המקום: אוקלהומה סיטי. הזמן: 25 באפריל 1990. שעת לילה מאוחרת. שלושה בחורים שנוסעים בטנדר מגלים בצידי הכביש גופה של אישה צעירה שנדרסה, לכאורה, בתאונת פגע וברח ונחבלה קשות בראשה. הם מזעיקים אמבולנס, לוקחים אותה במהירות לבית החולים ובעלה, קלרנס יוז, מופיע במקום ומעדכן שקוראים לה טוניה יוז, היא עובדת כחשפנית בטולסה ויש להם בן צעיר בשם מייקל יוז. הוא מבוגר ממנה בהמון שנים ונראה מוזר. הרופאים בודקים אותה ומזהים שריטות ומכות שלא תאמו את סוג הפציעה ממנה סבלה. אבל יותר מזה, גרסתו של קלרנס, בעלה, שנראה מבוגר ממנה בהמון שנים, עוררה תמיהה. משהו לא הסתדר בדברים שאמר ביחסו לבנם מייקל בן השנתיים.
הבחורות שטוניה רקדה איתן במועדון החשפנות "פאשנס", רוצות למצוא את המשפחה שלה, מתקשרות לאיזו אישה ומספרות לה שהבת שלה מתה. האם נדהמת, לא מבינה על מה הן מדברות וטוענת: "הבת שלי נפטרה לפני 20 שנה כשהייתה בת שנה וחצי". או אז קולטות החשפניות שהבחורה שהן קברו זה עתה, היא לא טוניה יוז, לכן כתבו על קברה רק "טוניה", ושואלות את השאלה שממשיכה להטריד ולרחף מעל כל הסרט: מי זאת לעזאזל?.
כך נפתח "הנערה שבתמונה" (Girl in the Picture): דוקו-פשע שעלה לא מכבר בנטפליקס, שכבש בן ליל את פסגת דירוג הסרטים הכי נצפים בענקית הסטרימינג, שאפשר לתמצת במילה אחת: מסטרפיס. כל מי שכבר צפה בו (כולל כותב שורות אלו) הזדעזע עמוקות. אין מילים במילון שיצליחו לנסח את עומק תהומות הטירוף האנושי ש"הנערה בתמונה" מציפה אל גובה פני הים. באינטרנט הוכתר על ידי הגולשים כסרט הדוקו-פשע האמיתי המצמרר ביותר בתולדות נטפליקס.
מהרגע ש"טוניה יוז" מחזירה נשמתה לבורא עולם, נפתחת תיבת פנדורה שאת השלכותיה אי אפשר לדמיין. אפילו לא בעזרת הדמיון האנושי הכי מעוות וסוטה. "טוניה" אמנם סיימה את חייה הקצרים באותו יום מר ונמהר באפריל 1990, אבל הותירה אחריה את מייקל בנה, שנמסר לרשויות הרווחה ומאוחר יותר למשפחת אומנה שרצתה לאמץ אותו. "הנערה שבתמונה" מספר גם את הסיפור של ילד בן שנתיים שנחטף אחרי 4 שנים על ידי אביו ורשויות החוק חיפשו אחריו במשך תקופה ארוכה. ההסתעפות הזאת של הסיפור מזעזעת לא פחות, ואולי אף יותר, מאיתור זהותה האמיתית של טוניה. ביחד הם יוצרים פסיפס של מציאות יותר סוטה ומעוותת ממה שהיינו רוצים לחשוב שיכול להתרחש באמת.
ריבוי שמות בדויים
קאט ל-12 בספטמבר 1994. בילי קרטר, סגן השריף במשטרת צ'וקטאו: "התקשרו אלינו ואמרו שיש אדם אזוק שנקשר לעץ ביער עם סרט הדבקה על הפה. התברר שזה מנהל בית הספר שהאב איים עליו עם אקדח וחטף את בנו. בסופו של דבר מצאנו אותו ויצרנו קשר עם ה-FBI. למחרת הגיע הסוכן ג'ו פיצפטריק והציג את עצמו.
פיצפטריק: "בחטיפות אתה אמור להגיע לחוטף אחרי 48 שעות. אם לא הגעת אליו, סיכוייך לעלות עליו קלושים. פרסמנו בכל הסוכנויות שילד בשם מייקל יוז נחטף על ידי אדם הטוען שהוא אביו, קלרנס יוז. שלפנו את התיק הפלילי שלו וראינו שב-1990 ניסה לפדות את ביטוח החיים של אשתו, אבל מספר הביטוח הלאומי שנתן היה עבור אדם שנקרא פרנקלין פלויד. כלומר, שמו האמיתי של קלרנס יוז היה פרנקלין דלנו פלויד. היו לו מלא שמות בדויים. גילינו גם שהוא היה בתוכנית להשתלבות בחברה, והבנו שהוא היה בכלא. חזרנו לתיק הפלילי שלו והתברר שב-1962 חטף ילדה; ב-1963 שדד בנק; ב-1972 שוחרר להשתלבות מחודשת; וב-1973 תקף אישה. אחרי שהשתחרר שילם ערבות, אך לא הופיע לדיון בבית המשפט, ומאז נחשב לעבריין נמלט במשך שני עשורים.
הטריילר הרישמי
עוד מגלה סוכן ה-FBI לתדהמתו שאם שרון מתה ב-1990 בגיל 20, היא כנראה נולדה ב-1970-1969. אלא שאביה היה בכלא בין השנים 1972-1963. כלומר, הוא לא אביה הביולוגי. לא הייתה לו ילדה. מאחר ולפלויד היה כבר עבר של חטיפות, סביר להניח שהוא חטף גם את שרון והיא נשארה אצלו למשמורת במשך 15 שנה. בשלב הזה ה-FBI כבר יודעים ששמה האמיתי לא טוניה יוז. כלומר, אף אחד לא ידע מי היא באמת? מי היו הוריה הביולוגיים? מאיפה היא באה? ומה היה שמה האמיתי?
