מערכת היחסים המורכבת בין חלק מתושבי הכפר תראבין א-סאנע שבדרום לבין המועצה האזורית אל-קסום, עלתה מדרגה לפני כחודש וחצי בעקבות חשד שתושב הכפר ושותפים נוספים פרצו לבניין המועצה האזורית, ביצעו במקום ונדליזם וגנבו רכוש יקר ערך (11 יולי).
המועצה האזורית אל-קסום, שמשרדיה ממוקמים במגדל המשרדים בית נועם בבאר שבע, ממונה על כ-25 כפרים בדואים מוכרים יותר או פחות בינהם גם הכפר תראבין, שפונה בעבר מאזור הישוב עומר וכיום הפך לכפר מוכר במיקומו החדש ליד רהט.
חלק מתושבי תראבין מאשימים את המועצה וראשיה במעשי שחיתות לכאורה, וזה מה שהוביל למחאה האלימה.
בכתב האישום שהוגש נגד החשוד המרכזי – אבראהים אלסאנע (47), נטען כי הפריצה התרחשה בשעות הבוקר באחד מימי חג הקורבן האחרון, בזמן שבניין המועצה היה סגור ולא פעיל עקב חופשה. על פי האישום, מספר רעולי פנים בהם הנאשם פרצו אל המשרדים והתחילו להשחית את המבנה. בין היתר נלקחו מחשבים, נגנבו מפתחות של המועצה, הושחת ציוד וכתבו בספריי על קיר המשרד את המילה "גנבים". בנוסף נגנב מהחניה רכב איסוזו ששייך למועצה והועבר לשטחי הרשות הפלסטינית. רעולי הפנים פרצו לרכב איסוזו נוסף וגנבו מתוכו מסמכים.
פחית התרסיס אשר שמה שאת הפורצים לריסוס הכתובות הכתובות על הקירות נשארה בזירה, וחוקרי המשטרה הצליחו להפיק ממנה טביעת אצבע אשר הובילה אל הנאשם אלסאנע. לפיכך, כתב האישום מתייחס אליו כאחד הפעילים המובילים של המחאה, הגם שמדובר בחבר ועד בכפרו.
מלבד ראיית טביעת האצבע, הפנו לראייה נוספת נגד הנאשם – רכב סקודה בעל לוחית זיהוי מזויפת עימו הגיעו רעולי הפנים אל בניין המועצה. במהלך החקירה הגיעו החוקרים אל ביתו של הנאשם ומצאו כי בנו מחזיק ברכב סקודה, חוות דעת הצביעה כי מדובר ברכב הסקודה מהאירוע, בין היתר לאחר שבתוכה נתפסו חלק מהמסמכים שנגנבו לכאורה מהמועצה.
בעקבות כך נעצרו הנאשם ובנו, אך הבן שוחרר מאחר שלא התגבשה נגדו תשתית ראייתית בתיק.
לעומתו, נגד חבר הוועד אלסאנע הוגש כאמור כתב האישום בו מייחסים לו עבירות של קשירת קשר לעשות פשע, פריצה, היזק לרכוש במזיד, פריצה לרכב בכוונה לגנוב, גניבת רכב, וזיוף סימני זיהוי של רכב.
בבקשה למעצר שלו עד תום ההליכים ציטטה התביעה אמרות של הנאשם לפיהן הוא ידאג להעליל על בכירים במועצה, וגם על כך שהוא פעיל נגד המועצה.
בבקשה נטען עוד, כי יש לו עבר פלילי שכולל הרשעות בעבירות של חבלה במזיד לרכב, ניסיון גניבת רכב, פריצה לרכב, שוד מזויין והפרת הוראה חוקית, והוא גם ריצה בעבר עונשי מאסר.
הנאשם, באמצעות סניגורו עו"ד אייל אביטל, אמר להגנתו כי הוא בעל חנות מכולת. בחנות שלו הוא מוכר את פחיות הספריי וכך למעשה ניסה להסביר את טביעת האצבע המדוברת על התרסיס שנמצא בזירה.
בנוגע למסמכים, טען הנאשם כי הוא משתמש לעיתים תכופות ברכב ויכול להיות שטביעת האצבע הייתה על המסמכים שהיו ברכב מבלי שלנאשם יש קשר לפריצה.
בתוך כך, מעצרו של הנאשם הוארך מספר פעמים. במהלך כל התקופה טען הסניגור כי הראיות בתיק נסיבתיות בלבד ואין ראיה ישירה הקושרת אותו לאירוע. לטענת הסניגור אביטל, בדיקת המסמכים התבצעה כעבור שבוע ואיבדה למעשה מהאותנטיות הראייתית שלה.
השופט רפאל ימיני קיבל את טיעוני הסנגור על הכרסום בראיות התביעה והורה לשחרר את אלסאנע: "זיהויו של המשיב הוא בעייתי בלשון המעטה, שכן הדמויות שנצפו שם חבשו כובעים רחבי שוליים ועטו מסכות על פניהן, ולכן לא ניתן לזהות אותן.. לטעמי, לאחר צפייה בסרטוני האבטחה, סבורני כי טביעת האצבע אכן הוטבעה שלא בזירה, כי כל אותן דמויות שנצפו בסרטונים, ובפרט זו שהחזיקה במיכל, לבשו על ידיהם כפפות".
השופט גם התמקד ברכב הגנוב: "הרכב שנגנב אותר בדהרייה. לא ברור מדוע מז"פ לא לקח ממנו מעתקים לבחון האם נשארו טביעות אצבע או ד.נ.א…אותה תמיהה עולה גם כלפי הרכב שנשאר בחניון. שכן, אם המשיב הסיר את הכפפות מעל ידיו בשעה שהוציא את המסמכים מהרכבים, אז היו אמורים להישאר טביעות אצבעותיו גם ברכב.. העובדה שהמכשיר של המשיב אוכן במהלך כל האירוע במקום אחר מזה שבו ארעה הפריצה, מחזקת בצורה משמעותית את גרסתו".
על בהחלטת השחרור למעצר בית עד לתום ההליכים אמר השופט: "המסקנה היא כי המארג הראייתי אותו הציבה המבקשת בפניי, המבוסס על ראיות נסיבתיות, איננו חד משמעי וישנן סתירות ואף תמיהות לא מעטות בתיק".
