפט העליון רות רונן דחתה את ערעור הפרקליטות על שחרורו המוקדם של ניצב בדימוס ניסו שחם, שהורשע בהפרת אמונים ובמעשה מגונה.
בקשת רשות הערעור נדחתה על הסף, מבלי שהובאה לדיון בפני הרכב של שלושה שופטים.

שחם החל לרצות את מאסרו לפני שישה חודשים, וסיים לרצות שני שליש ב-31 ביולי. מועד שחרורו בתום ריצוי מלא קבוע ל-10 בדצמבר 2022. על פי החלטת בית משפט העליון, שחם המיוצג על ידי עו"ד חן מאירי, ישתחרר מכלא חרמון כבר הערב (25 אוגוסט).

הפרקליטות בהנהגת עמית אייסמן ביקשה מבית משפט העליון להתערב בהחלטתן של שתי ערכאות קודמות – ועדת השחרורים ובית משפט המחוזי, שתיהן קבעו כי שחם ראוי לשחרור מוקדם על פי הקריטריונים המשפטיים המקובלים הבוחנים בקשות לקיצור עונש. הפרקליטות, נגררת ומובלת אחרי היסטריה תקשורתית שהכתיבה את האג'נדה, מנותקת מההלכות המשפטיות, טענה כי ההחלטות האלה "יפגעו באופן חמור והרסני(!) באמונו של הציבור במערכת המשפט".

מערכת התביעה בהנהגת אייסמן טענה כי בית המשפט המחוזי שאישר את שחרורו "הקל ראש" במעשיו של שחם, ו"התעלם" מחוות הדעת המקצועיות של רש"א ומב"ן (מרכז בריאות הנפש של שב"ס). גורמים אלה טענו כי שחם לכאורה לא לקח אחריות על מעשיו ומטשטש את הפן הפלילי שלהם.
בה-בעת הפרקליטות עצמה התעלמה מחוות דעת של גורם מקצועי אחר מטעם המדינה – העובדת הסוציאלית בבית הסוהר לה ההיכרות המעמיקה ביותר עם האסיר, ולפי חוות דעתה החרטה/הבנה שיצאה משחם שחצה גבולות, היא כנה.

עו"ד מאירי הפנתה לכך שעמדת המדינה נדחתה כבר בשתי ערכאות – שערכו בחינה מעמיקה של חוות הדעת והגיעו למסקנה שונה. מחלוקות בין חוות דעת מקצועיות אינה דבר חריג, אמרה עו"ד מאירי, ואין חובה שכל גורמי הטיפול "ידברו בקול אחד".

השופטת רות רונן הסכימה עם עו"ד מאירי: "הכרעת בית המשפט המחוזי איננה חורגת ממתחם הסבירות".
השופטת רונן פרטה את הדברים אחד לאחד:
מידת המסוכנות של האסיר נמוכה – ועל כך אין מחלוקת.
חומרת העבירה: "גם לגישת המדינה, עבירות המין בהן הורשע שחם הן ברף הנמוך יחסית של עבירות מין", כתבה השופטת.
התנהגות בבית הסוהר: "לסעיף זה יש לתת משקל", כתבה השופטת, "כתמריץ חיובי וחשוב לאסירים להתנהג כנדרש במהלך תקופת מאסרם". אין מחלוקת כי לשחם לא היו בעיות משמעת בבית הסוהר.
חוות הדעת המקצועיות של גורמי הטיפול ביחס לחרטה וסיכויי השיקום: לדברי השופטת "חרטה היא עניין מורכב. מובן שאין די בכך שהמשיב יצהיר הצהרה ריקה מתוכן לפיה הוא מתחרט. חרטה היא לא אחת תהליך, שעשוי להיות ארוך ולא פשוט. לא כל תהליך חרטה הוא זהה".

השופטת ציינה, כי דווקא לחוות דעתה של העובדת הסוציאלית שהכירה את האסיר במשך תקופה ממושכת, ונפגשה איתו במהלך מאסרו אחת לשבוע, יש משקל חשוב. העו"סית תיעדה את תהליך השינוי שעבר שחם בשיחותיהם, וכתבה כי הוא עבר "תהליך משמעותי והבין כי מדובר בהתנהגות פסולה וכי הוא פעל וחשב באופן מעוות".

גם מחוות הדעת של מב"ן, שהמדינה טענה כי מעידה על חוסר חרטה, עולה דווקא ההפך. גם מחוות הדעת הזו ציטטה השופטת אמירות של חרטה כמו: "היה מגיע לי לחטוף", "לא מקיימים קשרים, בטח לא במסגרת העבודה" ועוד אמירה: "העובדת הסוציאלית סייעה לי להיות מודע יותר לאיוולת שלי".

עו"ד מאירי מסרה בתגובה להחלטת בית משפט העליון: "זהו אושר עצום. שלוש ערכאות אמרו את שלהן. טוב הייתה עושה המדינה לו היתה נמנעת מהגשת בקשה כל כך מופרכת. המדינה ניסתה לטעון בגלגול שלישי, בתחפושת של סעיף ייחודי בחוק ("חשש לפגיעה חמורה באמון הציבור") שלא הועלה בוועדה כלל.
"אני שמחה על ההחלטה שמאשרת שהן ועדת השחרורים והן בית משפט המחוזי בנצרת בדעת הרוב, צדקו בקובעם כי ניסו שחם ראוי לשחרור. צר לי שהמדינה בראשות אייסמן הלכה רחוק מדי עם התיק הזה".