"הוא אדם מסוכן מאד והמצוד אחריו הולך להיות 'טריקי'", תמצת פיצפטריק את הוואחד תיק שנפל עליו. הוא חשש שאחרי שבוע הילד ימאס עליו והוא יהרוג אותו, אבל זה לא קרה (כך הוא לפחות חשב). כשהרגישו שהגיעו לאין מוצא, הפיצו הודעה בתקשורת הכתובה והמשודרת על גבר שחטף ילד מבית הספר היסודי "אינדיאן" בצ'וקטאו. בעקבות הידיעה קפצה כנשוכת נחש ג'ני פישר, שראתה את תמונתה בטלוויזיה וטענה שזאת לא טוניה יוז. זאת שרון מרשל, שהייתה החברה הכי טובה שלה בתיכון בבית ספר למחוננים בפורסט פארק, ג'ורג'יה, 1984. כך גם לין קלמוס, בן זוגה במשך שנתיים, שנזכר כמה היא הייתה יפה ואיך כל הבנים היו מטורפים עליה.
נשברה לרסיסים
"מהרגע שהכרתי אותה, הייתה לי הרגשה שאני מכירה אותה כל חיי", מספרת פישר. "היא הייתה במועדון המחוננים. היא התאמנה במחנה הכנה לקציני צבא. היא הייתה במועדון המדע והיה ברור לה שהיא הולכת להיות מהנדסת אווירונאוטיקה. אבל אז התחילו החריקות והסדקים כשאביה, שאז נקרא וורן מרשל, פרסם תמונה סקסית של בתו בעיתון בית הספר; וכששרון ספרה לה שהיא בהריון וכשתלד את התינוק תמסור אותו לאימוץ. אבל עכשיו אביה לא ייתן לה ללכת לקולג' וזה שבר אותה לרסיסים. פישר גם מספרת איך אביה של שרון הכריח אותה, כשבאה לבקר בביתם, לשים כרית על ראשה ובמקביל אנס באכזריות את בתו. "לא ספרתי לאף אחד, כי פחדתי פחד מוות. זה היה הדבר הכי כואב בחיי".
קאט לאוקלהומה 1994. אחרי שידור תוכנית הטלוויזיה "הכי מבוקשים באמריקה", התקשרו 20 צופים שטענו שהם יודעים את מקום הימצאו של הילד החטוף. במקביל פגשה פישר את פיצפטריק שעדכן אותה: "לא רק שהיא מתה, היא גם לא מי שהיא. והאיש שהכרנו כקלרנס יוז, היה מי שהיא הכירה כאביה, וורן מרשל. כולם חשבו שהם נשואים, אבל זה היה אביה. עכשיו גם זה לא בטוח. לטוניה היה שם בדוי ושנה לפני שהיא מתה, היא ואביה שינו לטוניה יוז וקלרנס יוז. השמות נלקחו משתי מצבות באלבמה. ואז הם נישאו בשמותיהם החדשים בניו אורלינס. האב התחתן עם בתו. שאלה אחת הובילה לשנייה, השנייה לשלישית, השלישית לרביעית וכך עד אינסוף. כל הסיפור הזה נדמה כלבירינט ללא מוצא".
לא נקברה בחולות השכחה
קאט ל-2002. הסופר מאט בירקבק מקבל למייל תמונה מהאתר "רשת האלמונים", שבה מצולמת ילדה שנחטפה שיושבת על ברכי אביה, גדלה כבתו, התחתנה ונהרגה. הנושא של אישה צעירה ויפהפייה שנלכדה בידי הרֶשַׁע ונקברה בחולות השכחה, העכיר את שלוותו והלעיט את דמיונו. הוא הרגיש ישר שזה הרבה יותר מעוד סיפור פשע והחליט לעשות מזה ספר. כולל ניסיון שווא לראיין את פלויד, שהכחיש כמובן הכול. "לא למדתי ממנו כלום, למעט העובדה שהיה פסיכופט".
ואז הוא הוציא לאור את הספר "ילדה יפה" (על פיו מבוסס הסרט "הנערה שבתמונה"), בסופו לא הצליח לזהות מי הייתה שרון מרשל. התקווה שלי, באמצעות הוצאת הספר, הייתה לגלות את זהותה. כשהספר יצא לאור הוא לכד מידית שני אתרים: "רשת האלמונים" וה-"WEBSLEUTHS" (אתר של בלשים חובבים). תוך חצי שנה היו אנשים בכל העולם שניסו לברר מי הייתה שרון מרשל. ב-2005, שלוש שנים אחרי שהספר יצא לאור, הגיעה פריצת הדרך המיוחלת. נחסוך בספוילרים. נחשוף רק שבעקבות פריצת הדרך נחשפו שני הוריה האמיתיים שהיו עדין בחיים. וכשהתגלה סוף סוף מה שמה האמיתי, אפשר היה להחליף לה מצבה, לכתוב עליה את השם שנתנו לו הוריה, ולעשות לה ב-3 ביוני 2017 הלוויה מכובדת כדי שתמצא סוף סוף מנוחה נכונה.
"היא קורצה מהחומרים של אישה שהייתה מתגברת על כל מה שעבר עליה", מעידה הת'ר ליין, חברתה למועדון החשפניות "פאשנס" באוקלהומה. "היה בה את הכוח. אם רק הייתה מצליחה לחמוק ממנו, היא הייתה יכולה להיות שורדת מדהימה. היה לה פוטנציאל בלתי רגיל. היה לה מה להציע לעולם".
