שופטת בית המשפט המחוזי-כלכלי בתל אביב מיכל אגמון גונן ביטלה חלק מהאישומים העומדים נגד שאול אלוביץ', בתיק פרשת בזק, העוסק בעסקת המיזוג בזק-יס ובמרמה לכאורה כלפי משקיעי בזק. זאת בשונה מהתיק הציבורי המקביל המתנהל בירושלים, העוסק בוואלה, חברה-בת אחרת של בזק, ובעניין שיש בה לאלוביץ ולראש הממשלה נתניהו.
בפרשת בזק-יס, קבעה השופטת כי חלק מכתב האישום של הפרקליטות נגד אלוביץ ובכירים אחרים בבזק, אינו מבוסס ואינו מגלה אשמה.
בתוך כך מחק בית המשפט גם את כל האישומים נגד אור אלוביץ', בנו של שאול, ונגד הדירקטור לשעבר עמיקם שורר ומזכירת בזק לינור יוכלמן. ההחלטה על מחיקת האישומים ניתנת כבר בשלב הראשוני של המשפט, עוד לפני ניהול הוכחות.
השופטת אגמון גונן מתחה ביקורת על פרקליטות מיסוי וכלכלה, שהגישה את האישומים ללא בסיס משפטי, וקיבלה את הטענות המקדמיות של הסנגורים: אלוביץ – עורכי הדין ז'ק חן, אלון רון ואיילת לשם; אור אלוביץ – עו"ד דרור מתתיהו; לינור יוכלמן – עורכי הדין בעז בן צור, דקלה סירקיס ועידן סגר; עמיקם שורר – עו"ד ירון קוסטליץ.
השופטת אגמון גונן ביטלה שניים משלושת סעיפי האישום בתיק: בנוגע למרמה כטענת הפרקליטות, שלא היתה בהליכי האישור של מיזוג החברות בזק-יס ובעסקת בזק עם חברת חלל. הן יס והן חלל היו חברות מקבוצת יורוקום הפרטית של אלוביץ, לכן העסקאות של בזק הציבורית עמן היו "עסקאות בעלי שליטה", שהוצאתן לפועל דרשה אישור של מוסדות בזק – ועדת הביקורת, הדירקטוריון והאסיפה הכללית, באמצעות הדירקטורים הבלתי תלויים שלא מונו על ידי אלוביץ ובאמצעות בעלי מניות המיעוט מקרב הציבור, ללא מעורבות אלוביץ בעל העניין משני הצדדים.
במסגרת עסקה שלבעל השליטה בחברה הציבורית יש בה אינטרס משני הצדדים, נהוג להקים "ועדה בלתי תלויה" שבוחנת את העסקה וממליצה לגביה. כך נהג דירקטוריון בזק אשר הקים ועדות כאלו הן לגבי עסקת בזק-יס והן לעסקת בזק-חלל, ועדות שהורכבו מדירקטורים חיצוניים.
בכתב האישום טענה פרקליטות מיסוי וכלכלה כי מזכירת חברת בזק לינור יוכלמן, שמונתה גם כמזכירת "הוועדות הבלתי תלויות" העבירה לשאול ואור אלוביץ' ולדירקטור מטעמם עמיקם שורר, מידע, פרוטוקולים ועדכונים מדיוני הועדות. הפרקליטות טענה שמדובר במידע סודי, שאסור היה ליוכלמן להעביר, ואסור היה לאלוביץ לקבל, עקב הכלל של מידור בעלי השליטה מהשפעה על הוועדות ועל הליכי האישור של העסקאות שהיה להם בהן עניין אישי.
עוד נטען בכתב האישום, כי עקב מעורבות אלוביץ ואנשיו בעבודת הוועדות – הוצג מצג מרמתי למוסדות בזק ולציבור המשקיעים, לפיו אישור העסקאות היה תקין וללא השפעה של בעל השליטה. יצויין, כי אותן ועדות הסתמכו פומבית על המלצות והערכות שווי ממומחים ויועצים "חיצוניים בלתי תלויים".
אלוביץ ואנשיו לא הכחישו כי קיבלו את החומרים מדיוני הוועדות, אך כפרו בכך שחשיפת הדיונים בפניהם היתה אסורה לפי חוק ומהווה עבירה פלילית.
השופטת אגמון גונן קבעה כי התזה הבסיסית של הפרקליטות, לפיה דיוני הועדות היו סודיים – אינה נכונה. בעניין זה יוחסו לאלוביץ, שורר ויוכלמן עבירות של קבלת דבר במרמה, מרמה והפרת אמונים בתאגיד ועבירות דיווח.
השופטת הדגישה כי חוק החברות אכן קובע איסור על בעלי שליטה להשתתף בדיונים ולהצביע על אישור עסקת בעלי עניין – אך החוק אינו קובע שקיים איסור על העברת חומרים ופרוטוקולים מאותן ועדות לידי בעלי השליטה, אשר אינם משתתפים באותם דיונים.
