בני זוג שנישאו בשנת 2006 וכיום הם הורים לנערים בני 16 ו-14, הגישו בשנת 2012 בקשה להליך גירושין בבית הדין הרבני. הסכם הגירושין התעכב מאחר שהאב הגיש בקשה לפשיטת רגל, אבל בשנת 2016 קיבל תוקף של פסק דין, ובמסגרתו נקבע:
– האב יהיה עם הילדים בכל יום שלישי אחר הצהריים ובכל שבת שנייה.
– האב ישלם מזונות בסך 3,000 שקל לחודש עבור שני הילדים, בתוספת מחצית הוצאות חינוך ובריאות חריגות, חוג אחד ושני מחזורי קייטנה לכל ילד.
במאי 2019 הגישה האם, באמצעות עו"ד אופק בלאיש, תביעה להגדלת מזונות. במסגרת דיון קדם משפט בחודש אוקטובר 2019, הצדדים הגיעו להסכמה לפיה זמני השהות של האב עם הילדים יתקיימו בכל יום שני ורביעי אחרי הצהריים ובשבתות אחת לשבועיים, כאשר כל מפגש שלא יתקיים – ההורה המפר ישלם 500 שקל להורה השני. בעניין המזונות ההורים לא הגיעו להסכמה ולכן התביעה הגיעה לשלב ההוכחות.
האם טענה כי האב אינו פוגש את ילדיו בהתאם לפסק הדין, אלא אחת לשבוע בלבד, וגם זה "בדוחק". לטענתה, הדבר מטיל עליה עול רב יותר, גם מבחינה כלכלית. בנוסף טענה האם כי סכום המזונות שנקבע בפשרה אינו משקף את צרכי ילדיה כיום. בין היתר היא טענה כי נאלצה לשכור דירה גדולה יותר.
האם הוסיפה כי היא מתפרנסת מקצבת נכות, וכי עסק קוסמטיקה שהיה בבעלותה פשט רגל והיא נותרה בחובות. האם הוסיפה כי בעלה לשעבר מרוויח לפחות 10,000 שקל לחודש, מה גם שהוא מתגורר בדירה השייכת להורי אשתו השנייה וחי חיי מותרות.
האב טען מנגד, באמצעות עו"ד טלי גיגי, כי ילדיו הקטינים נמצאים אצלו בסופי שבוע לסירוגין ופעם אחת באמצע השבוע, בהתאם ללוח הזמנים שלהם. בנוסף טען כי הוא עושה כל שביכולתו לקיים את המפגשים, אך האם מונעת זאת.
לגבי דמי המזונות טען האב כי הסכום שנפסק תואם את צרכי הילדים גם כיום, וכי האם שכרה דירה גדולה יותר לצורך עבודתה כקוסמטיקאית ולצורך מקום לבן זוגה החדש.
באשר למצבה הכלכלי של האם טען האב כי קצבת הנכות שלה עלתה, היא מקבלת החזרי מס בשל הקורונה ועדיין מפעילה את עסק הקוסמטיקה בביתה.
סגנית נשיא בית המשפט לענייני משפחה באשדוד, השופטת ענת אלפסי, קיבלה את התביעה באופן חלקי: "בעניין שלפנינו, הצמצום המשמעותי בזמני השהות לצד העלייה ברכיב המדור בשל המעבר מדיור ציבורי לדירה שכורה, הם שני פרמטרים משמעותיים המצדיקים בחינה מחודשת של דמי המזונות", ציינה השופטת בהחלטתה, "כאשר האב פוגש בילדים פעם בשבוע בלבד למשך כשעתיים, ללא לינה, מדובר בהיקף זמני שהות מצומצם במיוחד, הנופל מן המינימום המקובל. המשמעות היא כי הנטל המוטל על האם כבד במיוחד, ומצדיק הגדלת היקף החיוב".
עוד קבעה השופטת, "לאור היחס בין הכנסותיהם הפנויות של ההורים", כי האב ישלם 3,200 שקל לחודש עבור שני הילדים. שאר ההוצאות יתחלקו באופן שווה בין ההורים. עוד קבעה השופטת כי כסף לבילויים של הילדים יילקחו מקצבת ילדים של ביטוח לאומי. בנוסף פסקה השופטת הוצאות משפט לחובת האב, בסך 5,000 שקל.
