בית המשפט: "ההסתכלות על ניסו שחם כעבריין מין היא שגויה"

בית משפט המחוזי בנצרת דחה את עתירת הפרקליטות נגד שחרורו המוקדם של ניצב ניסו שחם, שנשפט ל-10 חודשי מאסר בגין קיום מערכת יחסים מינית עם שמונה שוטרות, שבגינן הורשע בעבירת הפרת אמונים ובעבירת מעשה מגונה בשוטרת אחת.

בית המשפט גיבה את החלטת ועדת השחרורים לקצר שליש ממאסרו של ניסו שחם, למרות שרש"א (רשות שיקום האסיר) סירבה להכין עבורו תוכנית שיקום מטעם המדינה, ועו"ד חן מאירי המייצגת את שחם הגישה תוכנית שיקום פרטית מטעם הקרימינולוגים של מרכז הטיפול הפרטי "התחלה חדשה".

בית המשפט ציין את חוות הדעת המקצועיות של גורמי הטיפול, העו"סית בבית הסוהר והמרכז לבריאות נפש של שב"ס (מב"ן) אשר אבחן כי המסוכנות המינית הנשקפת משחם היא נמוכה.
עם זאת, החלטת השופטים התקבלה תוך מחלוקות בהרכב – השופטים שאהר אטרש וערפאת טאהא דחו  ברוב קולות את ערעור המדינה על קיצור המאסר. השופט יוסף בן חמו היה בדעת מיעוט כי צריך לבטל את שחרורו של שחם במועד זה. ביצוע השחרור עוכב למשך 48 שעות עד אשר הפרקליטות תודיע האם תבקש להגיש ערעור לבית משפט העליון.

ראש ההרכב בבית המשפט המחוזי, השופט אטרש ועמיתו השופט ערפאת כתבו בהחלטה כי ועדת השחרורים שקלה את כל השיקולים – ועו"ד מאירי ושחם הצליחו לשכנע כי הוא ראוי לשחרור, וכי הוא לא יסכן את הציבור.
השופט בן חמו בדעת המיעוט, ציין גם הוא כי חוות הדעת הפסיכיאטרית המקצועית קובעת כי אין מסוכנות מינית משחם, ואולם לטענת השופט בן חמו לא די בכך שנקבע כי שחם איננו מסוכן לציבור, והשאלה היא האם הוא "ראוי" לשחרור בניכוי שליש.

שחם אמנם עומד בקריטריונים של התנהגות תקינה בכלא והיעדר עבירות משמעת, אולם לדעת השופט בן חמו, קצין המשטרה הבכיר אינו ראוי לשחרור מוקדם משום שלפי ההתרשמות ברש"א, שחם לא הביע חרטה "כנה" על מעשיו אלא מהפה ולחוץ.
השופט טאהא לעומתו הדגיש כי עיקר התיק הוא לא ההרשעה של שחם בעבירות מין, משום שרק במקרה אחד הורשע שחם במעשה מגונה עקב נשיקה לשוטרת ללא הסכמתה, ומקרה נוסף של שליחת מסרונים מטרידים. בכל יתר המקרים כלפי שש שוטרות הורשע הקצין הבכיר רק עקב ניגוד עניינים מול תפקידו, ועל כן אין סכנה לפגיעה חוזרת לאחר שסיים את תפקידו הציבורי ופוטר מהמשטרה . לפיכך, דעת השופט טאהא אליה הצטרף ראש ההרכב קובעת כי "ההסתכלות על עבירת הפרת האמונים שבה הורשע שחם כעבירת מין או משיקה לעבירת מין, היא שגויה".

לעו"ד מאירי, הסנגורית של שחם, היה בתיק הזה אתגר מיוחד ולא פשוט, עקב חוות הדעת של רשות שיקום האסיר, אשר סירבה להכין לו תוכנית שיקום בפיקוחה, בשל האבחנה כי שחם לכאורה אינו מודה בביצוע עבירות בפה מלא, חרף הקביעה העיקרית שהוא איננו מסוכן.

"16 שנים אני מופיעה בועדות שחרורים", אומרת עו"ד מאירי, "ואני לא מרבה לעלות עם תיקים ללא תוכנית של רש"א, כי אני יודעת מהו הנרטיב של הוועדות – שנוטות לתת לעמדת רש"א משקל מכריע. אבל המקרה הזה לא דומה לשום תיק אחר", אומרת עו"ד מאירי, "כי גם ההרשעה של שחם היתה תקדימית כפי שקבע בית המשפט העליון עצמו – מעולם לא הורשע אדם בפלילים בישראל בשל הצטברות של מקרים ברף המשמעתי. לא היתה מקודם עבירה פלילית רק בשל קיום קשר אינטימי עם שוטרת במשטרה. בית המשפט קבע תקדים כי קיימת כאן 'צבירה' של עבירות שנחשבו קודם עבירות משמעת".

עו"ד מאירי מבהירה כי זהו גם המקור לחיכוך שהיה בין שחם לאחראי מטעם רש"א על הכנת תוכנית שיקום. "נציג רש"א אמר לו: 'פגעת בשמונה נשים, אתה עבריין מין סדרתי'. ושחם הסביר : "לא פגעתי בשמונה שוטרות – ניהלתי קשרים עם שמונה שוטרות ועצם הקשרים האלה נקבע כהפרת אמונים, אבל לא ביצעתי עבירות מין בשמונה שוטרות'".

לדברי עו"ד מאירי, מהחיכוך הזה נולדה עמדת רש"א שהוציאה את דבריו מהקשר וקבעה כי חרטתו אינה כנה כי הוא מודה שפגע ב"רף המוסרי" לכאורה בלבד. אגב, גם אותה שוטרת שנקבע כי שחם פגע בה מינית במעשה מגונה (נשיקה), לא רצתה להתלונן ולתת עדות, ובית המשפט נאלץ להוציא לה צו הבאה. בהמשך היא אף הוכרזה כעדה עוינת.

עו"ד מאירי מאמינה כי אין עילה משפטית לפרקליטות לבקש רשות ערעור מבית המשפט העליון על ההחלטה במקרה זה. לאחר ששתי ערכאות דנו בנושא, בית המשפט העליון יידרש, אם יידרש לתיק  ב"גלגול שלישי" ובמצב זה אין זכות ערעור המוקנית בחוק, ועל הפרקליטת יהיה להגיש בקשה לקבלת רשות ערעור. על פי הפסיקה, כדי שבקשה כזו תיענה ובית המשפט העליון ישוב וידרש לתיק נדרשת שאלה משפטית עקרונית שחורגת מהנסיבות הקונקרטיות בתיק זה.