בית משפט השלום בחיפה ביטל צו לפי פקודת בזיון בית המשפט שכלל קנס יומי עקב אי המצאת מסמכים, אשר ניתן בתביעה בין שני שותפים לשעבר בחברת עבודות עפר וקידוחים גדולה מאזור הצפון.
איש עסקים בשם עלי בדארנה מסכנין תבע את שותפו לשעבר אמיל בדארנה. השניים הקימו בשנת 2007 את חברת "קידוחי מוסא" לביצוע עבודות מכניות הנדסיות ופירקו את השותפות כעבור תשע שנים. התובע, אשר כיום הוא מתחרה של החברה, דרש לקבל את כל מסמכי הנהלת החשבונות, כרטיסי הלקוחות, מאזני החברה, דוחות ושאר המסמכים הרלוונטיים לשנים 2007-2015 עד פירוק השותפות, בטענה כי שותפיו לשעבר הונו אותו כביכול ומנעו ממנו לקבל את הכספים המגיעים לו מן החברה.
שופטת בית משפט השלום בחיפה עידית וינברגר חייבה בפברואר 2021 את הנתבעים לחשוף לפני התובע מאזנים ודו"חות רווח והפסד, דו"חות מס הכנסה ומע"מ שהגישה החברה, כרטיסי כל הלקוחות, העתקי חשבוניות, קבלות והזמנות עבודה והעתקי צ'קים, הכל מהשנים 2007-2015 – שנות השותפות שפורקה.
לאחר שהחברה טענה כי חלק מהמסמכים לא בנמצא והושמדו- באפריל 2021 קיבלה השופטת את בקשת התובע לחייב את הנתבעים בגין ביזיון בית המשפט, בשל אי קיום הצו להמצאת החשבונות. השופטת וינברגר קבעה כי הנתבעים "לא סיפקו כל הסבר מניח את הדעת" ונתנה צו אכיפה לקיום החלטתה, לפיו החל מחודש יולי 2021 יחויבו בקנס יומי בסך 3,000 שקל עד להמצאת המסמכים.
באמצעות עורכי הדין אסף גרשגורן ויגאל רוזנברג ממשרד דורון טיקוצקי קנטור גוטמן נס עמית גרוס ושות', הנתבעים ערערו על ההחלטה לבית המשפט המחוזי בחיפה. בית המשפט המחוזי הורה על קיום הוכחות לשם עיון חוזר בצו פקודת בזיון בית המשפט.
בהתאם להוראת המחוזי, נערך עיון חוזר באמצעות בחינת ראיות הנתבעים לכך שמסמכי הנהלת החשבונות של החברה לפני שנת 2013 – אינם קיימים עוד ואינם ניתנים לשחזור.
הנתבעים, כמו גם בעלים של המחסן אשר הושכר לחברה לפני מספר שנים, העידו כי בשנת 2017 הוצא למחסן צו הריסה, והם קיבלו הודעת פינוי בהתראה של שבוע.
הנתבע אמיל בדארנה, בעלי החברה, העיד כי החברה פינתה בחופזה את המכונות והציוד ההנדסי, ובתוך המולת פינוי המחסן הוא ויתר על רוב הניירת, למעט ארבע שנים לאחור. לטענת החברה, כל הניסיונות לשחזר את החומר החשבונאי הישן לרבות חשבוניות וכרטסות לקוחות של החברה, במחשבי אחיו של בעל החברה ששימש גם כרואה החשבון, לא צלחו.
חרף זאת, טענו עורכי הדין גרשגורן ורוזנברג כי הנתבעים המציאו לתובע את רוב המסמכים, ואלו מספיקים לצורך בחינה מעמיקה של הנהלת החשבונות. כך למשל חסרים מאזני השנתיים הראשונות של הפעילות המשותפת מתוך תשע שנים, והעתקי הצ'קים שנמשכו מחשבון החברה התקבלו באמצעות בנק מרכנתיל.
כמו כן, כרטיסי הנהלת חשבונות של הלקוחות אותרו עבור חלק מהשנים, ומלמדים כי קיימת הלימה מלאה בין המחזורים המדווחים בדוחות מע"מ ומס הכנסה לבין כרטיסי הלקוחות. באשר לשנים האחרות, לא ניתן היה לאתר נתונים בשל הנסיבות שהוכחו.
השופטת וינברגר קיבלה כאמור את טענות הנתבעים, קבעה שטענותיהם לא נסתרו, ולפיכך "אין תוחלת להמשך ההתדיינות בנושא, או להטלת סנקציות נוספות, משום שהנתבעים הוכיחו כי פעלו בשקידה ראויה בניסיון לאתר את כל המסמכים, ובכך מילאו הנתבעים את החלטות בית המשפט".