השופטת אגמון גונן קבעה אף כי החוק אינו מחייב כלל להקים את אותן ועדות לדיון בעסקאות עם בעל השליטה, ומדובר בפעולה וולונטרית מטעם ועדת הביקורת של החברה, כדי להתגונן מתביעת בעלי מניות של החברה בהליכים אזרחיים.
בהחלטתה ביקרה השופטת את הפרקליטות המגישה אישומים ללא בסיס משפטי, אלא על סמך אמירות בעלמא: "המאשימה קובעת בכתב האישום כי דיוני הועדה סודיים, ולכן העברתם נגועה במרמה, והיא מבססת זאת על אמירות לפיהן 'ברור לכל' כי כך הם פני הדברים והעניין 'מובן מאליו'", כתבה השופטת. הפרקליטות טענה עוד כי "מידורם של בעלי השליטה מפעילותה הפנימית של הועדה, הם מאפיינים ליבתיים והכרחיים שאינם שנויים במחלוקת".
על כך כתבה השופטת כי "אין מדובר בעובדות, אלא במסקנה של המאשימה… המאשימה לא הצביעה על חקיקה, חקיקת משנה או פסיקה הקובעת זאת, ואף לא על נהלי חברת בזק, או על הנחיות או כללים שקבעו הוועדות הבלתי תלויות. המאשימה לא הצביעה על כל עובדה המבססת את המקור לחובת הסודיות הנטענת על ידה".
כאמור, חוק החברות קבע כללים לעניין מידור בעלי שליטה מהשתתפות והצבעה בדיונים בעסקאות בהן יש להם עניין אישי – אך לא ניתן להסיק מכך, לדברי השופטת, על חובת סודיות של הדיונים בעסקה והסתרתם מבעל השליטה. השופטת אף ציינה נייר עמדה של הרשות לניירות ערך, ממנו עולה כי אין חובת סודיות על דיוני "ועדה בלתי תלויה", וכי על החברה לקבוע זאת במפורש.
"במקרה שלפניי היה על המאשימה להימנע מחציית הגבול בין אזרחי לפלילי", סיכמה השופטת אגמון גונן. "האם מעשיהם של הנאשמים היו ראויים? ייתכן שלא, ואכן היה ראוי להימנע מהעברת המידע. עם זאת, מעשיהם של הנאשמים אינם מתקרבים לרף הפלילי".
ההחלטה אינה משליכה ישירות לפרשה הנדונה בתיק 4000 – תיק נפרד לחלוטין העוסק בשוחד התקשורתי לכאורה שניתן על ידי אלוביץ באמצעות אתר וואלה בשליטת בזק, לראש הממשלה, על מנת לקבל הטבות שלטוניות-כלכליות.
עם זאת, החלטתה של השופטת אגמון גונן (שאינה חלק כמובן מהרכב השופטים בתיק 4000 בירושלים), כן מלמדת על האקטיביות המשפטית היזומה של הפרקליטות, שאצה להגיש כתבי אישום על בסיס קביעות ערכיות שהיא הגדירה, על בסיס שניתן לכנות אותו "אקטיביזם תביעתי" באמצעות פרשנות והרחבה של הכללים הנורמטיביים, אשר טרם קיבלו תוקף של המחוקק, או אף של בתי המשפט.
כנגד שאול אלוביץ עדיין עומד סעיף אישום אחד מבין שלושה בתיק בזק, לאחר ביטולם של השניים האחרים, והכרעה בו תינתן לאחר שמיעת הראיות. האישום שנשאר נוגע לטענה על מרמה חשבונאית שביצע אלוביץ יחד עם ראשי חברת יס, רון איילון ומיקי ניימן, בדוחות החברה. על פי כתב האישום, אלוביץ' וקברניטי יס ביצעו מניפולציה אסורה בדוחות, על מנת לאפשר לאלוביץ לקבל מקדמות כספיות מעסקת מיזוג בזק-יס.
הפרקליטות טוענת כי תוכנית שרקמו הנאשמים לדחייה שיטתית ורחבת היקף של תשלומים לספקים, בתקופה הרלוונטית, יצרה מצג שווא מלאכותי ומרמתי ביחס לנתוני התזרים של החברה, תוך הטעיית המשקיעים, וכל זאת על מנת לאפשר ליס להציג תזרים חופשי גבוה יותר כביכול מנתוני האמת, על מנת שיס תעמוד ביעדים שנקבעו בהסכם ואלוביץ' יוכל לקבל לידיו כפי שקיבל כ-115 מיליון שקלים כמקדמות עבור מניות יס. בקשר לאישום זה, ציינה השופטת אגמון גונן כי "מדובר בסוגיות חשבונאיות מורכבות שיש להוכיחן".
מפרקליטות מיסוי וכלכלה נמסר בתגובה: "הפרקליטות סבורה שהאישומים העוסקים בהתנהלות הנאשמים בקשר לוועדות הבלתי תלויות בחברת בזק מתארים השתלשלות עובדתית של מרמה פלילית מובהקת, וכי האכיפה הפלילית בנסיבות אלה מוצדקת על מנת להגן על ציבור המשקיעים בשוק ההון. נלמד את ההחלטה ונשקול צעדינו".
