בית המשפט לתביעות קטנות בבת-ים חייב את שירות בתי הסוהר (שב"ס) לשלם פיצויים לאסיר בכלא השרון, עקב התעמרות סוהרים – איום ותקיפה פיזית.
מדובר בשני אירועים.
האחד – ניסיון של סוהר לכפות חיפוש על גופו של האסיר, בעירום מלא ללא תחתונים, בעקבות אירוע השלכת רימון הלם באגף.
השני – איום של סוהר על אותו אסיר, אשר פונה בדחיפות לבית חולים עקב אירוע רפואי. כאשר האסיר הוכנס לאמבולנס שהגיע לבית הסוהר, אמר לו אחד הסוהרים: "אם לא תמות אהרוג אותך (בעצמי)".
התובע, אנדריי אטיאס השפוט לעשר שנות מאסר, הגיש תביעה קטנה נגד שב"ס באמצעות סטודנטיות מהקליניקה המשפטית של המכללה למנהל. מנגד, את שב"ס ייצג בדיון מתמחה מפרקליטות מחוז תל אביב, מאחר שבתביעה קטנה אסור ייצוג באמצעות עורכי דין.
בליל 5 בדצמבר 2021 הושלך רימון הלם באחד האגפים בכלא השרון, בסמוך לתאו של התובע. מפקד האגף הורה על ביצוע חיפוש פתע בתאים. התובע הוכנס לחדר המקלחת, והסוהר שערך את החיפוש הורה לו להתפשט. האסיר הוריד את מכנסיו וסירב להוריד את התחתונים. לדבריו, הסוהר דרש שיתפשט לחלוטין. האסיר העיד כי התנגד לכך פיזית, ואף "השתולל" כשהסוהר ניסה להוריד את תחתוניו.
לטענתו, בשלב זה הסוהר הדף אותו וגרם לפציעתו. לאחר מכן נכנס למקלחת קב"ט האגף שביקש ממנו להירגע, ואמר לו להתלבש ושאינו צריך להוריד את תחתוניו, בניגוד לדברי הסוהר הזוטר.
הקב"ט אישר כי כאשר נכנס למקלחת ראה את האסיר פצוע "עם דם". עוד אישר הסוהר הבכיר בעדותו כי לצורך ביצוע חיפוש בעירום – נדרשת הסכמת האסיר לפי הפקודות.
כדי לתרץ את שאירע, שב"ס טען בכתב ההגנה כי האסיר "מיוזמתו" הוריד את תחתוניו, מבלי שהתבקש.
הרשם הבכיר של בית המשפט, אדי לכנר, קבע כי תשובת שב"ס אינה אמינה, שכן הארגון נמנע מלהביא לעדות בבית משפט את הסוהר שערך את החיפוש. הרשם לכנר כתב בפסק הדין כי "סירוב התובע להוריד את תחתוניו לא הביא את הסוהר לעצור, וזה דרש – פיזית – להוריד את התחתונים. או אז, החל התובע 'להשתולל' ולצעוק… מול עדות זו של התובע – אין כל עדות אחרת. לפי גרסת התובע, ההדיפות – הוא את הסוהר שניסה להוריד את תחתוניו, ללא הסכמתו, והסוהר אותו, גרמה לפציעתו. .. לא ברור מדוע שב"ס בחר שלא להעיד את הסוהר שביצע החיפוש".
לצד זאת קבע הרשם כי אין מחלוקת שלפי הפקודות, "ככל שאסיר מסרב לביצוע חיפוש בעירום, אין מקום לכפות זאת עליו פיזית, אלא רק לאחר שימוע שיעשה קצין ובאישורו בכתב". לפיכך, קבע הרשם, "נעשה ניסיון פיזי להוריד את תחתוני התובע ללא הסכמתו, ולמעשה תקיפתו".
האירוע השני בגינו תבע האסיר אטיאס את שב"ס היה עקב איומים. באחד הלילות הוא חש בכאבים עזים בחזה ונשלח לבדיקת חובש. לאחר בדיקה רפואית, החובש המליץ על פינוי מיידי לבית חולים.
לבית הסוהר נשלח אמבולנס בשעות הלילה המאוחרות. האסיר טען, כי כאשר האמבולנס עמד לצאת, ביצע סוהר בשם משה בדיקה ביטחונית לרכב. כאשר הסוהר פתח את דלת האמבולנס, הוא איים על האסיר האזוק בפנים, במילים האלה: "אם לא תמות אני אהרוג אותך".
לרוע מזלו של הסוהר, פראמדקית מד"א שהיתה באמבולנס העידה על אמיתות הדברים אותם שמעה במו אוזניה.
במקרה זה, שב"ס דווקא כן שלח להעיד בבית המשפט את הסוהר המדובר וסוהר נוסף. שני אלה טענו כי אותו משפט נאמר כ"בדיחה פנימית" ביניהם וכוון כביכול מסוהר אחד לסוהר האחר, "כצחוק בין חברים".
הרשם לכנר לא קנה את התירוץ המביש גם במקרה זה. "אין חולק כי האמירה המיוחסת – נאמרה", כתב הרשם. "בחינת הראיות מלמדת, כי גרסת שב"ס מוקשית עד מאוד… אין להתעלם מכך שהאמירה נאמרת, שעה שהתובע סובל ממצב רפואי הדורש את הפינוי שלו בשעת לילה מאוחרת מבית הסוהר לבית חולים. הצגת גרסה כאילו זו נאמרה בעליצות – אינה במקומה".
בית המשפט קבע כי "אמירות הסוהר נועדו להפחיד ולהקניט את התובע, שעה שהוא נמצא אזוק בתוך אמבולנס בהמתנה לפינויו לבית החולים", ועל כן שב"ס חויב בגין הפרת הוראה חקוקה בהתאם לפקודת הנזיקין.
פסק הדין ציטט אמירות של בית המשפט העליון ביחס לזכויות אסירים: "הזכות לשלמות גופנית וכבוד האדם היא אף זכותו של העצור והאסיר. חומות הכלא אינן מפרידות בין העצור לבין כבוד האדם"; ועוד: "בית סוהר אסור לו שייהפך למכלאה, וחדר האסיר אסור לו שייהפך לכלוב".
בסיכום, הרשם פסק כי על שב"ס לפצות את האסיר בגין שני האירועים, בסכום כולל של 12,500 שקל, בצירוף הוצאות בסך 800 שקל. את התובע ייצגו הסטודנטיות נועה כהן וספיר צופי מהקליניקה המשפטית במכללה למנהל בהדרכתם של עורכי הדין אסף דרעי ואפרת פודם.
יש לציין כי לפני שנה זכה אותו אסיר בתביעה קטנה קודמת נגד שב"ס, אשר לא סיפק לו תפריט מזון ההולם את צרכיו הרפואיים.
התובע קיבל בשנת 2018 מרופא שב"ס זכאות לתפריט דיאטה מטבולית הכוללת ירקות, פירות ולחם מלא, אך בפועל התפריט לא סופק – מה שלטענת האסיר הרע את מצבו הרפואי. בעקבות עתירה מנהלית שהגיש האסיר קבע בית המשפט המחוזי כי אכן – מתיעוד האוכל שסופק לתובע בבית סוהר "השרון" עולה כי תפריט הדיאטה לא סופק לו באופן מלא. בית המשפט לתביעות קטנות פסק לו פיצוי של 5,000 שקל בגין הפגיעה בזכותו לאכול מזון בריא.
